נשים, כוח וייצוג פוליטי

 מאת: דורית דריה שמואלי

בשבועות האחרונים ולקראת סגירת הרשימות לכנסת, אנו עדות למהלך של צירוף נשים לרשימות 'יחד', 'ישר' ו'ישראל ביתנו'. גם המפלגות החדשות, שחלקן עדיין מתקשות לעבור את אחוז החסימה, ממהרות לשלב נשים ברשימותיהן. ברוב המקרים מדובר עדיין בשילוב שאינו מייצר ייצוג שוויוני במקומות הריאליים. חשוב לציין כי נשים עדיין אינן מדורגות באופן שוויוני, ועד לסגירת הרשימות, אף מפלגה, למעט מפלגת הדמוקרטים, אינה מייצגת ריצ'ראץ 50/50 שוויוני.

לראשונה, עשוי גוש השינוי להציג ייצוג של כ – 50% נשים. מחקרים ותאוריות בנושא "ייצוג נשים בפוליטיקה" מבחינים בין ייצוג תיאורי, כמה נשים נמצאות בפרלמנט, לבין ייצוג מהותי, העוסק במדיניות עד כמה נשים מביאות בחשבון אינטרסים, צרכים וסוגיות הנוגעים לנשים. הספרות מראה שאין קשר אוטומטי בין השניים. ייצוג תיאורי (מספרי) הוא אמנם תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אך הייצוג המהותי נתקל בחסמים של כללים בלתי פורמליים ונורמות מגדריות המעדיפות התנהגות גברית. מחקרים מראים שפוליטיקאיות נוטות לשתף פעולה (Networking), יותר זו עם זו, במיוחד סביב סוגיות של מדיניות מגדרית, על מנת להתגבר על מעמדן המוחלש במוסדות שנבנו על ידי גברים ועבור גברים.

אנחנו יכולות לעשות את זה!

מחקר עדכני שהתבסס על 47,527 הצבעות של חברי הפרלמנט השווייצרי, מצא שנשים אכן היו קשובות יותר להעדפות נשים בנושאי מדיניות חברתית, אבל לא נמצאה עליונות עקבית של נשים בייצוג העדפות נשים בכל תחומי המדיניות. האם 50% נשים בכנסת יהפכו את ישראל למדינה שוויונית יותר? לא בהכרח. אבל בלי 50% נשים, קשה מאוד לטעון שהדמוקרטיה הישראלית מייצגת באמת מחצית מאזרחיה. עוד נקודה חשובה: לא כל אישה בפוליטיקה היא בהכרח "פמיניסטית". כאמור, נשים אינן קבוצה פוליטית הומוגנית, אישה יכולה להיות בעלת תפיסות שמרניות מאוד בענייני נשים, ואישה אחרת יכולה להיות מי שמבקשת לשנות את המבנים שמייצרים אי־שיוויון. לכן השאלה אינה רק כמה נשים יהיו בכנסת. השאלה היא אילו נשים תיכנסנה אליה, איזה מרחב פוליטי הן תקבלנה לפעול בו, והאם הן תבקשנה להשתלב בכללי המשחק הקיימים או לשנות אותם.

במחקרי האחרון בנושא "ייצוג נשים בפוליטיקה המקומית בישראל") 2024), נמצא כי נשים נבחרות ומכהנות, נוטות לנקוט בשתי אסטרטגיות מרכזיות: האחת היא  "האישה הראויה". המשולבת בגישה הניאו-ליברלית, על פיה נשים צריכות "להרוויח" את מקומן בפוליטיקה באמצעות כישוריהן האישיים בלבד ולהצטיין ללא מעורבות של מנגנוני עזר מטעם המדינה. זאת בהתעלמות מוחלטת מנקודת הפתיחה של נשים ומאי השוויון המגדרי בישראל. "האישה הראויה" היא תוצאה של הפנמת ערכי השוק בתוך המרחב הפוליטי, זו הדורשת מנשים להעלים סממנים מגדריים על מנת להתאים את עצמן למערכת הפוליטית הגברית, תוך התעלמות מחסמים מבניים תרבותיים וחברתיים.

התפיסה השנייה שעלתה מראיונות המחקר, אותה אני מכנה "נשים בחזית", מתארת את אלו המבקשות לאתגר את המבנים החברתיים הקיימים, לערער על הנחות היסוד המגדריות העומדות בבסיסם, לפעול לשינויים מוסדיים בזירה הציבורית והפוליטית, לשנותם ולהתאימם לנשים.  

בחירה פמיניסטית

במחקרים העוסקים בסטריאוטיפים מגדריים בפרלמנט, נמצא כי פרלמנטים מעצבים את הזירה הפוליטית כמוסד מגדרי, שבו הכללים הבלתי פורמליים והנורמות התרבותיות נוטים להעדיף התנהגות גברית. סטריאוטיפים אלו יוצרים הבחנה בין תכונות "גבריות" כמו סמכותיות, כוח  וביטחון עצמי, לבין תכונות "נשיות" כמו חמלה, אדיבות ונטייה לפשרה. כתוצאה מכך, נשים בפרלמנט נתפסות כמתאימות יותר לעיסוק בנושאים "רכים" כמו חינוך ורווחה, בעוד שגברים נתפסים כבעלי כשירות גבוהה יותר בתחומי "ליבה" כמו ביטחון לאומי וכלכלה. בזמני משבר (ביטחוני, כלכלי או אפילו חינוכי), הסטריאוטיפים הללו מקצינים. הציבור נוטה להעדיף מנהיגות גברית ורואה בנשים פחות מתאימות לתפקידי שרה, אפילו בתחומים "נשיים" כמו חינוך. למעשה, המלכוד בו נשים נמצאות הוא, שהן "מתאימות" לתחומים רכים רק בשגרה, אך נדחקות מהם כשהמצב הופך למאתגר.

מחקר ישראלי נוסף משנת 2024*, בחן את אסטרטגיית הפעולה שמאמצות חברות כנסת בישראל ובפרלמנטים בעולם והעלה כי נשים נוקטות באסטרטגיה של ריחוק על מנת להימנע מסטריאוטיפים נשיים כאשר המטרה היא לנווט בסביבה פוליטית שנותרה גברית מיסודה, ולהתרחק מסביבה גברית עוינת. אז 50% נשים בכנסת הן התחלה. אבל אם מחצית מהנשים יושבות בתוך מערכת שממשיכה לתגמל את מי שמסתגלת לכללי המשחק הקיימים, המספר לבדו לא ישנה את יחסי הכוח. השינוי האמיתי מתחיל כאשר נשים לא רק נכנסות למוקדי הכוח, אלא גם משנות את ההגדרה של כוח, מנהיגות והצלחה.

*רעות איצקובץ -מלכה, ורד פרוזיסקי

בין ייצוג נשי לעשייה פמיניסטית

ממצאים מעודדים בנושא ייצוג נשים והשפעותיו המהותיות על מדיניות במדינות מתפתחות מראים כי ייצוג נשים תרם להתפתחות במוסדות החינוך והבריאות, גם אם לא השפיע בהכרח על היקף התקציבים שהוקצו להם. נשים הצליחו לייצר, באופן מכוון ונחוש, שינויי מדיניות בתחומי החינוך והרווחה, ונראה כי ייצוג גבוה יותר של נשים אף שיפר את איכות המוסדות הציבוריים ותרם להפחתה משמעותית בשחיתות.

לסיום, לא נכון לומר ש ־ 50% נשים בהכרח יובילו לשינוי מדיניות. אבל יש עדויות לכך שייצוג גבוה יותר של נשים אכן מעורר שינוי, ועשוי להשפיע על סדרי העדיפויות, על הדיון הפרלמנטרי, על החלטות מדיניות ספציפיות ועל איכות המוסדות. לכן, המאבק על 50% נשים בכנסת הוא הרבה יותר ממאבק על מספרים. הוא מאבק על השאלה מי יושב סביב שולחן קבלת ההחלטות,  ובעיקר על השאלה מה נשים תעשנה כשהן תגענה אליו.

דורית דריה שמואלי, חוקרת מגדר ופוליטיקה (אוניברסיטה פתוחה).