מאת: גאיה דן
בשנת 1999 הוצע בדרום אפריקה "ביטוח אונס" הראשון מסוגו בעולם: ביטוח שיכסה את ההוצאות של נשים שסובלות מנזקי אונס. מאז ועד היום הרעיון הוצע במספר מדינות, כשבכל מדינה חבילת הביטוח הייתה שונה. בדרום אפריקה, למשל, יש אחוז גבוה של תחלואה מאיידס ולכן הוחלט שהביטוח יכסה את הוצאות הבדיקות ויקצר את זמני ההמתנה לתשובות.
בישראל 2021 טרם הוצע הרעיון ל"ביטוח אונס". אך, יש שיאמרו שהתקרבנו לכך בשנת 2013, כאשר חברת הביטוח הראל הכירה באונס שעברה צעירה כ"תאונה אישית", ולאחר שנתיים של מאבק פיצתה אותה כספית בארבעים אלף שקלים.
הרעיון עלה שוב, לאחרונה, בכתבה במגזין גלובס שבה התראיינה יעל שרר, נפגעת תקיפה מינית בנעוריה, במאית ופעילה חברתית. היא דיברה על העלויות האישיות והציבוריות של תקיפה מינית והזכירה בכמה משפטים בודדים את הרעיון לביטוח אונס. מדובר בביטוח שהורי הילדה יחויבו לשלם מרגע היוולדה עד לרגע הפיכתה לבגירה, אז תשלם עליו מכספה. ייתכן שיהפוך לביטוח רשות שיוצע מטעם חברות פרטיות.
בעקבות הכתבה, החלטתי לשוחח עם מגוון של נשים וגברים בסביבתי, ולחשוב יחד על היתרונות והחסרונות של "ביטוח האונס", שייתכן ויהפוך לחלק מעתידנו. הדיונים היו סוערים ומגוונים.
"כשלחברות הביטוח יהיה אינטרס למנוע מקרי אונס, אולי תשתנה תרבות האונס"
התחלתי בשיחה עם עמית ראובני, בן 29, סטודנט למדעי המחשב מכפר סבא. הוא טען שביטוח אונס "יכול למזער את תרבות האונס. אולי דווקא בגלל שלחברות הביטוח יהיה אינטרס למנוע מקרי אונס, הן יתחילו לקחת חלק אקטיבי יותר בהעלאת המודעות לחומרת המעשה. כדי שלא יצטרכו לפצות לקוחות, הן ינסו להשפיע ולהפעיל לחץ על המשטרה ומערכת המשפט להתנהל נכון עם תיקי עבירה מינית."
האם עמית צודק? חברות הביטוח הם אלו שיביאו את השינוי המיוחל בנוגע לתרבות האונס נטו בגלל לחצים כספיים ומהחשש שאולי זה יגרום לקריסתן? לדעתי התשובה היא לא. בואו נעשה השוואה בוטה בין ביטוח האונס לביטוחי רכב.
חברות ביטוחי הרכב לא עושות צעדים על מנת למגר תאונות דרכים אלא דווקא מרוויחות מזה, במיוחד במצבים בהם חובה על כל אדם עם רכב לבטח את עצמו.ה ואת רכבו.ה. ככל שיש יותר תאונות דרכים כך יותר אנשים אצים ורצים לשלם לביטוח היקר ביותר. דרך אגב, העלויות של ביטוחי רכבים עלו בעשרות אחוזים בעקבות רפורמה כושלת של הממשלה מ-2016, ואין סיבה שזה לא יקרה גם לביטוחי אונס.
גם אסי גרברז, בן 34 ואיש חינוך במקצועו, מוטרד מהביטוח: "אני שואל את עצמי איך לא תתפתח סביב ביטוח כזה תופעת עוקצים ונוכלות, קצת מתבקש. יש חשש סביר שאם הפוליסה תכלול כסף היחס לתלונות יהיה יותר חשדני ממה שהוא היום."
"ההשפעה של הביטוח תלויה באופן בו המדינה תנגיש אותו"
איימי גילת, בת ה- 25, מנהלת מטבח טבעוני בתל אביב דווקא רואה יתרון בביטוח: "פוליסה כזאת תעודד דיווח על אונס כי כרגע לדווח זה סיוט, מי שמדווחת לאו דווקא מקבלת משהו ובטח לא באופן מיידי. אם מי שנאנסת תקבל מיד כיסוי של כל העלויות הרפואיות והמשפטיות זה יהיה פחות מפחיד לדווח."
גם עם איימי קשה לי להסכים. בעיניי לנפגעת אמור להיות סיוע משפטי מהרגע הראשון שלה בתחנת המשטרה. לא בגלל ביטוח שהיא או הוריה שילמו עליו, אלא בזכות סיוע מטעם המדינה. זה אינטרס מדיני חברתי לתת גב לנפגעות ולא להפקיר אותן בידיהן של חברות הביטוח. המדינה היא זו שאחראית להגן עלינו, לא "מגדל", "הראל", "הפניקס" או "ביטוח ישיר".
דין אטקינד, בת 39, נפגעת עבירה מינית שתיקה במשטרה נסגר מחוסר עניין לציבור, מתמקדת גם היא במדינה. "ההשפעה של הביטוח תלויה באופן בו המדינה תנגיש אותו שהרי החברה הישראלית מורכבת משלל רבדים", היא אומרת ומצביעה על אחת מהבעיות שבהגנה הממשלתית עד כה. היא מוסיפה "אני מאמינה שכדי שלהצעת רפורמה מהסוג הזה יהיה סיכוי כלשהו לעבור בכנסת, היא בראש ובראשונה חייבת להתייחס לנפגעי אונס ככלל ולהימנע בכל מחיר מרטוריקה של אג'נדות מגדריות."
אני מגלה שדעתי שונה גם מדעתה של דין. במידה ויגיע היום שבו ביטוחי אונס יהיו נושא פופולרי מספיק בשביל הפוליטיקאים לדון בהם, נדע שאנחנו כנראה בדרך לכניעה לאנסים ולתרבות הנשלטת ביד חזקה ואטומה על ידי מיזוגנים. זה יהיה סימן לכך שהמדינה ויתרה עלינו, על הנשים, ועל הזכות הבסיסית להיות מוגנות במדינתנו.
מכל מדינות העולם ישראל היא במקום ה-26 בכמות מקרי האונס שדווחו למשטרה בשנת 2021, שעדיין לא הסתיימה. אני חושבת שאנחנו כבר מעבר לחקיקת חוקים נגד אונס או יצירת ביטוחים. אנחנו צריכות וצריכים שינוי של החשיבה החברתית שהתקבעה במוחנו שנשים הינן יצורים פחותים יותר.
כפי שאומרת טליה אוחיון, בת 21, פעילה חברתית מחיפה "הפתרון לא יגיע מחברות הביטוח. השינוי החברתי אולי יגיע כשמערכת החינוך תתייחס לנושא ותחנך לגביו. או כשהמשטרה ומערכת המשפט יעשו את העבודה שלהן יותר טוב ונפגעות ירגישו שבאמת יש סיבה להתלונן, בגלל שאלה שפגעו בהן ייענשו."
"כיסוי הנזקים האפשריים לאחר פגיעה עולה הרבה"
"לצד זאת, גם אם הביטוח לא יצמצם את התופעה, הוא יכול לסייע לנפגעות" מוסיפה טליה "הביטוח יכול להיות ממש חשוב כי לצערי כיסוי הנזקים האפשריים לאחר פגיעה עולה הרבה. אבל אני מודה שזה עצוב לי לחשוב שאונס זה משהו שקורה לכולן ורק שאלה של זמן כמו מחלות כמו סוכרת או מחלות לב." גם אסי חושב שהביטוח ישפיע לטובה על שיקום שלאחר פגיעה. אבל, הוא אומר, "את זה אפשר לעשות בדרכים נוספות, כמו הקצאת תקציבים ממשלתיים ויצירת תוכניות שיקום".
קשה להתעלם מהיתרונות של ביטוח אונס לתהליכי שיקום. אמנם רבים מביטוחי הבריאות, כפי שהם כיום, מכסים את רוב ההוצאות שיכולות להיות סביב תקיפה מינית. אבל האמת היא שלביטוח האונס יש פוטנציאל לעזור לנשים שנפגעו מינית לעבור שיקום מהיר יותר, מסורבל פחות מזה הנוכחי. תחשבו, למשל, על קביעת תור מיידי למטפל נפשי בתשלום מלא מטעם הקופה, או על תשלומי אבטלה ללא הצורך בהתערבות בירוקרטית מסובכת של ביטוח לאומי. אלו פעולות שיעזרו להתמודדות ולהמשכיות שגרת החיים לאחר חווית טראומה כזו.
ועדיין, בעיניי יש ב"ביטוח אונס" יותר פגיעה לטווח הרחוק מעזרה לטווח הקצר. ביטוח אונס לנשים, בגלל היותן נשים ולמשך כל חייהן, מעביר את האחראיות לביצוע המעשים מהפוגעים לנפגעות. זו לא אשמתו שהוא אנס, זו אשמתך שלא עשית ביטוח.
ויותר מזה, במצב שלנשים יש את כל מה שהן צריכות לשיקום בסל ביטוח אחד, נוצרת נורמליזציה של מעשי אונס. זו לא תהיה שאלה של "אם איאנס…" אלא "מתי…". תדע כל אם עבריה שבתה תיאנס בשלב כלשהו בחייה, וזאת בחסות המדינה שתמצא שם מתקתק של "הביטוח לנפגעת עבירה" (או כל שם אחר שיעלה בראשו של המעוות.ת הראשון.ה שיחשוב או תחשוב לחוקק רפורמת ביטוח מסוג זה).
אין צורך לנרמל את המפלצת שבחדר. כן, צריך להכיר בה, צריך לדבר עליה אך גם צריך לשאוף להשמידה ולא לתת לה להיות חלק מהתרבות הישראלית. אונס אמור להיחשב תמיד, בכל מדינה, מערבית או לא, כדבר חריג שיש לרצות לחסלו, לא להתגמש עבורו וללמוד לחיות לצידו בעזרת ביטוחים שונים ומגוונים.
מה שעלינו לרצות לנרמל זה דיבור פתוח ותומך של נפגעות עבירה מינית לגבי התמודדותן ומה שאירע להן. המטרה היא לגרום לאנשים להבין שהבושה אינה בנו אלה באנסינו. ויחד עם זאת, נרצה לנרמל מערכת אכיפה ומערכת משפט מתפקדות ונקיות כפיים, לא להתגמש עבור אלו שמשחקות בחיינו, ממש כפי שילדים שמשחקים בבובות שמצאו בפח.
