קהילות נשים וירטואליות מיוצגות בתמונה של אישה מול מסכים עם פרצופים

בטוחות ביחד? קהילות נשים וירטואליות לאחר #METOO

בקבוצת פייסבוק סגורה, שירה כהן נתקלה בתיאור של גבר שהעדיפה לא לזכור. כשהתברר לה שהיא לא היחידה, יצאה למסע של מחשבות על היתרונות, ועל החסרונות, בקהילות נשים סגורות בעידן של הטרדות ופגיעות מגדריות. הזמנה לחשיבה.
Reading Time: 3 minutes

מאת: שירה כהן

זה קרה ממש לפני שבוע. נכנסתי לקבוצת הפייסבוק של נשים שגרות בשכונה שלי וראיתי פוסט שמיד עורר אצלי זיכרונות מטרידים:

"מזהירה מבחור מסוכן ביותר שהתחיל שוב לפרסם לאחרונה ב…. פוסטים נואשים לזוגיות/חברים. שמו …. בפייסבוק מופיע כ… הבחור הזה מלך הקשרים הרעילים – ממש לא מזיז לו לאיים בהתאבדות או להאשים אנשים אחרים על פגיעות שהוא פגע בעצמו. שומרת נפשה תרחק כמה שיותר."

זיהיתי את התמונה של הבחור ואת השם, מהחיים שלי. זה היה מקרה זניח שאפילו לא סיפרתי עליו לאף חברה , אבל  כשקראתי את הפוסט התעוררה בי שוב תחושה חזקה של גועל. זו אולי הסיבה שביחס למקרים אחרים,  קשים יותר, שמציפים אותנו כמעט מדי יום, העדפתי בזמנו להתעלם ולהדחיק.

כל מה שזכרתי הוא שדיברתי בצ'ט עם הבחור, שהוא הזמין אותי אליו ולא באתי, שקשקנו פה ושם עד שסיפר זה שהוא רוצה להתאבד. כאשר לא הגבתי כמו שרצה, הוא נהיה ממש רעיל, קילל ותקף ולבסוף, אולי למרבה המזל, חסם אותי.

קראתי את התגובות לפוסט, ובמהרה גיליתי שהרבה מכרות וחברות חוו את אותו הדבר, במידה כזו או אחרת של חומרה.  הדפוס חזר על עצמו : נשים שהוא ניסה ליצור עמן  קשר "רומנטי" ולא נענו לו. לאחר מכן הסיפור כל כוונתו להתאבד. ואז יחס אלים, מזלזל ופוגע  כלפי כל מי שניסתה, כמוני, לעזור לו.

אחת מהחברות בקבוצה כתבה עליו "הוא חבר פייסבוק ישן שלי, מחקתי אותו בשל אלימות מילולית שהביע כלפי כשלא רציתי לפגוש אותו ..הוא אלים". אחרת ספרה על חברה שלה שהייתה קרבן שלו. שלישית אפילו סיפרה על דברים שהם לכאורה פלילים.

אולי צריך קבוצות סגורות לנשים בכל מרחב בו נפגשים נשים וגברים

מדובר כאן בתחום אפור. לא "הטרדה מינית" לפי האופן שבו החוק מנסח. לא משהו שמחייב בהכרח התערבות משטרה או תחקיר עיתונאי גדול. לכאורה סתם בחור שכנראה זקוק לעזרה מקצועית, השתמש במניפולציות ובפנייה אל הרצון הטבעי של כולנו לעזור, ואסף קורבנות שרובן כנראה היו מספיק ערניות בכדי לא להגיע לדירה שלו.

בדיעבד, כן: אני מצטערת שלא הזהרתי אחרות וחשבתי על זה רק  כעל מקרה "פרטי". גם מי שפרסמה את הפוסט כתבה לי שהיא מצטערת שלא עשתה את זה קודם.

הנטייה הטבעית של רבות היא להרגיש אשמות כשמישהו מתייחס אליהן רע. לכן חשוב בעיניי ליצור קבוצות סגורות של נשים בכל מקום בו יש מרחב ספציפי, גם אם וירטואלי בו מתקיים מפגש בין נשים לגברים. בשכונה, ברחוב, במקום הלימודים, במקום העבודה. ברגע שיש קבוצה סגורה אפשר להזהיר, אפשר לשתף .

קהילות נשים וירטואליות, או קבוצות סגורות, במקום העבודה, למשל, יאפשרו לדבר על פערי שכר ואפשרויות קידום, להחליט מה לעשות. ובכל הקבוצות ניתן בעצם לחרוג מהמבנה המקובל של "קרבן" מול איש או אשת מקצוע, לוותר על ההיררכיה של בעלות ידע מול אלו שמהססות ולא יודעות איך הן רוצות לפעול.

לעתים יכול להיות קשה  לשתף אבל אף אחת לא חייבת לשתף ב"הכל", ואין חובה להיכנס לפרטים. אני עצמי מוצאת שאני מתלבטת מה נכון לי לחשוף, ואני תוהה איך במסגרת פתוחה ואינטימית אפשר ליצור אווירה שמאפשרת גם לנשים מופנמות או פחות ורבליות להרגיש בנוח. ובכל זאת, למרות סימני השאלה, נראה לי שגם שיתוף כללי או חלקי בפגיעה שחווינו ממישהו בקהילה יכול למנוע סבל מנשים אחרות.

הצד השני של קהילות נשים וירטואליות: מה אנחנו מפסידות?

קהילות נשים וירטואליות, פתוחות או סגורות, אינן יכולות כמובן לפתור את כל הבעיות. ובתוך הקבוצה יכולות לצוץ גם בעיות חדשות. למשל בכל קבוצה יש מנהיגות שנותנות את הטון, ודרישה גלויה או מוסווית להתיישר לפי קו מסוים, שיכול להיות "פמיניסטי" או "שמרני", "היררכי" או "שוויוני". כך שאם במסגרת מפגשים בקהילה או בעבודה אפשר להתחמק מאלו שאנחנו פחות מסתדרות איתן, בקבוצה סגורה כולן נמצאות כל הזמן ומגיבות זו לזו.

יש גם בעיה נוספת. בקבוצה יכולים להיחשף מקרים שעלולים להתגלות כפליליים ויישארו חסויים במסגרת הקבוצה. חברות הקבוצה יידעו מי האדם ואיך "להיזהר". וכך עלולה להיווצר הדרה לא מכוונת של נשים שדוברות שפה אחרת או שיש להן פחות זמן, יכולת או רצון ליצור קהילה או להצטרף לקבוצה קיימת. מבחינה זו, מי שיודעת לרשת את עצמה מרוויחה ומי שפחות בעניין עלולה להפסיד ולהיפגע.

עולה אף השאלה מה היתרון של קבוצת נשים על פני קבוצות שאין להן בסיס מגדרי. האם תקפה ההנחה שעל דברים מסוימים אפשר לדבר רק עם בנות המגדר שלנו? עבורי היא לא תקפה, באופן מובהק. כבר שיתפתי גברים בדברים שנועדו ל"שיחות נשים". ההנחה, או הדרישה, שגברים ונשים אוטומטית יהיו נאמנים למגדר שלהם אולי אף תורמת בעקיפין ליצירת חומות מגדריות שאין בהן תועלת. כך למשל לפני מספר שנים, כשמישהו עקב אחרי והטריד אותי בחדר המדרגות, פרסמתי זאת בפייסבוק וכמה מחברי הציעו מיד את עזרתם, גברים ונשים.

נראה שבהקשרים שונים, ובמיוחד בעולם הוירטואלי, עולה  השאלה האם ועד כמה אנו מרגישות בטוחות יותר עם בנות המגדר שלנו. האם נעדיף לבקש עזרה טכנולוגית בקבוצה שמיועדת לנשים או שנרגיש בנוח לחשוף "חוסר הידע" שלנו גם בפני גברים ? האם נרגיש חופשיות יותר בקבוצה של נשים העוסקות בתחום שלנו או שנרגיש שהיא כופה עלינו תווית מסוימת? השאלה "איפה ההסתגרות בתוך המגדר שלנו מקדמת אותנו ואיפה היא עוצרת אותנו?" מקבלת תשובות שונות מזוויות שונות, ומאתגרת את השיח המגדרי.

לכתבות נוספות בנושא סולידריות נשית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: geralt מאתר Pixabay. תמונה בגוף הכתבה: Free-Photos מאתר Pixabay

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »