מאת: מור יששכר

בילדותי גרה בקרבתנו שכנה מובטלת וקשת יום. היא הייתה גרושה ואם לארבעה ילדים. כל העת הטרידה אותי  המחשבה, מדוע היא לא הולכת לעבוד? חשבתי שאין לה מספיק כסף בשביל זה. כן. חשבתי שצריך לשלם כדי לעבוד, איזו מחשבה מוזרה, אבל בעומק שלה טמונה הבנה של ילדה קטנה שמרגישה שללכת לעבודה זה דבר בעל ערך.

וזה נכון. בעשורים האחרונים, יותר מאי פעם, עולם התעסוקה משמעותי לנשים. החיים המקצועיים משפיעים על מעמדן הכלכלי ומעצבים זהות, עצמאות, חברה, אימהות, זוגיות, בטחון. אבל, למרות היסטוריה פטריארכלית שעברה מהעולם, יש עוד קרבות לפנינו. הרווחים של אישה בעולם התעסוקה והקריירה ניצבים מול מחירים והגבלות. דוגמא מצוינת לכך היא אי השוויון המגדרי בגיל הפנסיה.

גיל הפרישה הוא גיל הפנסיה, הגיל שבו זכאי אדם לפרוש מעבודתו מחמת גילו ולקבל פנסיה וזכויות נוספות להמשך מחייתו. על פניו- מעולה! אבל מתחת לפני השטח עדיין קיים פער מגדרי מרתיח בגיל הפרישה, שמאיים על עצמאות נשית ועל היכולת שלנו לנווט את החיים שלנו.

הבנות החורגות של מענק הקורונה: נשים בגיל פרישה

קשה להאמין, אבל עד אמצע שנות התשעים כלל לא היה איסור על אפליה מגדרית. החתירה לשוויון מגדרי במשך הזמן הביאה מדינות שונות להשוואת גיל הפרישה בין גברים ונשים.  התנועה הזו פסחה על ישראל, בה גיל הפרישה הוא  67  לגברים, ו- 62 לנשים.  זאת אף-על-פי שתוחלת החיים של גברים בישראל נמוכה משל נשים, ועומדת על 80.9 שנים לעומת נשים שחיות בממוצע עד גיל 84.8.

תרגום בגוף הסרט: לנשים יש פחות שנים לצבור עוד סכומים לפנסיה, למרות שיצטרכו אותם למשך שנים רבות יותר מאשר גברים. האלטרנטיבה, של שינוי גיל הפנסיה, הייתה יוצרת מצב אחר: כל דחייה של שנה בגיל הפרישה מעלה את סכום הקצבה החודשית שתתקבל בפנסיה ובהתאם, תורמת לשיפור רמת המחיה בפנסיה.

פערי הפנסיה מגיעים לאחר מסלול תעסוקתי שמלא בפערים מגדריים נוספים בין נשים לגברים בשוק התעסוקה. נשים משתתפות פחות בשוק העבודה, מרוויחות שכר נמוך יותר, וחוות הפסקות ברצף העבודה מחמת הריונות ולידה. לצד זה, לרוב, נשים העובדות בשכר נמוך או בעבודות סיזיפיות, יהיו מי שפורשות בגיל מוקדם יותר מה שמביא להגדלת של אי השוויון בהכנסות מפנסיה.

פנסיה לנשים ישראליות: מסלול החיים שלך במספרים

בישראל, מערכת הפנסיה שלך תורכב מארבעה רבדים: פנסיה מדינתית מביטוח לאומי וקצבת זקנה (שיעור הקצבה בישראל נמוך באופן ניכר מממוצע במדינות ה-OECD), פנסיה תעסוקתית וחסכונות נוספים שצברתי במהלך שנות העבודה, וכל סכום שצברתי בתעסוקה שלאחר הפרישה. הנתח הגדול בפנסיה יהיה כנראה ההפרשה הכספית ממקום העבודה שלי במהלך השנים. זה אומר שככל שאני עובדת יותר שנים, משכילה יותר, בכירה יותר – תהיה לי יותר פנסיה.

אבל, אם אני אישה בישראל אפרוש בגיל 62 ואם אני גבר, אשאר בשוק התעסוקה עוד כחמש שנים, כלומר עד גיל 67. והסטטיסטיקות לא מבטיחות: 23% מהנשים כיום עובדות אחרי גיל הפרישה בשכר נמוך, ו-8% מהנשים בגיל הסמוך לגיל הפרישה, אינן עובדות כלל.

המצב לא לטובת הנשים גם אם לא יכנסו לסטטיסטיקה הזו. אי השוויון בין המינים איננו רק בפער הגילאים בפרישה, אלא במשך מרבית שנות החיסכון. שיעור העוני בקרב נשים גבוה יותר לעומת גברים. אם אני אישה שמרוויחה 9,700 ₪ בחודש ואפרוש בגיל 62, אקבל פנסיה של כ-3,500 ₪ בחודש ואם אפרוש בגיל 67 אקבל פנסיה של כ-5,000 ₪.

ובינתיים בהולנד ובדנמרק: החיים נראים אחרת

ישראל לא לבד בבעיה, אבל היא לאו דווקא דומה למדינות אחרות כשמדובר בפתרון. מערכות הפנסיה ברחבי העולם מתמודדות באופן כללי עם עלייה בתוחלת החיים, ובשנים האחרונות החלו מדינות רבות להצמיד את גיל הפרישה לתוחלת החיים ולהתוות מדיניות חיונית למצב.

הולנד מחזיקה מדיניות ובעיקר חקיקה שתשפיע על אישה בגיל הפנסיה. ראשית כל, כאישה הולנדית, הסיכוי שאזכה לטיפול שוויוני בתעסוקה, ללא  הבחנה ביחסי עבודה בגלל גילי הוא גבוה מאד. דמי האבטלה יהיו פחות אטרקטיביים עבורי מעבודה בתשלום, הוסרו תמריצי מס לפנסיה מוקדמת ובזכות החוק לשמירה על בטחון כלכלי וזכויות הפנסיה אקבל הסכם אישי שנותן לי בטחון תעסוקתי ופנסיוני.

בזכות 'חבילת החיוניות' שקידמה הולנד, המעסיקים שלי יקבלו תמריצים כספיים, ותק של עובדים ועל כל עובד בגיל 50+. ואני אקבל לצד זה תמריצי מס לחסכון לקצבת זקנה ופנסיה במהלך החיים. אבל יותר מהכל, אוכל לפרוש בבטחון ובפנסיה גבוהה, עם שנות עבודה, תעסוקה וחיוניות לעצמי ולשוק בכלל.

בדנמרק מניחים שהשכלה תביא בריאות טובה יותר למבוגר, תזמן משרות מעניינות יותר ותגביר את הנטייה להישארות בעבודה. ננסה רגע לדמיין את חייה של האישה הדנית בגיל פרישה. אם אני בין הגילאים 55 עד 64, סיכוי גבוה מאד שאני עדיין במעגל העבודה. אני חלק ממגמה של עלייה בהישגים בחינוך הנשי ובהשכלה, מה שמעלה את רמת החיים שלי ורמת העניין במשרות התעסוקה.

אין לי הסכם לפרישה מוקדמת, מה שמעודד להישאר ולהתפרנס, ובכך אני מגדילה את גובה הפנסיה שלי, שומרת על רמת החיים ובנוסף, החוק חוסך ממני תשלומי מיסים בזכות גילי.  כיום דנמרק היא בין המדינות שבהן גיל הפרישה הוא הגבוה ביותר, ורמת החיים של המבוגרים היא בין הגבוהות ממדינות ה-OECD.

תאהבי את עצמך, דאגי לעתיד שלך כבר עכשיו

אם נחזור לישראל, בעשור האחרון גיל הפנסיה לנשים נמצא בדיונים תמידיים בכנסת, בוועדת התקציבים, בוועדות ציבוריות, אבל עד כה, לא חל שינוי במצב. זאת כשברור שהעלאת גיל הפרישה של נשים והצמדת גיל הפרישה לתוחלת החיים של כלל האוכלוסייה הוא צעד בלתי נמנע, מהותי וחיוני לחברה. הפער המגדרי בגיל הפרישה מנציח את אי השוויון ואת הפערים הכלכליים והמעמדיים של נשים בעולם התעסוקה ובכלל.

נקווה שבעוד כמה שנים ישמע מוזר מאד שגיל הפרישה בישראל אופיין בפער מגדרי ובאי שוויון.

ואם זה לא רווח מספיק – אנחנו יודעים שהישארות בעולם התעסוקה משפרת את רמת החיים של המבוגרים באוכלוסייה, תורמת לשוק העבודה, תומכת באופן הוליסטי-רווחתי במבוגרים ומעלה את איכות חייהם.

ועכשיו, תתחברו רגע לפחד הזה מלהזדקן ותנסו להבין איך הופכים את העולם הזה לקצת יותר טוב וקצת יותר הוגן, בטח כלפי נשים ובכלל כלפי מבוגרים. כי אפשר.

לכתבות נוספות בנושא פנסיה לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: nattanan23 מאתר Pixabay

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

מיקי פורת הייתה הנערה הראשונה שהתקבלה לבית הספר לקציני ים, לאחר שכתבה מכתב למנהל בית הספר על הפליה כנגד נערות באי קבלתן לבית הספר. מגיל צעיר היא שמה לב לאי שוויון מגדרי ובזכותה נסללה הדרך לנערות בבית הספר לקציני ים. היא מתארת את החוויה להיות הראשונה ואיך הרגישה במסגרת שעד אז הייתה רק גברית
השמאל העולמי מפנה גב לשמאל הישראלי, הימין רודף ומשתיק. עם המלחמה שהחלה בטבח בדרום, חווה השמאל הישראלי רגשות קשים של ניכור וחוסר מקום. אלה הרגשות שחוויתי אני מהשמאל הישראלי. אז אנחנו חייבות לדבר

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.