למה נשים מנהיגות מצטיינות? כי לא הייתם מרשים לנו אחרת

מאת: יסמין גרא 

רבות דובר על מנהיגות נשית בזמן משבר הקורונה. גם המתנגדים הקשים ביותר לקונספט של חשיבותה נאלצים לזוע באי נוחות למול ההשואה בין תוצאות מדיניותן של מנהיגות העולם, כמו צאי אינג-וון, ג'סינדה ארדרן, ואנגלה מרקל, ובין ערימת הכאוס הטרגית מעשה ידיהם של מנהיגים כמו ז'איר בולסונרו, דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון.

נשים מנהיגות: "מצטיינות הדיקן" של משבר הקורונה

אינג-וון, מנהיגתה של טייוואן שצפויה הייתה להיות המוקד השני בגודלו אחרי סין להתפרצות המגיפה, הגיבה בנחישות ובמהירות לפרוץ המשבר, ונכון להיום נרשמו 443 מקרים בלבד של הידבקות במחלה, ושבעה מקרי מוות במדינה שאוכלוסייתה מונה כמעט 24 מיליון איש ואישה.

בגרמניה של מרקל כמות הנדבקים פר מיליון תושבים (ובאופן מובהק יותר מספר מקרי המוות פר מיליון תושבים) נמוכה משמעותית משל חברותיה ספרד, איטליה, צרפת ושוויץ. הפתרונות שיזמה כדי למתן את הנזק לכלכלתה (למשל מודל ה"קורצ-ארבייט", לפיו עובדים אינם מפוטרים אלא עוברים להיקף משרה מצומצם וזוכים לתמיכה ממשלתית במקביל) מהווים מודל לחיקוי במדינות אחרות באיחוד האירופי ומחוצה לו. התכווצות כלכלתה ברבעון הראשון של 2020 ביחס לשכנותיה (ולממוצע האיחוד האירופי) נמוכה בפער גדול (צמיחה שלילית של 2.2%- לעומת 5.2%- באיטליה וצרפת, 3.2%- ממוצע הא"א).

ואצל הבנים? יותר הרוגים ממלחמת ויאטנם, עידוד להזריק חומר חיטוי

לעומת זאת ארה"ב, שבינתיים הצליחה להידרדר גם לכדי מהומות על רקע אפליה ודיכוי גזעי, אחראית לכרבע ממקרי המוות מקורונה בעולם, עם מעל 109,000 מתים- יותר מסך ההרוגים במלחמת ויאטנם שנמשכה עשרים שנה.

דונאלד טראמפ צוטט כמתעניין באופציה של הזרקת חומר חיטוי כאמצעי להתמודדות עם המגיפה. הוא טען שהוא עצמו נוטל תרופה נגד מלריה, על אף שהFDA הזהיר שאין כל עדות לכך שהתרופה מסייעת נגד הקורונה, ואף עלולה לגרום לבעיות לב חמורות.

מיד אחרי ארה"ב במספר החולים וההרוגים מופיעות ברשימה בריטניה, איטליה, וברזיל. תמונות של שורות קברים המוניים לא מנעו מנשיא ברזיל ז'איר בולסונרו להתעלם מהמלצות כל אירגוני הבריאות, לטעון שהקורונה היא "תכסיס של התקשורת הליברלית" ולעודד בהתנהגותו הימנעות מריחוק חברתי ואמצעי בטיחות אחרים.

כך גם החלטתו של בוריס ג'ונסון הבריטי לשלוף את פתרון "חיסון העדר" כמדיניותה הרשמית של בריטניה, גררה תרעומת וביקורת רבה על חוסר אחריות משווע, במיוחד לאור תוצאותיה ההרסניות. הפגיעה בכלכלתה של בריטניה אינה נופלת מזו של גרמניה, אך מספר המתים בה פר מיליון איש גבוה כמעט פי 6.

מה ההסבר להבדלים בתוצאות?

חשוב לציין שישנן מדינות המובלות על ידי גברים ונשים ונמצאות איפשהו בין מקרי הקיצון הללו. ובכל זאת, קשה להתעלם מהפער בין מנהיגות נשים שהן "מצטיינות הדיקן" של הקורונה לבין הכישלונות הטוטאליים בניהול המשבר. לא נסתרת מעיני גם העובדה, שאם לא היינו מדברים על מנהיגות נשים, בכלל לא היה צורך לדון ב"למה אנחנו מצליחות?", ההצלחה עצמה הייתה מספיקה.

למה בכל זאת אנחנו מצליחות יותר? הדיון הקיים בנושא מעלה נקודות חשובות- למשל את העובדה שנשים שכבר הצליחו להגיע לפיסגה עברו מסכת אתגרים כל כך קשה כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית, שרק הטובות ביותר מגיעות לעמדות קבלת החלטות, שאנחנו מגיעות מצוידות בשלל תכונות המסייעות לנו לנהל- כמו יכולת מולטיטאסקינג, אמהיות, דאגה לאחר, הימנעות מאגו וכו'. 

אבל ישנה נקודה לא פחות חשובה, והיא ברורה כשמש- אנחנו מצטיינות בתפקידים מנהיגותיים כי לא הייתם מרשים לנו אחרת.

מנהיגות נשים בזמן הקורונה

האם תוכלו לדמיין את הילרי קלינטון מעודדת אזרחים לשתות אקונומיקה ונשארת בתפקידה? למרות ניסיונה רב השנים בפוליטיקה האמריקאית, התאמתה להנהיג את המדינה נשללה מימין ומשמאל, מסיבות שונות. האם באמת אפשר לדמיין שהייתה מובילה את ארה"ב ליותר כאוס ופילוג מזה שהוביל דונאלד טראמפ? 

מנהיגה שהייתה פולטת אמירות ילדותיות, מתנערת מאחריות אישית על אסונות שגרמה, או מגיבה באמוציונליות אגוטיסטית לביקורת שמוטחת בה, הייתה נתקלת באנשים שיעמידו אותה במקומה הרבה יותר מהר. התגובות לא היו מסתכמות בגיחוך או גלגול עיניים מול פוסט פייסבוק, אלא בעריפת ראשים פוליטית.

מוסר כפול: בין ביבי, לבני ושפיר

קשה למצוא אדם או אישה שחושבים שהממשלה שהוקמה בישראל היא תוצאה אופטימלית, או שהיא אפילו קרובה לשרת את המטרה שלשמה לכאורה הוקמה, דהיינו המאבק בקורונה.

האם מנהיגה הייתה יכולה להציג תוצאות כל כך בינוניות ומאכזבות בעלויות מנופחות וחסרות הגיון ולהישאר בתפקידה? כנראה שלא. ובכל זאת בסקרים שנערכו לאחרונה זכה הליכוד בראשות בנימין נתניהו ל40 מנדטים!!! תמיכה חסרת תקדים שהקשר בינה לתוצאות הכושלות שסופקו מקרית בהחלט. 

הנשים הבודדות שהתקרבו לתפקיד הנכסף של הנהגת ישראל בעשורים האחרונים זכו לקיטונות של ביקורת על היותן נשיות מדי, גבריות מדי, ממולחות פוליטית מדי, לא ממולחות פוליטית מספיק.

שמה של ציפי לבני עולה על הדעת בהקשר הזה: ניסיונה הפוליטי, הביטחוני והדיפלומטי הענף, שעולה על זה של רוב הפוליטיקאים הותיקים האחרים, לא הגן עליה מטקס גירושין משפיל ונוטף פטריארכליות, משום שלא התיישרה עם רצונותיו של הפוליטיקאי הבינוני התורן.

הומלסית פוליטית: פמיניזם רדיקאלי וליברלי בג'ונגל הפוליטי בישראל

סתיו שפיר המצוינת גורשה מהאיחוד אותו היא עצמה יזמה והובילה, ו"הוענשה" על כך שעזבה את מפלגת העבודה. האם מישהו זוכר שעמיר פרץ, אותו מנהיג שגורר כעת את מפלגת העבודה אל מתחת לאחוז החסימה, ערק גם הוא מהמפלגה ב2011 לטובת מפלגת "קדימה" של ציפי לבני? 

מנהיגות נשים, למשל סאנה מארין בפינלנד, מספקות תוצאות מצוינות, יעילות ומעוררות השראה מהרבה סיבות שבהן אפשר להתעמק. אבל אחת החשובות שבהן היא שאנחנו כחברה פשוט לא היינו מרשים להן להציג שליפה מהמותן ללא תכנית ברורה, לגלות חוסר יכולת בוטה להתמודד עם המציאות שמובילה לתוצאות בינוניות מינוס, או להקים  ממשלה מנופחת עם תפקידים פארודיים, אחרי כישלון של מעל שנה להקים ממשלה.

הדחף שלנו להעמיד במקום, להעניש ולהקטין מופנה כיום לילדות בנות 12 בשורטס, למורות שנאבקות על זכויותיהן או לנשים שעמלות על ניפוץ תקרת הזכוכית.

אולי הגיע הזמן להפנות אותו למוקיונים שקמים כל בוקר, גובים בהתנהגותם מחיר בלתי מתקבל על הדעת, ונהנים מהגנתה של הילה בלתי מוסברת שמשכנעת אותנו לראות בהם מנהיגים חזקים, על אף כישלונם המוחלט לספק תוצאות.

לכתבות נוספות על נשים מנהיגות בפוליטיקה לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: stevepb מאתר Pixabay