Reading Time: 4 minutes

האם "גמביט המלכה" בנטפליקס היא אכן סדרה פמיניסטית?

כל העולם מדבר על "גמביט המלכה" של נטפליקס, והסיפור על הצלחתה של אישה בעולם של גברים מדביק לסדרה באופן אוטומטי את התווית "פמיניסטית". אבל האם זה באמת המצב? בחינת הסיפור בפינצטה חושפת תמונה מורכבת יותר
Reading Time: 4 minutes

מאת: יעל בוים-פיין 

בסדרה החדשה של נטפליקס, "גמביט המלכה", אליזבת' הרמון היא ילדה יתומה שהופכת לאלופת שחמט כנגד כל נסיבות חייה. ג'ינג'ית, מבריקה, מתחרה בגברים ומנצחת, חורצת את גורלה בידיה ועולה את כל הדרך מהמרתף של בית היתומות לפסגה של אליפות העולם. הסיפור הזה נשמע חומר לסדרה נפלאה מפרספקטיבה פמיניסטית. אבל האם זה המצב? האם גמביט המלכה פמיניסטית? אני לא בטוחה.

בת' ממוקדת במטרה, שועטת קדימה בביטחון מגיל צעיר, בלי גב או רשת ביטחון אמיתית. בסצנה הראשונה של הסדרה היא משתתפת בתחרות שחמט בינלאומית, ומהרגע הראשון אנחנו יודעות שבת' תגיע לגדולות. במובן הזה אין באמת מתח, אנחנו יודעות שהתשוקה לסיפור סינדרלה תבוא על סיפוקה. אבל האם הסוף באמת טוב? באותה סצנת פתיחה, אנחנו פוגשות אישה לא מאופסת, שהחיים שלה בבלאגן, ואנחנו גם יודעות שזאת תהילה שהיא לא מצליחה להתמודד איתה.

הסדרה זכתה לפירגונים פמיניסטיים, וגם אני התחלתי לצפות בשקיקה. הסדרה סוחפת, המשחק מצוין והרצון לראות את בת' מצליחה בעולם כל כך גברי ממגנטת אותנו למסך. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש לא נוח, ואז אושרה לרר-שייב החכמה העלתה פוסט קצר על הסדרה והסכר נפרץ. נכון, אישה מבריקה ומנצחת עומדת במרכז הסיפור, אבל תפיסות סטריאוטיפיות אודות נשים דומיננטיות מאוד בסדרה.

בת' מכורה לסמים ואלכוהול מגיל צעיר. המוטיבציה וההתמכרות לניצחון מתמזגים עם האובססיה לחומרים הממכרים שנותנים לה השראה ומאפשרים לה לברוח. עד סוף הסדרה בת' לא בטוחה ביכולת שלה להצליח בלי הסמים והאלכוהול, וגם אנחנו לא, היא צריכה גברים שיגידו לה שהיא יכולה גם בלי. אכן גאונות פעמים רבות מלווה במחירים לא פשוטים, לא רק עבור נשים, אבל מפרספקטיבה פמיניסטית, התלות בסמים ובאלכוהול צובעת את ההצלחה בצבעים קודרים, וגורמת לנו לפקפק ביכולת של נשים להתקדם ולהצליח בעולם גברי בלי לשלם על ההצלחה מחיר מאוד גבוה.

בת' מתקדמת בזכות הנחישות שלה, אבל ברור מאוד שהכישרון המולד שלה הוא הבסיס להצלחה. אם הצלחה מבוססת על כישרון מולד, אז או שיש לך את זה או שאין לך את זה, וגורלך נקבע ברגע שנולדת, זאת תפיסה שעשויה להיות מחלישה. מצד אחד, חשוב בתור נשים שנכיר בכישרונות שלנו, ולא נייחס את ההצלחה שלנו תמיד לגורמים חיצוניים או להשקעה הרבה שלנו. מצד שני, הביטחון שלנו ביכולת ללמוד ולהתפתח מעבר לנתוני הפתיחה, היא הרבה פעמים מפתח להצלחה.

בנוסף, במשחקי השחמט בת'  פזיזה, כל הזמן במתקפה, כועסת, סוסה שלא ניתנת לאילוף, המשחק שלה אינטואיטיבי ומאולתר. הנטייה לייחס לנשים אינטואיציות ורגשות גואים ולאו דווקא יכולת התנהלות רציונלית ומבוססת למידה, היא סטריאוטיפ מגדרי נפוץ.

למרות הכישרון הענק, בת' מאוד מפחדת להפסיד, חייבת לנצח. החשש מטעויות והנטייה לפרפקציוניזם שמאפיינים נשים רבות, מקשים על למידה והתקדמות, כי הקלישאות נכונות במקרה הזה, הדרך להצלחה רצופה כשלונות ומי שלא מעיזה לא מצליחה. בת' בהחלט מעיזה, אבל נראה שהיא משלמת מחיר נפשי מאוד גבוה על הטעויות שלה, כי כישלון הוא לא אופציה.

כבר היינו בסרט הזה: "המבט הגברי" ונשים מחבלות

ב"גמביט המלכה" נמצא את אותו המבט הגברי, שהופך את האישה לאובייקט, מושא לתשוקה. אישה חושנית, פתיינית, עם הראש מוסט הצידה, נוגעת בצוואר ובשפתיים ומלטפת את עצמה, עיניים פעורות לרווחה, שפתיים פתוחות קמעה ושיער אדום לוהט, אחד לאחד האלף בית של המבט הגברי. בת' היא אישה מבוגרת בגוף של ילדה, שגדלה להיות ילדה קטנה בגוף של אישה שלא מצליחה לווסת את הכישרון וההצלחה, לא מצליחה לפתח מערכות יחסים משמעותיות, ונשארת די מבודדת מהעולם.

בת' נמשכת לגברים, מתבלבלת מהם ולא יודעת מה לעשות איתם. היא רוצה לנצח אותם, אבל גם רוצה שיאהבו אותה. החיבורים הזה בין הצלחה לבדידות, בין אישה מצליחה לקושי להחזיק מערכת יחסים טובה עם גבר, משמשים גם הם כתמרורי אזהרה.

והגברים? הגברים מובסים על ידה, ולמרות זאת מפרגנים לה, מעודדים אותה, דואגים לה ועוזרים לה. מר שייבל, השרת מבית היתומים מאמן אותה ומאמין בה, אלופי שחמט מלווים אותה, מייעצים לה ורוצים בטובתה. אחד מלמד אותה איך לא להיות אימפולסיבית, שני מאמן אותה וגומל אותה מאלכוהול באמצעות השגחה צמודה, ושלישי מציל אותה מעצמה ולעולם לא נדע אם היתה מסתדרת לבדה.

היא מביסה את הגברים במגרש שלהם, ולמרות זאת הם הופכים למעריצים שלה, לצוות שעוזר לה לנצח. זה לא תמיד עובד ככה במציאות. הצגת הגברים דמויות מיטיבות ולא מנצלות היא אחת מנקודות האור בסדרה, שמשרטטת אפשרות של גברים שפותחים את עולמם בלב רחב לנשים מצליחות.

הגברים בסדרה מגדלים את בת', הנשים פחות. בת' מצליחה למרות הנשים בחייה, לא בזכותן בדרך כלל. האמא הראשונה של בת' הורישה לה את הגאונות, אבל גם את השיגעון ואת טראומת הנטישה. האמא השנייה לא מתפקדת ומערכת היחסים ביניהן  רוויה באלכוהול והסתמכות של האם על הבת. מנהלת בית היתומות לא רק שאיננה חביבה במיוחד, אלא גם דוחפת את בת' לעבר ההתמכרות שלה. נקודת האור האחת והיחידה בכל הקשור ליחסים עם נשים היא ג'ולין, החברה היחידה של בת'. הייתי שמחה לראות אישה שמצליחה מתוך הסתמכות גם על מערכות יחסים משמעותיות עם נשים אחרות, ולא כזאת שעונה לסטריאוטיפ אודות היחסים הגרועים בין נשים.

המלכה גמביט פמיניסטית? פוסטר של נושא הכתבה

למה חשוב לשאול אם גמביט המלכה פמיניסטית?

כן, אנחנו הפמיניסטיות מצטיינות בקלקול מסיבות, גם כשאנחנו אורחות הכבוד כביכול. ועדיין אני חושבת שבתקופה שבה לשמחתנו נשים מצליחות נהיות יותר ויותר פופולריות בתרבות שלנו, מעניין לשים לב לסיפורים. מורה שהשתתפה בהרצאה שלי בשבוע שעבר, קראה לזה – לחפש בפינצטה. אימצתי את השם, וגם את הניכוס הפמיניסטי של הפינצטה כמובן. ומשם מגיעה הבדיקה: האם גמביט המלכה פמיניסטית?

אם כבר פינצטה: סיפורי הצלחה הרבה פעמים נראים כמו ב"גמביט המלכה", כלומר, החיים אינם סיפורי אגדות. עדיין מטריד אותי שהתנאי להצלחה הוא גאונות מולדת, שהמחיר שלה אכזרי, שהפסגות שלובות בתהומות, ומהמורות בדמות נשים אחרות.  סיפור כמו של בת' אולי מתאים לז'אנר של פריצת דרך, של אישה יחידה, בעלת כשרון פנומנלי שפורצת דרך חדשה בעולם של גברים. אבל, בתקופה שלנו המשימה המשמעותית יותר נוגעת בהרחבת הדרך לכדי שביל רחב, אוטוסטרדה, במילותיה של אושרה, דרך סלולה ורחבה להצלחה. דרך שעליה יכולות לעלות יותר בקלות, נשים רבות יותר, ובלי לשלם אגרה גבוהה מדי.

על הכותבת: יעל בוים-פיין היא מנהלת המרכז הישראלי לשוויון מגדרי בחינוך

לקריאת סקירות מסך נוספות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה, "גמביט המלכה": Phil Bray/Netflix

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. Avatar
    שיימוס

    יש בשם הסידרה את ה S' אחרי המילה מלכה, מה שמציין שייכות.
    גמביט (הקרבה) של המלכה,
    גמביט המלכה
    ולא המלכה גמביט

  2. Avatar
    שם

    נראה לי שמודל הגבריות והיחסים עם גברים המבוסס על הערכה הדדית ולא רק על סקס, הוא מרענן.

    האם המאמצת אמנם נסמכת על בת', אבל נמצאת במבוי סתום משל עצמה. היא דמות מורכבת וגם הקשר ביניהן, ונראה שבת' הצליחה לראות את המורכבות שלה, את המכשולים שהיא מתמודדת איתם וגם את החיבה, הגאווה והדאגה האמיתית שלה לבת' על כל מגבלותיה.

    ועוד דבר, אני דווקא הרגשתי שהסגנון ה"נשי" אינטואיטיבי מואדר שם על פני הסגנון הטכני היבש ומוצג כיתרון סה"כ. לצידו גם הוצגה הלמדנות שלה כמו בסצנה שחבר שלה מנסה להביא לה ספרי שח כדי לעזור לה והיא קראה או שיש לה את כולם.
    אז נראה שהיא הוצגה גם עם סגנון אינטואיטיבי, וגם עם יכולת שקדנות ולמידה, חריצות.

    הסדרה והדמויות בה מורכבות, זה היופי שלה. להציג אישה באופן מורכב על המסך-זה כבר די פמיניסטי בעיני.

  3. Avatar
    אני

    אבל בשנים האלה, לא היו באמת נשים שהעזו. אם היו הרבה נשים בתחום ששוות לגברים זה היה לא ריאליסטי. כמו שנאמר לפני היא לא סתם גאון אינטואיטיבית בסדרה היא גם תלמידה חרוצה. אלכוהול לא קשור פה למגדר בעיני, מוצגת דמות מורכבת ולא חד מימדית שבין היתר וגם לאור הרקע האישי שלה, נעזרת. גברים מבלבלים אותה כמו שנשים "מבלבלות" גברים, היא אוהבת אלכוהול וסמים כמו "גברים". דווקא שמחתי שאין פה איזה אישה טהורה ומושלמת וסאחית. אגב היא גם שוכבת עם אישה במהלך הסדרה. היא לוקחת את המערכות יחסים שלה בקלילות ועושה סטוצים ודרך החשיבה שלה היא כביכול לא לפי הסטריאוטיפ הנשי. היא פשוט חושבת כמו מה שהיא, והיא חננה. ובכל זאת בחרו בשחקנית מהפנטת שיש לה סטייל. וזה בעיני פמיניסטי. היא לא איזה אבו גבר. יש פה סוג מאוד מסויים של אישה, היא לא אוטופית לגמרי, יש עוד נשים כאלה. אגב אני חושבת שהבחירה להציג בקושי נשים בסדרה באה כדי להראות את הניכור בעולם הגברי הזה של תחומה. אנשים שמאוד בעניין של תחום מסויים, זה באמת החיים שלהם. זה כל מה שמעסיק אותם והם לא מתחברים ככה לאנשים שלא בעניין. במילים אחרות מצאתי את הסדרה פמיניסטית, אם לא פמיניסטית אז לפחות עוברת, ומאוד מעוררת השראה. פמיניזם זה לא דבר אחד, אי אפשר מחד להציג את המציאות כפי שהיא ומאידך מציאות אוטופית מדומיינת שבה יש שוויון, אם רוצים להעביר מסר.

  4. Avatar
    אליה

    נקודת מבט מדוייקת להפליא! אחרי צפיה בסדרה, שעשויה טוב אין כל ספק. הרגיש לי משהו לא יושב שם מספיק, אחרי קריאה של הפוסט הזה דברים התבהרו לי. המבט הגברי השתנה, התגלגל עם השנים ועבר מטמורפוזה לשנות האלפיים. אך הוא נשאר עומד על טילו. השתלב יחד עם המנטרה האמריקאית – תתמידי, תעבדי קשה ותצליחי, כולם יהיו שם בשביל להרים אותך. ואכן היא עבדה מאוד קשה, לא קיים כאן רק כישרון, אלא לילות רבים ללא שינה, ואומץ של ילדה להשאיר את הנר שלה דולק (גם אם מדובר באומץ שמוצאו התמכרותי). זו עבודה קשה פנומנלית בעיניי, השתעבדות לחלום. כל זה בעוד שהסביבה הנשית מתעניינת ב"דברי נשים" מוכרים וידועים. תיהי שונה ומיוחדת ומוצלחת ( המנטרה של דור הy). במילים אחרות, יוצרי הסדרה מצאו את הנוסחא שתעבוד לכל הדיעות, אבל שכחו לדייק את המבט הנשי.

    אחרי צפיה בסדרה ניסיתי להבין עם עצמי מה הערך המוסף שמתקבל אחרי שמשאירים בצד את הסיפור והעבודה הבאמת טובה של הסדרה. ובכן, זה הערך המוסף. תודה לך!

  5. Avatar
    ענת

    רגשי הנחיתות של הפמיניסטיות מוצגות במאמר היטב… לא כל הצלחה של אשה הוא פמיניזם ולא כל ניצחון של גבר הוא שוביניזם.
    תפסיקו כבר עם רגשי הנחיתות שלכן (ועם שנאת הגברים)

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: על פוליטיקה פמיניסטית קווירית

Reading Time: 5 minutes הפוליטיקה הגברית המסורתית כולאת אותנו בזהויות פוליטיות שכובשות אותנו ודורשות ויתורים. פוליטיקה פמיניסטית קווירית יכולה להרשות לנו תנועה בעמדות ובזהויות הפוליטיות שלנו, כזאת שמתאימה למציאות מורכבת ויכולה גם לקדם פוליטיקאיות ופוליטיקה של נשים

יום המאבק באלימות כלפי נשים: למה לפעול אם אפשר לדבר?

Reading Time: 3 minutes יום המאבק באלימות כלפי נשים 2020 אפשר לנו להשתתף במגוון פאנלים, כנסים, מפגנים, ולהיחשף לתכנים שיעוררו מודעות. אבל כבר שנים שהמודעות הגוברת לא ממגרת את התופעה. מה כן יכול לעזור לנו להיאבק באלימות שמופנית לנשים?

יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן: המירה את הכסף לצמיד זהב ונסעה

Reading Time: 3 minutes טוני גדלה בקהילה היהודית באלכסנדריה, חלמה להגיע לישראל, והצטרפה למחתרת הציונית. לאחר כט בנובמבר ארצות ערב פנו כנגד היהודים, והיא מצאה עצמה "מזרחית" בישראל. ביום לציון יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן, זהו סיפורה