מאת: ד"ר טלי סטולובי
מסלולי האופנה של ניו יורק, פריז ומילאנו העלו השנה אימהות ומשפחה לחזית הבמה. זו כמובן לא הפעם הראשונה, אבל השנה ירחון ווג הקדיש לכך טור חדש, מאת העיתונאית ליאה גרסיאה פורטדו, שהפכה בעצמה לאימא לא מזמן. "הבחירה בהורות מרגישה קצת מטורפת בזמנים שלנו״ היא כתבה ״אבל הו, כמה מחשמל לראות מעצבים בונים שפה חדשה סביב משפחה".
אני מבינה את השמחה של פורטדו. הכניסה לעולם האימהות הובילה אותי להתנגשות חזיתית עם ארון הבגדים שלי. לא רק שהוא חדל לשקף אופנה עכשווית, אלא שיקף אורח חיים חדש, תובעני, עם דילמה מורכבת סביב אימהות, מול זהות, נשיות וגם מיניות. מי שהייתי לפני האימהות התלבשה אחרת, הרגישה אחרת והגדירה את עצמה אחרת, וכמובן שמבנה הגוף הקודם אבד לבלי שוב. הצורך שלי באופנה נעלם מצד אחד, אבל באותו הזמן החסך הפך את הנושא לעוצמתי יותר.
עדות לאמהות
הדוגמניות (וגם כמה דוגמנים) שדיגמנו הורות על המסלולים השנה, נראו ממש כמו כל הדוגמניות האחרות. חיפשתי, ולא הצלחתי למצוא, מישהי שתיראה קצת כמוני בשנים הראשונות של האימהות. דוגמנית אחת הציגה מודל יופי מעט שונה, אבל זה היה מעט מידי, ועולם האופנה כבר הציג מודלים טובים יותר מזה בשנים קודמות.
מה חיפשתי, בעצם? עדות ויזואלית לשינוי הבלתי הפיך שעושה אימהות לנשים. שינוי שהוא גם פנימי וגם חיצוני. חיפשתי עדות אמיתית לדרך החדשה שבה נשים רואות אופנה וצורכות אופנה מעצם היותן אימהות מתלבשות, שגם מלבישות את הדור הבא.
על המסלולים נראו מודלים לאימהות ובנות, חלקן בלבוש זהה, וגם לכמה אבות. תפסה את עיניי תמונה של אם ותינוקת לבושות בבגד ים זהה, כאשר האימא ניצבת בתנוחה סקסית. הדימוי הזה לא שכנע אותי. כמה זה ריאלי לראות אימהות מפגינות מיניות בנוכחות הילדים? מה האימהות עושה למיניות שלנו ולאן החברה מנתבת מיניות נשית בוגרת?
הלבוש הזהה בין האם לבת גם הוא לא טרנד חדש, ובצד קשר ושייכות, הוא יכול לבטא מגוון מצבים. זה יכול להיות ייצוג לחיבור הסימביוטי שלנו לילדים, או צורך של האמא בביטוי אופנתי, שמקבל כך לגיטימציה חברתית. זה יכול גם להיות ייצוג לתפקיד החדש שמביאה האימהות – להלביש את הילדים. בהקשר הזה, הילדים שצעדו על המסלול נראו כה מושלמים, לא היה רמז להתמודדות של הורים עם ילדים שלא רק שאינם דומים להם, אלא רחוקים מאידיאל היופי. הרי הורים מלבישים ילדים בכל המידות, הצבעים וצורות הגוף.
אידיאלים
מסלולי אופנה הם מפגן אמנותי, ולא נועדו לתעד את היום יום. למרות זאת, אחת המעצבות בתצוגה אמרה שזהו החזון שלה. אז המשכתי לחפש הוכחות לכך, והנה, בערוץ היוטיוב של ווג, מצאתי סרטון. השחקנית סיינה מילר תיעדה את הלבוש שלה במהלך שבעה ימים, וכללה גם את תלבושת 'האימא' – גי'נס, חולצה וסריג פסים פתוח, עם נעלי אוקספורד אדומות. "הבת שלי תתנגד (לתלבושת הזו)״ סיפרה סיינה מילר ״כי זה לא באמת מה שאני לובשת. האמת שלרוב אני לובשת טייץ וסוויטשרט. בדרך כלל לאיסוף מבית הספר אלבש חליפת טרנינג, למרבה צערה (של הבת)." כאן זה כבר התחיל להישמע לי מציאותי יותר, ומילר המשיכה: "לא רק שחסר לי זמן אלא גם אנרגיה… המיקוד שלך כאימא הוא כולו באדם אחר. והיא (הבת) באמת נראית נפלא… פעם אהבתי יותר להתבלט, הייתי צעירה יותר. עכשיו אני מחפשת בגדים מינימליסטיים, קוליים ונוחים. אני גם עייפה כל הזמן, ולא יכולה להתעורר בצהריים כמו שהייתי עושה פעם, וללכת לשוטט בשוק וינטג'".
התיאור הזה מתאים לחוויה האימהית האופנתית. זו התנגשות בין שני אידיאלים חברתיים – אידיאל האימהות ואידיאל האופנה. התרבות שלנו מייצרת אידאליזציה של אימהות, תוך כדי הטלת אחריות עצומה על נשים מרגע כניסתן להריון. גם ב-2022, כשלאבהות יש תפקיד משמעותי יותר בחיי המשפחה, כפי שמראים הדוגמנים 'האבות' על המסלול, עדיין התביעה החברתית המרכזית על הורות היא כלפינו, האימהות.
מחירים
מחקרים מראים שבצד היתרונות בכניסה לאימהות, יש גם מחירים נפשיים כבדים שהאימהות גובה מנשים. 'אימהות אינטנסיבית' היא מונח שטבעה החוקרת שרון הייס, המתאר את המפגש של כל אישה עם הציפייה החברתית של להיות אמא טובה – זמינה ללא תנאי וללא מגבלות, מעדיפה את צורכי הילדים על צרכיה שלה, מגבילה ומצניעה חלקי אישיות ונשיות, במיוחד מיניות, או שאיפות להגשמה עצמית שלא כוללות את הילדים. המפגש עם האימהות האינטנסיבית משפיע על המצב הרגשי, ומצב רגשי מתבטא גם בשינוי באופן הלבוש.
אין זה מקרי שסיינה מילר מעידה על עצמה שהיא פחות מעוניינת להיות נוכחת, להיראות, דרך הלבוש שלה, ושהעניין שלה באופנה מנותב לבת שלה. הרי זהו תוצר טבעי של פיצול קדום, הפיצול בין אימהות למיניות נשית. פרופ' אריאלה פרידמן כותבת כי הפיצול הזה הוא חלק מהחוויה האימהית היומיומית – להיות אם פירושו להיות לא מינית, ולהיות מינית פירושו לא להיות אם.
אופטימיות
עולם האופנה מעודד אידיאלים של נראות, גוף, מיניות. אידיאלים אלו לא רואים את הגוף המשתנה, אצל רובנו לפחות, בצורה בלתי הפיכה. הבטן שקיבלה יחס של כבוד בזמן ההיריון, ונתפסת כבושה לאחר הלידה. גם עומס הציפיות ואובדן הזמן הפרטי שקופים בעיניהם. אופנת האימהות שהם מציגים נראית טוב על המסלול, אך פחות קיימת מחוצה לו.
בצד הביקורת, יש גם פתח לאופטימיות לגבי הביטוי ההורי על מסלולי האופנה. אופנה היא ביטוי פוליטי של הלכי רוח ותנועות חברתיות, ומייצרת בדרכה שינוי חברתי. ובגדים הם פוטנציאל לשינוי אישי.
למרות שבגדים לילדים ולבני זוג משאירים אותנו בגבולות הגזרה של 'האישה הטובה', בגדים יכולים גם לשחרר אותנו. להתלבש זו פעולה שיכולה להיות בה הנאה למען עצמך, חיבור לגוף שלך, למיניות שלך. להתלבש כדי לייצר מובחנות, ייחוד, ביטוי עצמי. להתלבש כדי להיזכר מי היית לפני ההורות, או מי את בשאר חלקי האישיות שלך. להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, שהיא גם, ולא רק, אמא.
הכותבת: ד"ר טלי סטולובי, עו"ס, מטפלת בנפגעות טראומה מינית באמצעות גישת סטיילינג תרפי. קהילת סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות – https://www.facebook.com/groups/2624198070984133
