מאת: מרינה פובולוצקי

"עשינו את זה כי חשבנו שזה המעשה הצודק" מסבירות הנזירות ממנזר "הלב הטהור של מרי" לכל מי ששואל מדוע חבורה של נזירות בשנות ה-60 בלוס אנג'לס בארצות הברית מורדות בסמכות העליונה של הכנסייה הקתולית אליה הן משתייכות, עד שאחת מהן אפילו הופכת לאמנית בין לאומית שיוצרת יצירות של "שלום ואהבה", ברוח "ילדי הפרחים" של התקופה.

הסרט "המורדות" שהוקרן בפסטיבל דוקאביב השנה, מגולל את סיפורן של נזירות המוצאות עצמן בעולם שמשיל את עורו השמרני: צעירים זועקים נגד מלחמות ובעד שלום, נשים דורשות שוויון וזכות להפלה, מפגינים יוצאים לרחובות נגד מונופולים כלכליים ובעד איכות הסביבה, מרטין לותר קינג מתחיל את מאבקו למען זכויות השחורים בארצות הברית.

המאורעות האלו באו בהפוכה עבור הנזירות שלנו, ולא מהסיבות שאולי עולות לכן בראש. עד שנות ה- 60 נשים אמריקאיות הוסללו להתחתן, ללדת ילדים ולטפל בבית, כשהבעל מפרנס את המשפחה. אלו הזמנים בהם מדיחי כלים, שואבי אבק, מקררים, וכל רהיטי הבית המודרניים המוכרים לנו היום, שווקו ביתר שאת לכל בית אב של מעמד הביניים שמורכב ממשפחה גרעינית של אמא, אבא ושני ילדים.

אם היית אישה צעירה שלא רצתה חיי נישואים ומשפחה, היו לך שתי אפשרויות: להיחשב לאישה מופקרת ולהסתכן בנידוי חברתי, או להפוך לנזירה. האפשרות השנייה אולי לא נשמעת מושכת במיוחד, אבל רצה המקרה ובאותן שנים ראשי הכנסייה הקתולית ניסו למשוך לשורותיהם את הדור הצעיר, והבינו שכדי להצליח יאלצו לרענן את הנהלים שלהם, שלא השתנו מאז ימי הביניים.

איך הכנסייה פיתתה דווקא נשים שרצו עצמאות?

הכנסייה הציעה לנשים שבחלו בחיי המשפחה להיכנס ל"מכללת הלב הטהור": להפוך לנזירות, להשתלב בתוכניות לימוד של קדושה, לרכוש השכלה רוחנית לצד השכלה גבוהה. הנזירות איפשרה לנשים לחנך את הדורות הצעירים במכללה ולהפוך לדוקטוריות ופרופסוריות מן השורה, דבר שהיה שמור אז לגברים בלבד.

למרבה האירוניה, כפי שמבינים מהסרט, הכנסייה לא לקחה מאוד ברצינות את נושא ההשכלה הגבוהה לנשים והמשיכה להתנהל בצורה פטריארכלית ומפלה. הנזירות, שחשבו שמצאו דרך לצאת מהתפקיד של אישה ועקרת בית, מצאו עצמן כלואות בנישואים. פשוט מסוג אחר. בסוף לימודיהן במכללה, כשהגברים שלמדו לצידן הפכו לכמרים, הנשים זכו לטקס נישואים עם ישו שלאחריו הפכו לנזירות שרשאיות לעטות את הגלימה המסורתית. לאחר מכן החלו חיים נזיריים בכנסייה הקתולית, מצייתות לערכים של שליטה עצמית, הסתפקות במועט, וביטול רצונן בפני רצונם של אחרים.

במהרה הנזירות מגלות שהנישואין לישו בצל הפטריארכיה דומים מאוד, מצד אחד, לחייה של עקרת בית, ומצד שני לחייו של עבד נרצה. הסרט מראה פרויקט קהילתי שיוזם ראש הכנסייה, שמטרתו לאפשר חינוך קהילתי לילדים ממשפחות מעוטות יכולת בקליפורניה. הנזירות עשו את מה שציווה עליהן הגבר החזק ב"משפחה" – לא בעל, אלא כומר. הן שימשו בתפקידי מורות, בלי השכלה פדגוגית, ללא שכר, ללא פנסיה או ביטוח לאומי.

ואז, הרוח המהפכנית של שנות השישים הדביקה גם את הנזירות שמצאו עצמן במאבק פמיניסטי. הן התחילו לערער על הסמכות ועל הנהלים ומרדו בכללים הפטריארכליים שהונחתו מלמעלה על ידי גברים מנותקים. הן למדו להתאגד, למחות ולדרוש תנאי שכר, והמאבק הבשיל לכך שהכנסייה אישרה להן שכר זעום.

מאוחר יותר הן דרשו להפסיק ללבוש את הגלימה הארוכה שמקורה במנהגי ימי הביניים. הגלימה לא התאימה למזג האוויר הקליפורני ולא לתפקידן כמסיונריות – נסו אתן להסתובב בשמש הקופחת ולהציע לבריות את גאולתו של ישו. אבל במקרה הזה, הן לא הצליחו: הכנסייה ראתה בדרישתן אקט של התרסה נגד הסמכות הגבוהה – בעיניהם הסרת הגלימה הייתה בלתי מוסרית ולכן אסורה.

המורדות שלא קיבלו סוף הוליוודי 

הנזירות הצעירות והמרדניות המשיכו להיסחף ברוח השינוי. הן ביקשו לבטא בדרכן הייחודית והחדשה, שהושפעה ברוח התקופה, את אותן העמדות הרוחניות המסורתיות והכניעות מול ישו.

קחו לדוגמא את הנזירה מרי קוריטה קנט נחשבה למרדנית בעיני הכנסייה. היא הייתה אומנית ומחנכת במכללת "הלב הטהור" ופיתחה טכניקת הדפסה דו מימדית בהם שילבה חפצים רגילים כגון סלוגנים ומשפטים שגזרה מעיתונים ובנתה איתם סיפורים תנ"כיים. זו הייתה דרכה הייחודית להתבונן בנושאים רוחניים שהעסיקו אותה. מאוחר יותר נאמר עליה כי עבודותיה שיקפו את המהפכה החברתית וכינו אותה אקטיביסטית ופעילה חברתית.

למורדות שלנו אין סוף הוליוודי מהאגדות. בסוף הנזירות הפסידו במאבקן. לאורך השנים, הדינמיקה בין המורדות לראשי הכנסייה חזרה על עצמה: הן העלו רעיון יצירתי או חדשני, פעלו על פיו וניסו אותו, ראשי הכנסייה כעסו, ואז התנהלות דיונים ומיקוחים. בחלק זעום מהמקרים ראשי הכנסייה היו מסכימים כאשר החידוש תאם לאג'נדה המודרנית שלהם. אך בחלקים אחרים, המשמעותיים יותר לנשים, הם עמדו בסרובם – בעוד המורדות המשיכו להתעקש, להציע ולתור אחר פשרות.

הטנגו המגושם בין ראש הכנסייה למורדות הגיע לכדי פיצוץ כאשר 250 נזירות-מורות הכריזו שיפסיקו ללמד אלא אם ישפרו את תנאי העסקתן. ראש הכנסייה, בתגובה, פיטר אותן, סגר את הפרויקט החינוכי והתיר מאות ילדים מהשכבות החלשות ביותר באוכלוסייה מחוץ למסגרת. מאוחר יותר ראש הכנסייה התפטר ויש הטוענים שמה שהביא לכך הייתה התייסרותו על ניהול קלוקל ולא רציונלי של המשבר.

אך לפני שהתפטר הוא הספיק להטיל פצצה נוספת והציב בפני המורדות אולטימטום בלתי אפשרי – לוותר על המרד או לוותר על הנדרים. משמעות ויתור הנדרים היא עזיבה לצמיתות של הקהילה והערכים עליהן גדלו והתחנכו עשרות שנים. המשמעות היא גם גזירת חיי עוני על נשים בגיל העמידה. זאת, ללא ביטוח רפואי, ללא פנסיה, ללא חשבון בנק וללא חסכונות.

הנשים שבחרו להישאר בכנסייה הסבירו בסרט, שהמשמעות הייתה בגדר הסכמה לחיות בשקר, כי הן אולצו לחיות נגד הערכים שביטאו את אמונתן הרוחנית. הנשים שוויתרו על הנדרים ועזבו חלקן המשיכו לחיות בקהילה תומכת ועצמאית ואחרות המשיכו הלאה בדרכן.

האחות מרי קנט הייתה בין העוזבות. רדיפת הכנסייה הניע אותה לחזור לחייה הפרטיים לאחר יותר מ-30 שנות שירות כנזירה, כך מצוין באתר find a grave. ב-1968 היא עברה לבוסטון ופתחה גלרייה לאומנות. ב-1970 היא אובחנה בסרטן ונאמר עליה כי אז החלה התקופה היצירתית ביותר שלה. היא נפטרה ב-1986 בגיל 67 והורישה את כל הונה למכללת הלב הקדוש. כעת מוסד חינוכי פרטי ועצמאי מהכנסייה.

"המורדות", ארצות הברית 2021, 103 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית ובאנגלית, ניתן לצפייה עד סוף יולי 2021 באתר דוקאביב 

לסקירות מסך נוספות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: תמונת קידום רשמי של הסרט "המורדות"', Image courtesy of the Corita Art Center, Immaculate Heart Community, Los Angeles , תמונות לאורך הכתבה: מסרטון היוטיוב we have no art

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.