סיפורה של אישה אהובה – עוול בשלוש מערכות

"אהובה" הגיעה לבית חולים וולפסון לאחר שעברה אונס במטרה להיבדק על ידי רופא ולקבל טיפול למצבה הפיזי. היא שוכנעה לעבור ערכת אונס, בניגוד לנהלים של משרד הבריאות. להגדיל חטא על פשע, הבדיקה נעשתה באופן פוגעני והסיפור, שהתפרסם בפוליטיקלי קוראת, הגיע לוועדה מיוחדת. תוצאותיה? מתסכלות.
Reading Time: 8 minutes

יעל שרר

מערכה ראשונה

רציתי לחגוג את היומולדת שלי בעליה להר סיני. אחרים יכולים לנסוע להודו בשביל החוויות הרוחניות שלהם, מקובל בהחלט. אני בשביל רגעי התפילה שלי, מעדיפה להישאר קרוב לבית. הדילמה היחידה שלי הייתה קשורה ביציאה מגבולות הארץ למשך ארבעה ימים – ומה אם יתרחש מקרה שדורש את ההתערבות שלי ולא אהיה זמינה כדי לעזור?

הבעתי את הדאגה הזו בפני חברותיי שהסבירו לי שאי אפשר ככה ואני חייבת גם לנוח ושזו לא האחריות הבלעדית שלי לדאוג כל החיים לכל אישה שנאנסה. הן טענו שמותר לי לחגוג את היום הולדת שלי ומותר לי גם לנסוע לסופ"ש ארוך בסיני. מותר גם להניח שלאו דווקא כשאני בסיני יקרה המקרה הנורא והאיום בו יזדקקו לי.

זה סיפורה של האישה שנאנסה בזמן שאני הייתי בסיני. לשם הנוחות אקרא לה "אהובה", כי מאז שהכרנו הבנתי שכל מי שיכיר אותה יאהב אותה. קסם אמיתי.

לאהובה קרה מה שקורה להרבה נשים. הרבה נשים זוכרות לילה אחד מחריד שקרה בו, מה שקרה לה. היא סבלה מכאב נוראי. אנחנו יודעות כמה האזור רגיש אבל אהובה הבינה שלא מדובר בכאב רגיל והיא חייבת עזרה רפואית דחופה. ידיד שלה הגיע לעזור. הוא דאג לה מאד. הם הסכימו שהיא חייבת להתפנות לבית החולים הקרוב ביותר לקבל עזרה רפואית ואהובה הגיעה לוולפסון. היא לא ידעה על "חדר 4" וגם לא הידיד. הם הגיעו לשם כי זה בית החולים הקרוב ביותר לדירה שלה, אפשר ללכת אליו ברגל מאצלה. רק שאהובה לא יכלה ללכת אחרי מה שקרה.

היא הגיעה לבית החולים וולפסון והופנתה ל"חדר 4". עובדת סוציאלית ורופאת נשים הגיעו לפגוש אותה. אהובה הסבירה להן שהיא פצועה וכואבת והגיעה לבית החולים על מנת לקבל טיפול רפואי. העובדת הסוציאלית ורופאת הנשים הסבירו לה שכדאי גם לבצע בדיקה על ידי רופא משפטי מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר, כדי שתהיה ערכת אונס ויהיו ראיות במידה ואהובה תרצה לנהל הליך משפטי נגד האדם שפגע בה. אהובה לא רצתה בדיקה על ידי רופא משפטי ולא רצתה להגיש תלונה או לדבר עם השוטר שהוזמן למקום, רק טיפול רפואי.

רופאת הנשים הסבירה לאהובה שזה חבל. אם בעתיד היא תרצה, חשוב שתהיה ערכה. העובדת הסוציאלית אמרה לה שזה כדאי. אהובה אמרה שבסדר וישבה בחדר כדי להמתין לרופא המשפטי. כאב לה מאד. היא בכתה.

כשהרופא המשפטי הגיע, הוא הביא איתו אסיסטנטית. הם התבדחו ביניהם שהציוד בחדר לא תקין. אהובה הזדעזעה. הם הביאו ציוד אחר מהמכון לרפואה משפטית שהאסיסטנטית הייתה צריכה לתפעל. הרופא המשפטי ביצע את הבדיקה בחוסר רגישות. הוא הכאיב לאהובה מאד והיא בכתה. הוא התפלא על התגובות שלה ושאל אותה "הכל בסדר?!" אהובה ענתה לו שהכל לא בסדר. הוא אמר לה שהיא צריכה לחייך קצת. שאישה צריכה לחייך. אהובה בכתה עוד יותר.

אחרי שהרופא הלך אהובה שאלה אם היא תוכל סוף סוף לראות רופא. העובדת הסוציאלית ענתה לה שהיא כבר ראתה רופא. כשהיא הסבירה שהיא פצועה וכואבת וצריכה בדיקה כדי לקבל טיפול הסבירה לה העובדת הסוציאלית שהיא כבר נבדקה על ידי רופא. נבדקים רק פעם אחת והיא נבדקה. אהובה כבר לא ידעה מה לעשות עם עצמה. הרי היא בכלל לא רצתה להתלונן והיא לא רצתה ערכת אונס. היא פצועה, היא כואבת והיא רוצה טיפול רפואי.

אהובה לא התכוונה כלל לעשות שום דבר שכולל משטרה אבל העובדת הסוציאלית הסבירה לה שכדאי לה כי אחרת זה חבל, הרי שומרים את ערכות האונס רק שלושה חודשים ואם היא לא תתחיל הליך פלילי אז ישמידו את הערכה שלה ואז חבל על כל המאמץ והבלגן וההקפצה של הכונן מהמכון לרפואה משפטית.

אם אהובה לא בכתה קודם, עכשיו היא בכתה ועוד איך. למה היה כל העניין? היא רצתה טיפול רפואי ולא ערכת אונס. היא הלכה הביתה ובכתה. היא לא הכירה אותי והיא לא ידעה שאני עולה להר סיני. אני התפללתי ביום ההולדת שלי על פסגת ההר ובכיתי. לאהובה הייתה סיבה הרבה יותר טובה

מערכה שניה

לאהובה לקח כמה ימים לעכל את מה שקרה בבית החולים וולפסון. גם היא וגם הידיד שהיה איתה שם מסכימים שצריך לעשות משהו. אהובה כועסת על מה שקרה. היא חושבת שהרופא הזה לא צריך לטפל יותר באף אישה או גבר שנפגעו, לא לדבר איתם ולא לפנות אליהם. אהובה חושבת שאיך שהתייחסו אליה שם זה לא בסדר ומישהו צריך לדעת מה קרה שם. היא מוצאת באינטרנט את כתובת האי מייל שבה ניתן להתלונן למשרד הבריאות על טיפול רפואי ומנסחת מייל כועס. היא דורשת שהרופא לא יטפל יותר. היא כועסת שלא קיבלה בדיקה של גניקולוג. אישה צריכה לחייך אבל המילים האלו גורמות לך לחוש בדיוק ההפך. הן מייצרות עלבון והשפלה.

התלונה מרגישה כמשהו קטן מדי. הידיד מציע לפרסם את המקרה. אהובה מסכימה. צריך לדבר על זה. אסור שיקרו עוד מקרים כאלו, בהם בתי חולים ורופאים מתנהגים באופן הזה לאישה שקרה לה מה שקרה לאהובה. הידיד מעביר את מילותיה של אהובה ל"פוליטיקלי קוראת". הן מתפרסמות.

 

הייתי רוצה לכתוב שסיפורה של אהובה עושה לו כנפיים, אבל האמת ששום כנפיים לא היו שם. הטקסט כיתת רגליו במסדרונות, נכנס למשרדים, לתיבות אימייל לחדרי צוות ולישיבות סגורות. הוא הלך ברגל הטקסט הזה, דפק על דלתות ונכנס ללבבות של אנשים שבחיים הוא לא היה מגיע אליהם אחרת. לא היה איש מקצוע בתחום של פגיעה מינית אקוטית במדינת ישראל שמכבד את עצמו שלא קרא אותו.

אהובה ישבה בבית. מי שקראו את הטקסט שלה לא ידעו מי היא, אבל הם ידעו מי אני והם החלו לצלצל אלי בשישי בבוקר בזמן שאני בהכשרת המתנדבות הראשונה אי פעם של הלובי למלחמה באלימות מינית. אני צלצלתי לפוליטיקלי קוראת. פוליטיקלי קוראת צלצלו לאהובה. אהובה אמרה שהיא מוכנה לדבר איתי. אני צלצלתי לאהובה. אני אמרתי לה שהיא לא לבד. היא אמרה לי שהרופא הזה לא צריך לדבר יותר עם אף אישה שעברה אונס.

סיפרתי לה שיצאה הוראה שאין להשמיד ערכות אונס בישראל כבר במאי 2018 אבל שבבית החולים וולפסון ממשיכים לומר למרכזי הסיוע שמשמידים אצלם ערכות. שיש לי מצגות ופרוטוקולים מבית החולים שבהם רשום שבוולפסון משמידים ערכות אונס גם יותר משנה אחרי ההוראה. שלחתי בקשר לתופעה הזו אי-מיילים לבית החולים, למשרד הבריאות ולחברי כנסת. כיתבתי למייל הזה גם "ארנב" אחד. תזכרו אותו להמשך. מבית החולים קיבלתי תשובה שהם אינם משמידים ערכות אונס ושהמידע שמסרו בכל האירועים האלו לא נכון ומדובר בטעות שתתוקן. אהובה כעסה והתאכזבה שהופעל עליה לחץ תוך שימוש במידע כוזב, בתוך הרגע הרגיש הזה. היא חשה מרומה.

במקרה או שלא, סיפורה של אהובה קיבל יחס שתלונות אחרות לא מקבלות: מונתה ועדת בדיקה לחקור את ההתנהלות בבית החולים וולפסון ומינו אליה נציגת ציבור, עורך דין, רופאים ואת ה"ארנב". זוכרות אותו? סבלנות, עוד נגיע אליו בהמשך.

אהובה זומנה להעיד בפני הוועדה. היא רצתה שאבוא איתה והבטחתי לה שהיא לא תהיה לבד. בגלל שלא נולדתי אתמול, גם ארגנתי לה עורכת דין.

אהובה ביקשה שלא להעיד בפני חדר מלא אנשים והוסכם איתה שהיא תעיד בפני יו"ר הועדה ונציגת הציבור בלבד. נקבע לה תאריך – ט"ו בשבט. אמרתי לה שהתאריך מעולה: צמיחה, התחדשות, לבלוב. בזמן שאני בסדר ט"ו בשבט בבית הכנסת שלי ערב לפני, אהובה מצלצלת אלי. ממשרד הבריאות הודיעו לה שבעדות שלה, שתתקיים מחר, היא יכולה להיות מלווה בעורכת דין בלבד. אותי הם לא מוכנים להכניס איתה לחדר.

ניסו לשכנע אותה שזה בסדר, אז מה? תהיה לה איתה עורכת דין. היא לא רצתה. אמרתי לה שהכל בסדר. אם היא לא רוצה להעיד בלעדיי היא לא חייבת. כבר נהיה קריר בערבים, היא לא לבשה סוודר ואולי היא מתחילה להרגיש צינון? אפשר לדחות עד שהיא תרגיש שטוב לה ונעים לה והיא רגועה. למה לחץ ערב לפני?

עורכת הדין ביקשה ממשרד הבריאות לנמק בכתב מה טיב ההתנגדות לכך שאהובה תהיה מלווה על ידי אדם לבחירתה. זה הרי מותר. יכול להיות שיש להם בעיה ספציפית עם בחירתה של אהובה במלווה?

ממשרד הבריאות ענו שיש חיסיון על פרוטוקולים של הוועדות והם דורשים התחייבות שלי לא לחשוף דבר ממה שקורה בחדר הוועדה. עורכת הדין שלי חיטטה בסוגיה והגיעה למסקנה שמשרד הבריאות בהעדר מילה אחרת – מבלבל את המוח. כיוון שאיני חשופה לפרוטוקולים, אין שום משמעות לכך שאתחייב שלא לחשוף אותם. מה שנאמר בחדר הועדה אינו פרוטוקול.

ענינו למשרד הבריאות את התשובה "יעל שרר תנהג כחוק ועל פי כל דין". קשקוש משפטי יענה בקשקוש משפטי. למשרד הבריאות לא הייתה ולא תהיה סמכות למנוע ממני ללוות נפגעת שמעוניינת בכך, אבל סחתין על הניסיון.

כמו שכולנו מבינים, אהובה הייתה אמיצה בצורה שלא תאמן. היא העידה על הכל מהתחלה ועד הסוף. כל האמת: על הרופא, על ההתנהגות של הצוות, על מניעת טיפול רפואי שלשמו הגיעה. על זה שאמרו לה שישמידו את הערכה שלה. העדות שלה הוקלטה עבור חברי הוועדה שלא נכחו. אהובה נראתה נפלא ודיברה בביטחון ובשטף. אני לבשתי שמלה חדשה ונראיתי נפלא. עורכת הדין גם לבשה שמלה נהדרת. אני זוכרת הכל. אני גם זוכרת שאהובה נשאלה מה היא רוצה להוסיף. היא אמרה שחשוב לה שהרופא הזה לא יהיה במגע עם נפגעות.

כך הסתיימה המערכה השנייה.

מערכה שלישית

אישה אהובה יושבת בביתה ומחכה לתוצאות הוועדה. מחכה חודש. מחכה חודשיים. מחכה שלושה חודשים. מחכה ארבעה ואף מחכה חמישה חודשים. היא מחכה שישה חודשים ועדין, אף אחד לא פונה אליה ולא מדבר איתה. האם היא נשכחה מלב? היא פונה אלי ואני מוציאה מכתב חריף מאד למשרד הבריאות. הוא חריף במיוחד כי אחרי שאהובה התלוננה למשרד הבריאות על החוויה האיומה שעברה בבית החולים וולפסון, התלוננה בעקבותיה אישה נוספת.

שישה חודשים עברו ולשתיהן אף אחד לא ענה. בית החולים וולפסון המשיך לספק שירות כזה ודבר לא נעשה. לא במשרד הבריאות ולא בבית החולים עצמו ענו לפניות לגבי המשבר ב"חדר 4" שסוקר בהרחבה בכלי התקשורת. על הקורבנות של השירות שלהם לא הסכימו לשמוע. הם הוציאו הודעות יח"צ לאקוניות שוב ושוב ושוב. במקרים שונים גורמים בבית החולים טענו שאני משקרת, שהנפגעות משקרות ושהעיתונאים משקרים. תזכרו את הטענה הזו שכולם משקרים. מיד היא תוצג באור מענין ותיכף יגיע גם ה"ארנב" מהפרק הקודם.

אחרי המכתב החריף ואחרי מספר שיחות טלפון והודעות ששלחתי לגורמים שונים, קיבלה אהובה ממשרד הבריאות את מסקנות הוועדה. כמובן שכל המעורבים מלבד אחד הצטיידו בעורכי דין שגיגול קצר הבהיר לי מה טיבם ומה מחירם. חשבתם שאנשים תושאלו כדי להבין מה באמת קרה. שכחו מזה ומיד.

מסקנות הועדה הן מגוון מוזר של שקרים, צ'יזבטים, ציפוף שורות ובילופים. למשל, הרופא לא הכאיב לה בזמן הבדיקה כי הוא לא ביצע אותה אלא האסיסטנטית. הרופא היה רגיש לאהובה ורק ניסה לעודד אותה. עורך הדין, הרופאים וה"ארנב" חתמו על ההחלטה: הרופא יתקשר לאהובה ויתנצל בפניה ובכך יסתיים העניין. רק אישה אחת לא הסכימה לחתום על המסקנה המבזה. נציגת הציבור שסברה שהרופא צריך לעבור הכשרה לטיפול בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. שאר חברי הועדה לא הסכימו להצעתה.

דרך חתחתים ארוכה ובסופה גזר הדין: הרופא שאהובה חשבה שאסור לתת לו לדבר עם נפגעות יוסיף לדבר עם נפגעות ואיתה עצמה. הוא יוסיף לטפל בלי שום הפרעה. הסיפור כפי שקרה, על פי מסקנות הוועדה הוא "לא נכון". האיום בהשמדת ערכת האונס שלה שנאמר באותו חדר לא פעם ולא פעמיים "לא סביר". איך האיום בהשמדת ערכת האונס שלה "לא סביר"? הרי הוא צוין במסמכים הרשמיים של בית החולים, הועבר בהשתלמויות שערך בית החולים למתנדבות מרכזי הסיוע ומופיע גם בפרוטוקול של ישיבה שנערכה בתוך בית החולים ובית החולים עצמו הכיר בכך שהדברים קרו, אז איך זה לא סביר? זה דוקא סביר בהחלט שמה שנאמר שוב ושוב יאמר פעמים נוספות.

עכשיו נסביר איך זה קרה. אתם מניחים בטעות שכמו אהובה, גם גורמים אחרים בסיפור יספרו את האמת, אבל העניין הוא שהם ממש לא חייבים. הם יכולים שעורך דין ידבר בשמם או פשוט לשתוק. כשהצוות בוולפסון נשאל אם נאמר לאהובה שישמידו את הערכה שלה אחרי שלושה חודשים הם לא סיפרו שיותר משנה אחרי ההוראה להפסיק להשמיד ערכות אונס הם המשיכו לומר שבית החולים משמיד ערכות. הם משכו בכתפיים ואמרו שיצאה הוראה להפסיק להשמיד ערכות. ולמעשה, מאז מאי 2018 הם לא משמידים אותן.

אז זה מה שחברי הועדה שמעו: האם אמרתם שתשמידו ערכה של מטופלת? לא משמידים ערכות בבית החולים וולפסון כבר שנים. שימו לב איך התשובה לא בדיוק עונה על השאלה.

ועכשיו נדבר על ה"ארנב": בטח אתם זוכרים ששלחתי מיילים למשרד הבריאות, לבית החולים וולפסון ולחברי כנסת בנוגע לטענה החוזרת ונשנית של בית החולים וולפסון שהוא ממשיך להשמיד ערכות אונס. הזכרתי ששלחתי את המיילים האלו גם ל"ארנב", שבהמשך, מונה לשבת בוועדה. אולי עכשיו, כשכל הקצוות מתחברים, אתם שואלים את עצמכם – אם ה"ארנב" ישב בוועדה ומודע לחלוטין לכך שבית החולים וולפסון טוען שוב ושוב שהוא משמיד ערכות אונס, והדבר מתועד – מדוע ה"ארנב" לא אמר כלום?

אגב, ביררתי את זה ותסמכו עלי, ה"ארנב" לא אמר כלום.

אז עכשיו ננסה להבין, אולי ה"ארנב" לא קרא את המיילים? זה קורה. ארנבים מקבלים מאות מיילים ביום בנוגע לכרובים, כלובים שלא לדבר על מיילים שמציעים לקנות ירק לא חוקי, אולי ה"ארנב" פספס את המיילים מיעל שרר, אולי הם נכנסו לתיבת הספאם יחד עם הצעות להגדלת זנב? מענין לא? אבל בדיקה קלילה מעלה שאחרי שנשלחו אליו המיילים הוא בהחלט קרא אותם. הוא גם דיסקס אותם בהרחבה. עם מי? עם הצוות של בית החולים וולפסון. רק עם חברי הוועדה הוא לא דיסקס אותם. שם הוא מילא פיו מים. או אולי גזר. את כפתו בדיו הוא לחץ בקצה המסמך שיורק בפניה של אהובה. בחתימתו אישר את המילים "לא סביר" ובכך הונה את חברי הועדה ופגע פגיעה אנושה באישה אותה לא פגש מעולם ולא עשתה לו דבר רע. מדהים כמה שפן יכול ארנב להיות.

בגלל הקורונה סגרו את בתי הכנסת ואני מתפללת בבית. ביום כיפור התפללתי שאנשי מערכת הבריאות יעשו תשובה. התפללתי מאז הרבה פעמים לרפואתן השלמה של נשים רבות שחוו מה שאהובה חוותה – אבל תפילות לא מספיקות.

בושה ובזיון הן מילים קטנות מדי כדי לתאר את התוצאה של הסיפור הזה. אולי משרד הבריאות צריך למנות ועדה כדי לחקור איך תוצאה עלובה כל כך יוצאת מוועדה כזו. אישה מבקשת ריפוי ומקבלת השפלה. היא פונה לקבל מזור ותיקון ומקבלת השפלה נוספת.

בכל מקרה אהובה לא הסכימה להבליג ולהירמס על ידי המערכת שוב. פנינו למשרד הבריאות ודרשנו לערער על מסקנותיה של הועדה. זוכרים שאהובה מיוצגת גם בעצמה על ידי עורכת דין? וואו, כמה שזה יעיל. בקיצור, אהובה רוצה צדק ולא שקרים והתעלמות.

עכשיו נחכה ונראה. אהובה קוראת את התגובות.

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »