סוג’וד נולדה במחנה הפליטים ג’באליה בעזה וחוותה חמש מלחמות מאז ילדותה. היא מספרת בקולה הרגיש והחכם את סיפור חייה בין כאב, אובדן ועקירה – לבין נחישות ללמוד, להצטיין ולהאמין בעתיד. זוהי קריאה אישית לעצור את המלחמות ולאפשר חיים של שלום וכבוד.
סיפורה של ראוון, אם חד-הורית ערבייה שביתה נהרס במתקפה האיראנית, נחשף במסע כואב למציאת דירה לבנותיה בו נגלה השבר שבין אזרחות לשוויון.
שני צידי המלחמה, ישראלים ופלסטינים, ראויים לחמלה ואמפתיה. רעבם של החטופים, המורעבים בכוונת מכוון – ורעבם של האזרחים והאזרחיות העזתים.
בשבוע שעבר התקיימה פסגת האו"ם לפתרון שתי המדינות. בתקשורת הישראלית היא תווכה לנו כ"אנטישמיות", בפועל – היא נושאת בשורה של ממש
הרעב בעזה לא חדש – זה פשוט שכבר אי אפשר להתעלם. זה טבען של חדשות רעות – מתישהו, הן מתפרצות. על התקשורת הישראלית וסיקור הרעב בעזה.
כמו בשנות התשעים, גם עכשיו, קמה דנה אינטרנשיונל כדי לתזכר אותנו לגבי הזכות המולדת של כל אחת ואחד מאיתנו, לכתוב לעצמםן את הסיפור
האם ניצחנו באיראן? ואיך בכלל מודדים את זה? והאם מלחמת איראן-ישראל היא בסך הכל סיפור כיסוי להפקרה של ה-7 באוקטובר?
רועי ונועה הם זוג צעיר המצפה לילד. במלחמה האחרונה, נהרס להם הבית. כך גם לעשרות אלפי ישראליםות נוספיםות שצריכים כעת לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה, אל המלחמה הבאה.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
