"אנחנו רוצים לחיות"

מומן, 29, הוא פלסטיני מעזה, עורך דין במקצועו. חי עם משפחתו במחנה הפליטים אל-שאטי, וכעת פליט בדרום הרצועה. מאז 2019 הוא מוביל את ההפגנות נגד חמאס. "הסלוגן שלנו הוא 'אנחנו רוצים לחיות'" ('בידנא נע'ש'), הוא אומר. "אנחנו מבקשים לעצמנו חיים רגילים ובטוחים". 

השיחה עם מומן נערכת בזום, בחסות מרכזי המדיה "Media Central" ו"Fuente Latina", שביקשו להפגיש את הקול של תושבי עזה עם עיתונאים מרחבי העולם. על המסך, עיתונאים מכלי תקשורת שונים, מאירופה, מארה"ב וגם מישראל. מומן מגולל את סיפורו בערבית ומתורגמן מטעם מרכזי המדיה מתרגם לאנגלית. אחרי פתיח קצר, העיתונאים בזום מוזמנים לשאול את שאלותיהם.

הזום, שהחל בשבע, נמשך אל תוך השקיעה. מאחורי מומן, בניינים הרוסים, כנגד שמיים הולכים ומתכהים. לאורך הראיון הוא נאלץ לזוז שוב ושוב ממקומו, להתקרב אל הים, כדי לקבל אות סלולרי. כשהוא מתבקש לזוז למקום עם אור, הוא אומר "זוהי עזה. אין חשמל".

בשבועות האחרונים יצאו אלפי פלסטינים בעזה, להפגין ברחובות נגד חמאס. "זה היה אקט ספונטני", אומר מומן, "לא היה גוף מארגן, אנשים פשוט התארגנו ויצאו לרחוב". על פי מומן, מדובר באלפי אנשים, "והמספר עולה", הוא מוסיף. "אחרי 18 שנים תחת שלטון חמאס ואחרי 18 חודשי מלחמה, אנחנו מתים בידי הפצצות ישראליות או על ידי חמאס ואין לנו בתים וכסף, ואנחנו כבר לא יכולים לעמוד בזה". 

הסבל של תושבי עזה לא נגמר בהפצצות הבלתי פוסקות של צה"ל, במוות, בבתים ההרוסים ובפליטות הארוכה. הרעב מתפשט בעזה. "כל המאפיות סגורות ובאלה שפתוחות, קילו קמח עולה 150 דולר", מספר מומן. "אין לנו את הפריבילגיה לאכול לחם". על פי מומן, חמאס לוקח את כל העזרה החיצונית שמספקות מדינות העולם ואז מוכר אותה לאזרחים בשוק השחור. "אני שילמתי על האוהל שלי 2000 ש"ח", הוא אומר, "למרות שאוהל אמור להגיע בחינם לאזרחים, כי זה ציוד הומניטרי". 

לאחרונה, מספר מומן, הוציא ארגון חמאס הצהרה לפיה חמאס מתכנן לשמור על שליטתו בעזה, על אף המחיר שזה גובה מהפלסטינים. "נראה שלמלחמה אין סוף ואנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך", מסביר מומן. "חמאס אולי נחלש, אבל שומר על מקומו בשלטון". 

מומן מסביר שהלגיטימציה למלחמה, עבור ישראל, היא ארגון הטרור חמאס. "ישראל טוענת שמדובר במלחמה נגד חמאס, וחמאס טוען שישראל תמשיך בכל מקרה להילחם, שהיא רוצה לגרש מפה את כל העזתים ושחמאס הוא רק תירוץ. אנחנו קוראים לחמאס לצאת מזה, שיפסיקו, שיפרשו. אנחנו רוצים לדעת שעשינו הכל כדי לסיים את המלחמה". 

סוף ידוע מראש

השבוע נרצח עודאי אל-רובעי, צעיר עזתי בן 22, ביחד עם עוד לפחות חמישה מפגינים נוספים. חמאס גררו את עודאי בחבל לעיני כל, עינו אותו ברחוב והשיבו אותו למשפחתו בעת שנשם את נשימותיו האחרונות. מפגינים אחרים הוכו בפומבי, עונו למוות, נורו והופקרו למותם ברחוב. 

רצח מתנגדים פוליטיים ואזרחים מתקוממים הוא לא אירוע חדש בעזה. בדצמבר האחרון נרצח זיאד אבו-חיה, שצעק בשידור חי "הצילו אותנו מחמאס, הם סוחרים בדם שלנו". אבו-חיה נרצח על ידי חמושי חמאס, לעיני ילדיו. אתמול התפרסם סרטון נוסף, של אב המחלץ את ילדיו מבית בו שהו טרוריסטים. "הם ניצלו בנס", הוא אומר שם, "חמאס מתערבב בתוכנו ולא נותן לנו לחיות". 

לאורך כל המלחמה חמאס עומל על ההרתעה שלו כלפי האזרחים בעזה, שמחפשים את הדרך לשרוד, בין ההפצצות הישראליות שכמעט ולא מבחינות בין אזרחים לפעילי טרור, לבין האלימות השלטונית בעזה.

"כשהרגו את עודאי, המשפחה שלו עקבה אחרי השוטר והרגה אותו", מספר מומן. "ואז מתחיל עוד מעגל של מוות שאי אפשר לצאת ממנו. אלפי אנשים יהרגו אם זה ימשיך ככה". הוא מוסיף. "ב-18 שנים שחמאס בשלטון, הם אמרו לנו שהם רוצים "להזיז" את ישראל. אבל עכשיו ישראל היא זו ששולטת בכל, בגלל חמאס ובגלל השלטון של חמאס. אנחנו רוצים לשלוח ילדים לבית ספר, לרכוש השכלה, לחיות חיים טובים יותר. ברור שחמאס לא רוצים שנפגין. עבורם אנחנו כבשים שאפשר להקריב ולשחוט מתי שהם רוצים. ואנחנו לא מוכנים לשאת את זה יותר". 

מומן בעצמו נחקר ועונה על ידי חמאס. "מאז ה-7 באוקטובר אני מקבל איומים", הוא מספר. "כבר ב-2019 עברתי תחקורים ועינויים, מנטליים ופיזיים, בגלל שהשתתפתי בהפגנות. יש הרבה פחד מצד המפגינים, אנשים לא רוצים להיהרג. אנשים פה הם שורדים, שורדים ששרדו 18 חודשים של הפצצות, רעב ומחלות. הם לא רוצים להיהרג בסוף בגלל הפגנה". 

نازح فلسطيني في #غزة يصرخ: "أنقذونا من #حماس قبل اليهود.. كل يوم بيتاجروا في دمنا"#العربية pic.twitter.com/4tqtQSQX8r

— العربية (@AlArabiya) August 9, 2024

"גם אם חמאס חלש יותר עכשיו, הם עדיין מחזיקים במספיק נשק כדי לשלוט באוכלוסייה", משיב מומן לשאלה של עיתונאי צרפתי, האם ההפגנות מתרחשות כעת בגלל חולשתו של חמאס. "עם המצור של ישראל על עזה, שלא מאפשר להכניס סיוע הומניטרי, לאנשים פה אין כלום. ואי אפשר לעבור ממקום למקום". 

מומן מסביר שעל מנת לזוז ממקום למקום, על האזרחים להשכיר חמורים, כי אין רכבים. "זה יכול לעלות 2000 ש"ח לחמור ליום", הוא מסביר. "כך שזה לא משנה אם חמאס חלש או לא, אלא אובדן התקווה שלנו, הוא זה שדוחף אותנו לפעולה". 

בתקשורת נפוצו שמועות על תמיכה ישראלית בהפגנות. מומן מספר שאותן שמועות הן בעלות השפעה רחבה על המפגינים ועל נכונותם לקחת חלק פעיל במחאה. "חמאס טוענים שישראל היא זאת שדוחפת את האזרחים העזתים לצאת לרחוב, ושאנחנו מרגלים של ישראל", כך מומן. "כל מי שתחת ההאשמות האלה, נפגע מהן מאוד וזה גם משפיע על הרצון של אנשים להצטרף להפגנות. אבל אחרי 18 שנים של שלטון חמאס ואחרי 18 חודשי מלחמה, מה כבר אפשר לצפות מאנשים לעשות? גם אם האלימות של חמאס תפחיד אנשים, אני מצפה שהמספרים ילכו ויגדלו, כי מה עוד נותר לנו לעשות?" 

מבחינה פוליטית חשוב לזכור, שמאז עלייתה של חמאס לשלטון לפני 18 שנים המפה הפוליטית בעזה נותרה זהה, ללא שום התנגדות פוליטית משמעותית. "אין אופוזיציה לחמאס." אומר מומן. פת"ח ממש חלש פה ובזמן המלחמה לא עשו כלום. מוחמד דחלאן חילק כאן סיוע הומניטרי מאיחוד האמירויות, אבל בסוף גם זה עבר דרך חמאס בחלוקה בשווקים בשחורים. אין פה שום קבוצה פוליטית אמיתית. הצעירים כאן מנסים להתארגן, לארגן את עצמנו ככוח פוליטי. אנחנו מחפשים פרצופים חדשים, אבל זה יקח זמן". 

"הצעירים" שמומן מדבר עליהם כאן הם גברים כולם. נשים, שעוד לפני המלחמה מעמדן לא היה מזהיר, היום הופשטו מכוחן לחלוטין. "לנשים היום בעזה אין שום כוח", מספר מומן. "גם בהפגנות הן מנסות לעזור, מכינות אוכל ומביאות מים, עושות מה שהן יכולות. אבל בעזה עכשיו אין שום כבוד לנשים". 

המלחמה בעזה פגעה בראש ובראשונה ובצורה הקשה ביותר בנשים ובילדים. בכתבה שפרסמנו בנובמבר הקודם, דיברנו גם על השלכות המלחמה על נשים הרות בעזה, על הלידות בתת-תנאים ואחזותי התמותה הגבוהים.

להיות אישה הרה בעזה

ה-7 לאוקטובר תפס את מומן בהפתעה מוחלטת. "ישנתי וגיליתי מה קרה רק אחר כך. הם צילמו את מי שחגגו באותו היום וכל העולם מאז, תופס את כל העזתים כמי ששמחים ותומכים במה שקרה", הוא מספר על ההתנגדות שלו ושל אחרים לאירועי ה-7 באוקטובר. "להרוג נשים, ילדים… זה נגד כל חוק. הרבה מאיתנו מתנגדים לזה. אבל חמאס שולטים גם ברצועה וגם בתדמית של עזה. הם מנסים ליצור תדמית, כאילו כל עזה היא תומכת חמאס. הם נעזרים בגופי תקשורת בתמיכה קטארית". 

מומן רומז לאל ג'זירה, גוף התקשורת הערבי הגדול, שנתמך כלכלית בקטאר, אותה קטאר בה ישבו ב-7 באוקטובר ראשי הלשכה המדינית של חמאס, הצטלמו כשהם מתפללים בהודיה על הטבח וההרג. אותה קטאר שעל פי החשדות, שילמה כסף לאנשי לשכת ראש הממשלה הישראלי, כדי שיקדמו כתבות אוהדות עליה בעיתונות הישראלית. 

"עוד לפני ה-7 באוקטובר, בעזה היו אולי 30% תמיכה בחמאס", מוסיף מומן. היום זה לא יותר מעשרה אחוזים. חמאס מנסה לגרום לכם להאמין שכל עזה תומכת בה, אבל זה לא נכון. אני מקווה שישראל תוכל לראות אותנו בתור אזרחים, לא בתור חמאס", הוא אומר. "אזרחים שמנסים לשרוד". 

ומה לגבי העולם הערבי, איפה המקום שלו מול העזתים? נשאל מומן. "בסוף היום, עזה היא עיר פלסטינית וערבית", הוא אומר. "אני מאמין שלעולם הערבי צריך להיות תפקיד מרכזי, כמו מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה. הן צריכות לנקוט פעולות נוקשות עם חמאס ולשחק תפקיד משמעותי ביום של אחרי. בבנייה של עזה, בכינון שלטון חדש, ליברלי, שתומך בשגשוג ובשלום. הם צריכים לדבר עם חמאס בתור ישות שהפסידה, לדרוש מהם לעזוב את עזה". 

מומן מדגיש שהבנייה המחודשת של עזה חייבת להתרחש בהובלה של המקומיים, בתמיכה ובסיוע המדינות הערביות. "אנחנו לא רוצים לאבד את האדמה שלנו", הוא אומר כשהוא נשאל על תכנית הטרנספר של טראמפ, "מצד שני, ראיתם איך עזה נראית. אין לנו פה כלום, לא חשמל, לא מים נקיים. בכל מקום יש רק רעב ומחלות. אם יספקו לנו דרך מסודרת ובטוחה לצאת מפה, ויבטיחו לנו מים, אוכל ומקום בטוח לחיות בו, הרבה יבחרו לעזוב". 

מרפאה של חמלה ותקווה

"במלחמה כזאת אף אחד לא מנצח" מסכם מומן את השיחה. "אנחנו הפלסטינים מפסידים ואני מאמין שגם הישראלים. כולנו מפסידים". לאחר 18 חודשי מלחמה ואלפי הרוגים בצד הישראלי ועוד עשרות אלפי הרוגים בצד הפלסטיני, זה כבר ברור כשמש שהוא צודק לגמרי. המלחמה הזאת, ובפרט חידושה הפוליטי, הוכיחה זאת לכולנו. 

"האם אתה חושב שנוכל אי פעם לשקם את האמון בין ישראלים לפלסטינים, אחרי כל ההרג הזה?" אנחנו שואלות כשמגיע תורנו. "אני מבין לגמרי איך ה-7 באוקטובר פגע באמון של ישראלים", הוא עונה. "חמאס הוא רעל בחברה הפלסטינית. והישראלים צריכים לדעת שהוא רק חלק מהציבור פה. אני יודע שהרבה ישראלים נפגעו מהמלחמה, גם אנחנו נפגענו בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. ההפצצות לא השאירו פה כלום וחמאס השתמש בנו בתור מגן אנושי". הוא מסביר. "אנחנו צריכים לתקן את הנרטיבים של שני הצדדים. ואולי, אם נעשה עבודה בדור שלנו, הדור הבא כבר יהיה מוכן לשלום".

תמונה בראש הכתבה: יוסף זאנון, Yousef Zaanoun, אקטיבסטילס