משחקי הדיונון: תמונת קידום

משחקי הדיונון בנטפליקס: קירבה נשית, שעבוד גברי, ועוד

רעות כהן צפתה בסדרה של נטפליקס "משחקי הדיונון", הופתעה לטובה, וחזרה עם קריאה פמיניסטית של הסדרה שכבשה את העולם
Reading Time: 4 minutes

מאת: רעות כהן 

אתמול, למרות הנטייה שלי להירתע ממה שיותר מדי אנשים אוהבים, כי לרוב זה קלישאתי, בנאלי, משעמם או סתם כזה משרת את האידיאולוגיה הקפיטליסטית במסווה של מחתרתיות, החלטתי בספונטניות להתחיל לצפות בסדרה כזו –  ״משחקי הדיונון״, של היוצר וואנג דונג-היוק. ומה לעשות, לפעמים משהו אשכרה מצליח בצדק. קורה.

מפה לשם, אחרי שאמרתי שזה בטח סתם אלים ומעפן, סיימתי את הסדרה כולה בלילה אחד!!!

עלילת "משחקי הדיונון" (Squid Games) מתרחשת בדרום קוריאה, ובה אנשים (כולם נתונים בחובות ואין להם מה להפסיד) משתתפים בסדרה של משחקי ילדות, כשהזוכה במשחק האחרון מקבל סכום כסף שיהפוך אותו למולטי מיליונר. אבל, משתתפים שנפסלים במסגרת סדרת המשחקים – מוצאים להורג.

מעבר לשפה הקולנועית המדהימה (כמובן גם בשל הרבה כסף מנטפליקס) של צבעים, צורות, זוויות ושלל משחקים מהפנטים, מעוררי מחשבה ורפרנסים ליצירות אחרות, הסדרה הזו מלאה בעומק ביקורתי שלא נגמר. זה מאד מרשים ומשמח, שבנטפליקס, מבעד לכל הזבל, אנו יכולים להיחשף גם לתכנים איכותיים וגם כאלה, שהם לא אמריקאים ולא בריטים ולא ישראלים ולא צרפתים וכולי, אלא לתרבויות שהלב שלהן עדיין פועם איפה שבעולם המערבי קצת פחות.

אבל לפני שאני שופכת פה את אפילו לא עשירית ממה שיש לי לומר ומהמחשבות שלי:

***אזהרת ספוילר ל"משחק הדיונון" מפה ועד סוף הכתבה***!!!

"משחקי הדיונון" היא יצירה שמציבה לצופה מראות מכל כיוון, לאן שלא תסתכל, אין לאן לברוח. ממש כמו המבוך הצבעוני חסר המוצא והרצחני שמופיע במשחק כמה פעמים. כולנו משועבדים לעולם קפיטלסיטי שמזמן יצא משליטה, לאלימות ולגירויים של צבע ועונג הרבה מעבר למה שאנחנו צריכים, רוצים ואפילו מודעים.

נשים קוריאניות ונשים מערביות בעולם של "משחקי הדיונון"

אחת הנקודות האהובות עלי בסדרה היא הצגת הנשים הדומיננטיות במשחק. בעוד שגברים רוצחים אחד את השני ומרמים זה את זה, הנשים מסוגלות לייצר שיחה כנה ואמיתית של קירבה בלתי אמצעית, פיזית ונפשית. גם הדמות הנשית שנראית לנו תלותית ופתטית, או לפחות ככה יתר הדמויות מכנות אותה, מתגלה כמישהי מאד מאד לא פריירית ובטח לא טיפשה. לעומתן מתבהר, שהגברים משועבדים אפילו יותר ושזה קטלני עבור כולנו: נשים, גברים, זקנים, ילדים, הטבע ובעלי חיים.

הן גם שוברות את הרעיון, שהחברה המערבית מתקדמת יותר ביחסה לנשים. כשאנחנו רואים אחר כך כיצד נשים מערביות, עירומות, בצבעי גוף של זברה וג׳ירפה, משמשות לגברים מאחורי המשחק כשרפרפים לרגליים ומשענת לראש. ובעצם, למרות כל מה שחשבנו רגע קודם, הן מקבלות הרבה פחות מקום וכבוד מאשר הנשים הקוריאניות שראינו במשחק ומחוצה לו.

עוד נושא שעולה בצפייה הוא, כמובן, ביקורת על סין, כשהבולט הוא סחר באיברים, ועל ארצות הברית, השעבוד שלה את אסיה והאמריקניזציה שהיא מייצרת בעולם בכלל. וכמובן, יש ב"משחקי הדיונון" אזכור ענק לתרבות הריאלטי.

ואז, רגע לפני שחשבנו ש – ״אהה – בסופו של דבר הכל בגלל האמריקאים המרושעים״, היוצר לא בורח מאחריות אישית. הוא מראה לנו עד כמה החברה החזקה בתוך קוריאה עצמה מושחתת ואכזרית לא פחות. גם כשהמנהיג נפטר, כבר מחכה לו יורש להמשיך את הקשר האכזרי עם גורמים כוחניים אחרים מחוץ למדינה.

אבל רגע, גם אנחנו הצופים לוקחים חלק בזה!

הרי אנחנו יושבים לנו בבית עם הבמבה שלנו, הטלוויזיה, הנטפליקס (ומה לא) ונהנים מהמשחק הזה. מתלהבים מהאקשן, מזילים דמעה, מתרשמים מהיופי של השחקנים והעיצוב והמוזיקה. אחר כך אנחנו רצים לכתוב תכנים אידיאולוגים בשקל בלה בלה בנייד החכם שלנו שילדים באיזו מדינה רחוקה נרצחים בשבילם.

אגב, פרט סופר מעניין, אני אישית מצאתי את ארונות הקבורה דמויי אריזת המתנה מאד דומים לאריזות של ניידים.

ושוב ושוב, כל הזמן, לאורך כל הפרקים, רואים גם את הביקורת הפנימית: למשל, בנוגע ליחס של הקוריאנים מהדרום לאלו מהצפון, היחס כלפי מהגרים ממדינות אחרות במצב קשה (הבחור מפקיסטן). אנחנו רואים את הנכונות לרצוח עבור כסף, לסכן את כל מה שיש לך ולהמר.  זה כשלעצמו מעורר הערכה גדולה!

נקודה שתפסה אותי קשורה למארחים העשירים, עוד אחת מהמראות בסדרה. מלבד העובדה שיש למאחרים המון כסף, במה הם שונים מהמהמרים והרוצחים שמשתתפים במשחק ושבהם משתעשעים המארחים העשירים? הרי הם אפילו יותר גרועים! עבורם המשחק הקטלני הוא בידור ודרך לברוח מהשעמום של חיים נוחים וריקים מדי. בניגוד לשחקנים – המאחרים העשירים לא מהמרים כי לא נשאר כלום, או כי אין כלום, אלא כי יש יותר מדי וכלום איננו משמעותי יותר. ולא רק האמריקאים. כאמור, גם המארח המיסתורי שמתגלה לבסוף, והמנחה שמוכן לרצוח את אחיו הקטן, לו תרם בעבר את אחת מכליותיו.

אז מי הפרזיטים כאן? אלה שחיים על חשבון חיי אדם אחרים למטרות עלובות? התשובה היא כנראה, כולנו. *אבל* אפשר אחרת!

המשמעות של שיער בצבע כתום

אז הסיום אופטימי בערך, חלקית. כי בכל זאת אנחנו לבנים ועדינים מדי, רוצים סגירת מעגל ולישון טוב בלילה. אבל החלק שאני הכי אוהבת בסיום הוא הסצנה במספרה! כשהגיבור מגיע להסתפר, רגע לפני שהוא נותן את הכסף לבני המשפחה של חבריו הטובים, שאיבד במשחק ושכמעט רצחו אותו בכמה וכמה הזדמנויות.

הקטע מתחיל כשאנחנו שומעים חדשות מקומיות על מצב ההלוואות והחובות הנוראי בקוריאה, השני הכי גרוע בעולם אחרי סין. הספרית שואלת את הגיבור אם הוא רוצה לקצר את השיער או רק לסדר אותו. הוא לא מגיב, מסתכל סביב, ורואה שעל קירות המספרה מופיעות דמויות של נשים בהירות עם שיער חלק, עיניים כחולות ותספורות מודרניות.

אגב,

זו לא פעם ראשונה שאנחנו רואים דימויים לתרבות האמריקאית בעיקר והמערבית בכלל. למשל, ספרים של לאקאן וסופרים צרפתים אחרים, ניטשה וביוגרפיה של ואן גוך, בחדר העזוב של המארח במסכה השחורה, לפני שנעלם מדירתו לפני שנים והפך לחלק מהמשחק. ולמשל, מוזיקת ג׳אז וזמרת צעצוע, וויסקי, עיצוב נוצץ של צעצועים מכניים, כמו בסרטי הוליווד של שנות ה70. וגם, אמירות של השחקנים במשחק באנגלית, שיחה על הסרט ״מטריקס״ ועוד ועוד.

ואז בסוף הקטע אנחנו מגלים, שהבחירה שלו הייתה לצבוע ולגזור את שיערו כמו אחת הדוגמניות בפוסטר על הקיר. זה משעשע ומפתיע, אבל זו גם אמירה הרבה מעבר להומור. כי לאדם היחיד אמנם אין היכולת להציל אנשים אחרים רבים, אבל – ואפילו אם זו קלישאה, אז זו החשובה ביותר בעולם! – יש לו היכולת להחליט ללכת נגד מה שרווח ולייצר שינוי קטן בחיים שלו ושל אלו שסובבים אותו. גם אם מדובר באדם אחד או שניים.

משחקי הדיונון: תמונת קידום

אני חושבת, שזו אמירה ויזואלית מדהימה! הבחירה לקחת מתוך מה שיש – תרבות זרה שהשתלטה על תרבות קוריאה – אבל לעשות את זה תוך כדי שמשנים את החוקים בכל זאת. גם אם זו ״סתם״ תספורת נשית ומערבית *מובהקת* ששמים על שיער של גבר אסייתי, כאמירה מורכבת על אפשרות בתוך אי אפשרות. והיו כבר בעולם מהפכות שהתחילו גם בשיער.

אבל כדי להרוס את ההרמוניה אני חייבת להוסיף, שיש מה לבקר בסדרה, יש בה הרבה ניחוח ״נטפלקסי״-אמריקאי. היא מאד מותאמת ולעוסה עבורנו. היא גם משאירה הרבה פתחים להמשכיות, כחלק ממכונת כסף משומנת להפליא – דה! לכן, באופן מאד לא מפתיע, מתרחשים כעת הליכי שיכנועים ולחצים לעונה שניה. על אף שהיצירה ללא ספק שלמה ואין בכך שום צורך. אלא אם עוד סיפוק, שמוביל לעוד כסף, קונה אתכם. אותנו.

לסקירות מסך נוספות של סדרות נטפליקס לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: תמונת קידום של "משחקי הדיונון", נטפליקס

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך: