מאת: שירה כהן
זה קרה ממש לפני שבוע. נכנסתי לקבוצת הפייסבוק של נשים שגרות בשכונה שלי וראיתי פוסט שמיד עורר אצלי זיכרונות מטרידים:
"מזהירה מבחור מסוכן ביותר שהתחיל שוב לפרסם לאחרונה ב…. פוסטים נואשים לזוגיות/חברים. שמו …. בפייסבוק מופיע כ… הבחור הזה מלך הקשרים הרעילים – ממש לא מזיז לו לאיים בהתאבדות או להאשים אנשים אחרים על פגיעות שהוא פגע בעצמו. שומרת נפשה תרחק כמה שיותר."
זיהיתי את התמונה של הבחור ואת השם, מהחיים שלי. זה היה מקרה זניח שאפילו לא סיפרתי עליו לאף חברה , אבל כשקראתי את הפוסט התעוררה בי שוב תחושה חזקה של גועל. זו אולי הסיבה שביחס למקרים אחרים, קשים יותר, שמציפים אותנו כמעט מדי יום, העדפתי בזמנו להתעלם ולהדחיק.
כל מה שזכרתי הוא שדיברתי בצ'ט עם הבחור, שהוא הזמין אותי אליו ולא באתי, שקשקנו פה ושם עד שסיפר זה שהוא רוצה להתאבד. כאשר לא הגבתי כמו שרצה, הוא נהיה ממש רעיל, קילל ותקף ולבסוף, אולי למרבה המזל, חסם אותי.
קראתי את התגובות לפוסט, ובמהרה גיליתי שהרבה מכרות וחברות חוו את אותו הדבר, במידה כזו או אחרת של חומרה. הדפוס חזר על עצמו : נשים שהוא ניסה ליצור עמן קשר "רומנטי" ולא נענו לו. לאחר מכן הסיפור כל כוונתו להתאבד. ואז יחס אלים, מזלזל ופוגע כלפי כל מי שניסתה, כמוני, לעזור לו.
אחת מהחברות בקבוצה כתבה עליו "הוא חבר פייסבוק ישן שלי, מחקתי אותו בשל אלימות מילולית שהביע כלפי כשלא רציתי לפגוש אותו ..הוא אלים". אחרת ספרה על חברה שלה שהייתה קרבן שלו. שלישית אפילו סיפרה על דברים שהם לכאורה פלילים.
אולי צריך קבוצות סגורות לנשים בכל מרחב בו נפגשים נשים וגברים
מדובר כאן בתחום אפור. לא "הטרדה מינית" לפי האופן שבו החוק מנסח. לא משהו שמחייב בהכרח התערבות משטרה או תחקיר עיתונאי גדול. לכאורה סתם בחור שכנראה זקוק לעזרה מקצועית, השתמש במניפולציות ובפנייה אל הרצון הטבעי של כולנו לעזור, ואסף קורבנות שרובן כנראה היו מספיק ערניות בכדי לא להגיע לדירה שלו.
בדיעבד, כן: אני מצטערת שלא הזהרתי אחרות וחשבתי על זה רק כעל מקרה "פרטי". גם מי שפרסמה את הפוסט כתבה לי שהיא מצטערת שלא עשתה את זה קודם.
הנטייה הטבעית של רבות היא להרגיש אשמות כשמישהו מתייחס אליהן רע. לכן חשוב בעיניי ליצור קבוצות סגורות של נשים בכל מקום בו יש מרחב ספציפי, גם אם וירטואלי בו מתקיים מפגש בין נשים לגברים. בשכונה, ברחוב, במקום הלימודים, במקום העבודה. ברגע שיש קבוצה סגורה אפשר להזהיר, אפשר לשתף .
קהילות נשים וירטואליות, או קבוצות סגורות, במקום העבודה, למשל, יאפשרו לדבר על פערי שכר ואפשרויות קידום, להחליט מה לעשות. ובכל הקבוצות ניתן בעצם לחרוג מהמבנה המקובל של "קרבן" מול איש או אשת מקצוע, לוותר על ההיררכיה של בעלות ידע מול אלו שמהססות ולא יודעות איך הן רוצות לפעול.
לעתים יכול להיות קשה לשתף אבל אף אחת לא חייבת לשתף ב"הכל", ואין חובה להיכנס לפרטים. אני עצמי מוצאת שאני מתלבטת מה נכון לי לחשוף, ואני תוהה איך במסגרת פתוחה ואינטימית אפשר ליצור אווירה שמאפשרת גם לנשים מופנמות או פחות ורבליות להרגיש בנוח. ובכל זאת, למרות סימני השאלה, נראה לי שגם שיתוף כללי או חלקי בפגיעה שחווינו ממישהו בקהילה יכול למנוע סבל מנשים אחרות.
הצד השני של קהילות נשים וירטואליות: מה אנחנו מפסידות?
קהילות נשים וירטואליות, פתוחות או סגורות, אינן יכולות כמובן לפתור את כל הבעיות. ובתוך הקבוצה יכולות לצוץ גם בעיות חדשות. למשל בכל קבוצה יש מנהיגות שנותנות את הטון, ודרישה גלויה או מוסווית להתיישר לפי קו מסוים, שיכול להיות "פמיניסטי" או "שמרני", "היררכי" או "שוויוני". כך שאם במסגרת מפגשים בקהילה או בעבודה אפשר להתחמק מאלו שאנחנו פחות מסתדרות איתן, בקבוצה סגורה כולן נמצאות כל הזמן ומגיבות זו לזו.
יש גם בעיה נוספת. בקבוצה יכולים להיחשף מקרים שעלולים להתגלות כפליליים ויישארו חסויים במסגרת הקבוצה. חברות הקבוצה יידעו מי האדם ואיך "להיזהר". וכך עלולה להיווצר הדרה לא מכוונת של נשים שדוברות שפה אחרת או שיש להן פחות זמן, יכולת או רצון ליצור קהילה או להצטרף לקבוצה קיימת. מבחינה זו, מי שיודעת לרשת את עצמה מרוויחה ומי שפחות בעניין עלולה להפסיד ולהיפגע.
הנצחת הפטריארכיה דרך קבוצת ווטסאפ של אמהות: המקרה של עבודות הבית
עולה אף השאלה מה היתרון של קבוצת נשים על פני קבוצות שאין להן בסיס מגדרי. האם תקפה ההנחה שעל דברים מסוימים אפשר לדבר רק עם בנות המגדר שלנו? עבורי היא לא תקפה, באופן מובהק. כבר שיתפתי גברים בדברים שנועדו ל"שיחות נשים". ההנחה, או הדרישה, שגברים ונשים אוטומטית יהיו נאמנים למגדר שלהם אולי אף תורמת בעקיפין ליצירת חומות מגדריות שאין בהן תועלת. כך למשל לפני מספר שנים, כשמישהו עקב אחרי והטריד אותי בחדר המדרגות, פרסמתי זאת בפייסבוק וכמה מחברי הציעו מיד את עזרתם, גברים ונשים.
נראה שבהקשרים שונים, ובמיוחד בעולם הוירטואלי, עולה השאלה האם ועד כמה אנו מרגישות בטוחות יותר עם בנות המגדר שלנו. האם נעדיף לבקש עזרה טכנולוגית בקבוצה שמיועדת לנשים או שנרגיש בנוח לחשוף "חוסר הידע" שלנו גם בפני גברים ? האם נרגיש חופשיות יותר בקבוצה של נשים העוסקות בתחום שלנו או שנרגיש שהיא כופה עלינו תווית מסוימת? השאלה "איפה ההסתגרות בתוך המגדר שלנו מקדמת אותנו ואיפה היא עוצרת אותנו?" מקבלת תשובות שונות מזוויות שונות, ומאתגרת את השיח המגדרי.
לכתבות נוספות בנושא סולידריות נשית לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: geralt מאתר Pixabay. תמונה בגוף הכתבה: Free-Photos מאתר Pixabay
