בשבוע האחרון מסתובב ברשת סרטון של ג'ודית באטלר, ההוגה הפמיניסטית המרכזית, שמדברת על מתקפת השבעה באוקטובר כעל התקוממות אלימה ולא כעל מתקפת טרור
הרעבת תושבי עזה היא לא כלי מלחמה. ולא רק זה – אלא שהיא גם, בסופו של דבר, משרתת את חמאס. הגיע הזמן להציף את עזה במזון
ההחלטות שמתקבלות בימים אלה על מי יכנס ומי לא יכנס לאל-אקצא בחודש הרמדאן, ישפיעו על כולנו בטווח הקצר ובטווח הארוך. אנחנו אולי לא יכולים לשלוט על הגפרורים שנזרקים על המדורה שהיא חיינו, אבל אנחנו יכולים – וצריכים – לשלוט על גובה הלהבות
לאחרונה עולים קולות של נשים שמבקשות גם הן להתחמש בנשק. הטרור המגדרי של חמאס לימד אותנו שברגע האמת – אנחנו לבד ועלינו להגן על עצמנו.
העולם המערבי והציר הערבי-סוני (ובראשו סעודיה), דוהרים אל עבר פתרון בעזה וישראל נשארת מאחור. או שאנו חלק מהפתרון, או שאנו הופכים לחלק מהבעיה
הספרים ההיסטוריים על מלחמת אוקטובר מתחילים להיכתב וגם כאן, כמו במוקדי קבלת ההחלטות, עלינו לדאוג שישמעו קולותיהן של נשים
אנחנו מפגינות אזרחות טובה ולא צופות בסרטוני החטופים. מאידך, אנחנו גם לא מקבלות שום מידע על האופן בו רואה האויב שלנו אותנו ובעצם, נאלצות להישאר עמוק בתוך אותן קונספציות שהביאו עלינו את טבח השבעה באוקטובר. ביטחוניסטית מזרח תיכונית עם דילמת הצפייה בסרטונים ועם התפקיד שלנו, כציבור, בעת הזו
מלבד גבורת הכוח והנשק, מלחמת השבעה באוקטובר מכילה גם גבורה שותקת, גבורה שסיפורה אולי לעולם לא יסופר. ביטחוניסטית מזרח תיכונית על הגבורה הכפויה.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
