עדויות על פגיעות מיניות ב"אשרם במדבר"

הסיפור על אשרם במדבר מתחיל כמו סיפור אגדה: לפני שנים רבות, במדבר הרחוק, הגיעה קבוצה של א.נשים להיאחזות הנח"ל הנטושה "שיטים", על מנת להקים אי של חופש, התפתחות רוחנית, עשייה ושיתוף קהילתי: "אשרם במדבר". במהרה התמלאו הימים בעבודות בנייה, צביעה, מדיטציה, ריקוד וגינון. חלום ה"אשרם במדבר" נרקם והפך למציאות. היו מי שהפכו את האשרם לביתם. אחרים היו באים לזמן מה והולכים. במהרה, הפך האשרם לביתם של מאות מבקרות ומבקרים שביקשו לטעום את טעם החופש. המקום שבה את כולם בקסמו. "זה היה כמו לחיות בתוך עליסה בארץ הפלאות", מספרת כוכב שהתגוררה באשרם במשך כמעט שנתיים. "הכל היה אפשרי". 

אך תוך זמן קצר הפך חלום החופש לקרקע פורייה עבור פגיעות, ניצול ואלימות. בשנה האחרונה אספנו במערכת "פוליטיקלי קוראת" עשרות עדויות של נשים וגברים שנפגעו במקום. רוב האירועים מתרחשים בשנים בהם ניהלו את המקום רן שרפמן ("עוטסב") ודניאל נצר ("שרדהה") . העדויות מספרות סיפורים כמעט זהים: נשים וגברים מגיעים למקום בתקופה של חולשה, בציפייה לתמיכה, סיוע ומרחב החלמה. רבות מגיעות ללא עורף משפחתי ואלו שכן – מורחקות אט אט ממשפחותיהן וחבריהן. העדויות מספרות על ציד מיני, על כפייה ולחץ, ניצול מיני, כלכלי ורגשי ואפילו על התעמרות שחוו כמתנדבים במקום. 

הכתבה שלפניכן היא חלק ראשון מתחקיר שמתפרסם בשני חלקים. בחלק זה נספר כיצד ביססו עוטסב ושרדהה שליטה  באשרם ובאנשיו תוך הרחקת המתנדבים והמתנדבות מכל עורף משפחתי שהוא, ועל התנהגויות של מנהיגי המקום שכללו ציד מיני, כפייה וניצול תוך שימוש מניפולטיבי בתיאוריות של ריפוי והתפתחות רוחנית. החלק השני של התחקיר, שיתפרסם בעוד מספר ימים, מבהיר כיצד התרחשו הפגיעות הללו, כחלק מאקלים שלם שנוצר במקום על ידי מנהיגיו, וכיצד המדיניות שהנחילו השניים אפשרה ואף עודדה מעגל של פגיעות חוזרות ונשנות שבו לקחו חלק מטפלים, מנחים, מעבירי סדנאות, עובדים ואורחים ששהו במקום.

אזהרת טריגר: התחקיר מכיל עדויות קשות על פגיעות מיניות מורכבות. עשינו מאמץ רב לחסוך מהקוראות את החלקים הקשים בעדויות (אותם ניתן לקרוא בעדויות המקופלות לאורך הטקסט) ובכל זאת, גם העדויות המצונזרות מכילות חלקים מורכבים. שמותיהן של כל נותנות ונותני העדות בכתבה הם שמות בדויים, על מנת להגן על זהותם.ן.

השתתפו בהכנת התחקיר: שני קדר, מרדכי ברונשטיין | השתתפה בכתיבת התחקיר: נועה בורשטיין חדד

"הבנות של עוטסב"

"לא היה לי כלום. לא הייתי בקשר עם ההורים שלי באותה תקופה ועברתי כמה אירועים טראומטיים לפני שהגעתי לשם ובכל פעם שהוא היה נוסע לאילת הוא היה קונה לי בגדים וסיגריות ודברים. הרגשתי שאני חייבת לו, שהוא הציל את החיים שלי… היום אני מבינה שהוא פשוט קנה אותי בכמה עשרות שקלים". אורנוס

"אשרם במדבר" הוקם בשנת 2002 ותפקד כענף בקיבוץ סמר – כשהקיבוץ מממן את פעילות המקום והמקום מחזיר את הוצאותיו באמצעות פסטיבלים, סדנאות וחדרי אירוח. בשנותיו הראשונות פעל האשרם כקהילה שיתופית, עד שבשנת 2004 התרחשה במקום שריפה נוראית שגבתה את חייה של שרילה, אחת המקימות. החלום האוטופי על חופש מוחלט החל להיסדק. התאונה הטרגית ערערה את חברי האשרם ואת הנהגת קיבוץ סמר והתעורר צורך בחוקים, נהלים ואולי גם מבוגר.ת אחראי.ת. בשלב זה, החלו ארז "ארג'ונה" כרמל, רן שפרמן (ששמו הסניאסי הוא "עוטסב" וכך יקרא בתחקיר) ודניאל נצר ("שרדהה") לבסס את הנהגתם באשרם, עד שבשנת 2007 חתמה הנהלת הקיבוץ על חוזה עם השניים האחרונים וניהול המקום נמסר לידיהם – דרך חברת הפקות שהקימו, בשם "אהלן אהלן הפקות בע"מ". בעקבות המהלך עזבו חברי וחברות קבוצה רבים את המקום וקבלת ההחלטות נותרה בידיהם הבלעדיות של עוטסב ושרדהה. עוטסב ושרדהה הקיפו עצמם בנשים צעירות. הן היו עובדות קרוב אליהם ומקבלות יחס מיוחד. באשרם, ידעו כולם לזהות מי הן "הבנות של עוטסב" ומי "הבנות של שרדהה". "הדלת להיכנס, להרגיש חלק ממה שקורה באשרם, היא לשכב עם עוטסב או עם שרדהה", מסכמת היילי, שהגיעה לאשרם בגיל 18.

"שאלת אותי מי היו 'הבנות של עוטסב'", פותחת ונוס את שיחתנו. "אחד המאפיינים הכי בולטים שלהן היה מה שקראנו לו בזמנו "חתולות רחוב": נשים שהגיעו מרקע בעייתי, הרבה פעמים בלי קשר עם המשפחה, אחרי מצבים בעייתיים בחיים. אלה הבחורות שהוא היה מאמץ". אך בניגוד לתפיסת "המציל" שעלולה להצטייר מהדברים, ניצל עוטסב פעם אחר פעם את מעמדו כמנהל הישיר של אותן מתנדבות ואת התלות המוחלטת שלהן בו, על מנת לתמרן אותן ולהכפיף אותן לרצונותיו.

"וכך הוא!" – ארז ארג'ונה, מטפל רוחני: כרוניקה של אלימות שנמשכת עשורים

טיטאן הגיעה כמתנדבת לאשרם במדבר בשנת 2015, ימים ספורים לאחר שהשתחררה מהצבא, אחרי פרידה מבן זוג, בגיל 21. היא הייתה חיילת בודדה, ללא קשר עם משפחתה, ששירתה בימים ועבדה בלילות כדי לתחזק דירה. כשהשתחררה מהצבא, ביקשה להעמיק את היכרותה עם עולם ההתפתחות הרוחנית והגיעה לאשרם במדבר. "בימי שישי בערב, כל החברים שלי היו הולכים למשפחות שלהם והייתי נשארת לבד. זה היה כואב להחריד". הרצון לטפל בכאב הזה הוא שהניע את טיטאן להגיע להתנדב באשרם. "היה כתוב בדף שמומלץ להביא בגדים לבנים לארוחת שישי בערב", היא מספרת. "זה היה נשמע לי קצת מוזר. אבל כשהגעתי והבנות עטפו אותי וכולם היו כל כך נחמדים ונתנו לי תחושה של בית… ארוחות השישי האלה הפכו לחלק גדול ממה שגרם לי להישאר. זה ענה על הצורך הלא מודע שלי; במקום, בשייכות, במשפחה".

טיטאן שהתה באשרם כשנתיים. עוטסב, כך על פי עדותה, אימץ אותה לחיקו במהרה. "התאמתי לו כמו כפפה ליד. מצד אחד הוא העריך בי תכונות מעשיות ומצד שני, הוא זיהה בי את האישיוז שיכולים לשרת אותו". היחסים בין השניים הפכו מהר מאוד למיניים – על אף שניסתה וביקשה לעצור את זה לא פעם ולא פעמיים, עוטסב כפה עצמו עליה פעם אחר פעם – תחילה באמתלה טיפולית ובהמשך, כחלק ממערכת היחסים המינית ששידל אותה אליה. הוא השביע אותה לשמור את ה"רומן" שלהם, כך כינה זאת, בסוד, יצר ביניהם מערכת של תלות מוחלטת – כשהוא האחראי הישיר להעסקתה, למגוריה, לכלכלתה ולשלומה הרגשי, ושידל אותה לשתף פעולה, במשך שנתיים, עם מעשיו. 

את עוטסב לא פגשתי כשהגעתי לאשרם, כי הגעתי כשהוא היה בחו"ל. אבל דיברו עליו – והיה ברור שהוא הסמכות ושגם מאוד מפוחדים מהרגע שהוא יחזור. אבל חצי בהומור… וזה גם חלק מהקסם של האשרם, שהכל בהומור. הרבה מהאנשים שהגיעו לשם הם אנשים מאוד אינטליגנטים, עם הרבה מודעות עצמית. זה היה בהומור שמרמז על זה שזה קצת מוזר, קצת כתי, אבל אנחנו מודעים לזה אז זה בסדר. זה גרם לנו להרגיש שאנחנו מעל זה, שזה לא פוגע בנו.

בשלב מסוים עוטסב חזר מחו"ל והוא ישר אהב אותי מאוד. מצד אחד הוא העריך בי הרבה תכונות מעשיות ומצד שני, אני חושבת שהוא גם זיהה בי את כל האישיוז שלי. הוא התחיל להתעניין בי, לשאול לשלומי, לבקש לשמוע את הסיפור שלי. הוא עשה מאמצים מרובים להכיר אותי לעומק – וזה עוטסב הגדול, זה שכולם מפחדים ממנו – הוא דאג שארגיש בנוח באשרם, מצא לי פינה ותפקיד. הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי. הוא דאג לכל מה שהיה לי חסר והיה מתעקש לשמוע מה עובר עליי. הוא נהג לומר לי שאני אולי לא רגילה לזה, כי כל מי שהיה אמור לשמור עליי בחיים אכזב אותי, אבל שמילה שלו זו מילה ושאני באמת חשובה לו ושהוא בחיים ("סתכלי לי בעיניים כשאני אומר לך את זה!"), בחיים לא יעזוב אותי.

היה לי קשה להאמין לו, אבל במקביל, התבשלה בתוכי התחושה שאולי פגשתי סוף סוף מישהו שרואה אותי, שתומך בי רגשית. הוא היה מאוד חכם. הרגשתי שיש לנו שפה משותפת. הרגשתי שבכמה מילים פשוטות הוא פותר כל מורכבות שמעיקה עליי. והקשר בינינו היה אפלטוני. יחסי אב-בת, או מגן-מוגן שכאלה. עד שיום אחד, כמה חודשים אחרי שהגעתי לאשרם, התפוצץ לי הראש ממיגרנה. קראתי לעוטסב. הוא ישב על הרצפה ליד המיטה שלי. לוחץ פה ושם, מפרק איתי טראומות רגשיות מהעבר, נותן לי נוכחות אוהבת כמו שמעולם לא חוויתי. תוך שעתיים הכאב פשוט נרגע ואני התחלתי להירדם. בשלב מסוים הוא רטן שהוא זקן מכדי לשכב על הרצפה וביקש שאעשה לו מקום לידי במיטה – מתוך תחושת בלבול ובעיקר, תחושה שאני חייבת לו בגדול, פיניתי לו מקום לידי במיטה. בשלב הזה אני יודעת שיש לו בת זוג, שהם בקשר סגור ושכנעתי את עצמי ששום דבר לא יכול לקרות. אבל כעבור כמה דקות הרגשתי אותו נוגע בי. הוא שלח ידיים לעבר המפשעה שלי והמוח שלי נכנס ללופ אינסופי בין ההבנה המטרידה על מה שקורה פה עכשיו לבין תחושת אשמה על זה שאני בכלל חושדת בו. קפצתי ושאלתי אותו "מה אתה עושה??". הוא הגיב לי בנינוחות "זה בשבילך בייבי. הכאבי ראש שלך נובעים מהעובדה שאת לא פורקת את האנרגיה המינית שלך".

מכאן והלאה הסיטואציה התערפלה. אני זוכרת בהלה וגועל וגם הקלה מהידיעה העמוקה שמישהו סוף סוף הולך לעשות בשבילי את מה שתמיד רציתי ולא העזתי – להרוס את עצמי מהיסוד. אני זוכרת שניסיתי
להעלות את עניין בת הזוג שלו והוא התעלם מזה בטענה שהמעשה הוא טיפולי, לא רומנטי ולא מיני. אני גם זוכרת שבמקום מסוים הרגשתי את הצורך העמוק שלו להרגיש מושך – והתמלאתי באשמה על כך שאני מרגישה משהו שעלול לפגוע במקום כל כך כואב. התחושה הזו מולו ליוותה את היחסים שלנו החל מאותו רגע ועד סופם, שנתיים לאחר מכן.

ימים ספורים לאחר הסיטואציה הזו, הגיע שלב שכלל יחסי מין מלאים. הייתי מבולבלת, לא הבנתי מה קורה ולמה אני לא עוצרת את זה. שנאתי את עצמי. זה קרה פעם אחת ואני התחננתי בפניו שזה לא יקרה שוב.
הרגשתי לא בנוח לשתף אותו בחוסר המשיכה הפיזית שאני חווה ממנו, אז נופפתי בעניין ה"יש לך חברה" שוב ושוב. בשלב מסוים הוא התחיל לקרוא למה שיש בינינו "רומן". וגם השביע אותי שלא לספר לאף אחד על זה, כדי שזה לא יפגע לו בזוגיות. אמרתי לו שהייתי מעדיפה שהוא יהיה לי כמו אבא. הוא אמר שזה יהיה לו קשה מאחר והוא "כל הזמן רוצה לזיין" אותי (ציטוט מדויק). חשוב לציין שבשלב הזה הוא למעשה המנהל של הקהילה בה אני חיה – שמחליט איזה חדר אקבל, אילו מהחברים שלי ימשיכו להיות מועסקים והוא גם הבוס שלי בעבודה.

הוא אמר לי שברגע שאני ארצה, הקשר המיני ביננו יפסק. אבל אחרי שהבעתי בפניו את חוסר הרצון שלי לשכב איתו, הוא התחיל להתרחק ממני. זה היה קשה מנשוא, כי זה קרה בשלב שהוא היה מקור כל התמיכה, הביטחון והשפיות שלי. בשלב הזה הייתי בפינה מאוד קשוחה וחשוכה, דיכאון עמוק. ההתעלמות שלו הייתה מרסקת אותי – ואני לא יכולה לספר לאף אחד. אני לא יכולה לשתף את זה ולא יכולה לקבל שום תמיכה שהיא לא ממנו, כי אסור לי לספר לאף אחד מה אני עוברת. הוא גם היה פוגע לי בעבודה. והיו לו גם בדיחות, על זה שהוא יתן למישהו אחר את החדר שלי, יעביר אותי לחדר פחות טוב. ממש מושך אותי בבדיחות האלה עד שהייתי משתגעת ואז הוא היה צוחק ואומר שזו סתם בדיחה וכמה קל להוציא אותי משלוותי ושאני צריכה
לעבוד על זה.

פעם אחרת, אחרי סשן ריברסינג קשה, שהציף אותי בזיכרונות מודחקים, ביקשתי לחלוק ולעבד איתו. רדפתי אחריו במשך כמה ימים עד שהסכים לפגוש אותי בערב, במרפסת שלו. ביקשתי ממנו שנשב באור יום, במשרד או במקום פחות אינטימי, אבל הוא אמר שזה מה יש ושאקח או שלא אקח. אמרתי שאבוא, אבל שאני ממש מבקשת שלא יקרה בינינו כלום. מהר מאוד, עוד לפני שסיימתי לספר את הסיפור, הוא התחיל לגעת בי. הייתי בהלם, הייתי בלחץ. אמרתי לו בעדינות שאני לא רוצה. הוא שאל למה ואמרתי, כמו תמיד, שזה כי יש לו חברה. פחדתי מאוד להעליב אותו. הוא אמר שאני צריכה להפסיק לחשוב על אחרים ולהתחיל לחשוב על עצמי. והמשיך. הבנתי שאני חייבת לחשוב על "תירוץ" אחר. בצעד הבא אמרתי לו "אני לא רוצה כי אני לא רוצה",
בטון מתנצל. הוא בתמורה אמר לי "את רוצה. את פשוט חושבת יותר מידי". הוא קם ואמר לי "בואי למחסן". אמרתי לו שוב שאני לא רוצה. הוא שוב טען שאני רוצה – "תפסיקי לחשוב על כך הרבה". ואז תפס לי את היד ומשך.

שנים שנאתי את עצמי על זה שהלכתי. כמות הכוח הפיזי שהוא הפעיל במשיכת היד הזו שאפה לאפס ובכל זאת הלכתי אחריו. אבל הכוח של עוטסב היה אחר – פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת, ברמה הפיזית, לעשות שום דבר שהוא לא מסכים איתו. גם אם זה לקום.

ובתוך המחסן חוויתי את הלילה הכי נורא וכואב בחיים שלי. הרגשתי עלובה. הגוף שלי הגיב ביובש וכיווץ ועוטסב, כדי להשלים את משימתו, ירק לעצמו על היד. רציתי למות. לאורך כל האקט. המוח שלי צרח ולא הצליח להוריד לגוף שלי פקודה ישירה אחת. עוטסב המשיך, נהנה. אולי הוא אפילו זרק לי שאפסיק לחשוב כל כך הרבה ואולי גם אני אצליח ליהנות.

מכאן והלאה נכנסתי לתקופה מעורפלת של אשמה, שנאה עצמית, בלבול, ניתוק מהסביבה שלי – לה אני לא יכולה לספר מה אני עוברת, במקביל ל"היי" מטורף כשהוא שוב אוהב ותומך ודאון קטלני בכל פעם שהוא מתרחק. בוקר אחד, כשעבדתי איתו במשרד, סיפרתי לו שממש רע לי. הוא טען שאני צריכה להניע את האנרגיה המינית בגוף שלי ושמצבי לא ישתפר אם לא אעשה סקס. הוא הצמיד אותי לדלת ובא לשלוח ידיים לכיוון המפשעה שלי. אמרתי לו שממש כואב לי ואני לא אוכל ללכת אם הוא לא יעצור עכשיו. הוא עצר ואמר לי "בואי אחריי". הוא נכנס ל"סמהדי", מרחב המדיטציות שליד המשרדים ונעל את הדלת אחריו. לא הבנתי מה קורה, הוא רוצה שנעשה מדיטציה ביחד? ואז הוא דחף לי את הראש כלפי מטה ועשה את שלו עד שהוא גמר. ואז הוא הלך. אני לא זוכרת אם הלכתי אחריו או נשארתי שם. אני זוכרת שלא הבנתי איך הוא יכול לחרב את הקדושה של אולם המדיטציות שהיה כל כך קדוש לכל אחד בקהילה. בתוך תוכי הבנתי בבהירות שמשהו ממש לא בסדר – אבל על פני השטח חשתי בושה שאני מפקפקת באיש שהיה הכי טוב כלפיי אי פעם.

רהב הגיעה לאשרם שלוש שנים לפני טיטאן, בשנת 2012. גם היא הגיעה בגיל 21, אחרי שהשתחררה מהצבא ולאחר פרידה מבן זוג. "עוטסב עשה את דרכו אליי לאט לאט. הוא הכניס אותי לעבוד איתו במשרד – עבודה ששמורה רק לנבחרות שלו, הציע לי ללמוד פוטושופ ולהפוך לגרפיקאית של האשרם". רהב נדהמה מהמנהל הזה, שמוכן לקחת אותה לעבודה על סמך כישרון בלבד, ללא שום ניסיון. היא עבדה ללא תשלום, כשעוטסב טוען בפניה שוב ושוב שאין לו תקנים להכניס עוד עובדים אך שאם תהיה טובה מספיק, הוא ידאג שתקבל משרה. במקביל, הוא החל לחזר אחריה. שמועות שהגיעו לאוזנייה של רהב סיפרו על עובדות קודמות במשרד של עוטסב, שניהלו איתו מערכת יחסים מינית. "אני זוכרת שהבנתי שהוא רוצה לשכב איתי, אבל חשבתי כמה שהוא לא מושך אותי פיזית. יחד עם זאת, כעסתי על עצמי שאני חושדת בו, באיש שתומך בי כל כך", היא מספרת. לילה אחד, בדרכם חזרה מסידורים באילת, נישק אותה עוטסב בתחנת דלק בה עצרו. מאותו רגע, החלה בין השניים מערכת יחסים מינית, שגם אותה כינה עוטסב "רומן". 

"זרמתי עם הפלירטוטים שלו בשם הפתיחות המינית – מטרה אליה כל חברי האשרם שואפים להגיע… ניסיתי לרצות אותו ולא הייתה לי שום יכולת לפעול נגד הרצון שלו. את התחושה של "משהו פה לא בסדר" איבדתי מהר מאוד באשרם. הוא המנהל שלי, הוא אחראי על מקומות הלינה, על האוכל, על העבודה שלי. עוטסב זה לא אדם שאפשר להגיד לו "לא"", היא מספרת. "אני לא זוכרת את עצמי איתו בזמן האקט, בדיעבד אני מבינה שחוויתי ניתוקים. אני זוכרת את הגוף הגדול שלו מעליי ואותי קטנה, שקטה, מרצה". 

הגעתי לאשרם בגיל 21, בסוף שנת 2012. בדיוק השתחררתי מהצבא, אחרי פרידה מהחבר הראשון… הייתי תמימה וחסרת ניסיון. הגעתי לאשרם כי לא יכולתי להישאר יותר בבית. "ברחתי" למדבר. מהרגע שהגעתי, עוטסב עשה את דרכו אליי לאט לאט, כמו נחש. בהתחלה לא דיברנו. עד שהוא מחליט להיתפס על מישהו, כולם נראים בעיניו חסרי חשיבות. יום אחד נפגעתי מאיזה בחור שהבריז לי ופגשתי את עוטסב על הבר. הוא כהרגלו, דובב אותי בעזרת הומור וידידות. הוא אמר לי את כל מה שהייתי צריכה לשמוע באותו הרגע והבכי נגמר בצחוק. בהמשך, הוא הכניס אותי לעבוד במשרד שלו – משרד קטנטן בו יושבים עוטסב ומישהי נוספת בעמדת עבודה. עמדה השמורה לנבחרות של עוטסב. הוא אמר לי שאני יכולה להיות גרפיקאית באשרם והציע לי ללמוד את הפוטושופ. התוכנה לא הייתה זרה לי, מה שכן היה זר לי, זו ההרגשה שיש מבוגר שמוכן להשקיע בי מקצועית ולקחת אותי על סמך כישרון, בלי ניסיון. למדתי את התוכנה והייתי יושבת עם עוטסב במשרד.

גרתי באשרם ועבדתי המון (בערך 200 שעות בחודש), ללא תשלום. באותו זמן הגיעו לאוזניי שמועות על שתי בנות שהיו לפניי בתפקיד. סיפרו לי שהן ניהלו איתו יחסים מיניים לפני שעזבו את המקום. נורת אזהרה נדלקה אצלי – מה אם זו התכנית שלו? אולי יש לו דרך פעולה קבועה ואני הבאה בתור? הרגשתי פרנואידית ומשוגעת. הייתי מבולבלת מאוד ולא ידעתי מה לעשות. אבל עוטסב התנהג אליי כל כך יפה וגם ככה לא היה לי לאן ללכת.

הוא היה מחזר אחריי כל הזמן. מפלרטט בלי גבול. אני זוכרת שחשבתי כמה הוא לא מושך אותי, הוא היה "זקן" בעיני ומוזר. יחד עם זאת, הוא דאג לי והוא היה שם בשבילי וסידר לי כל כך הרבה דברים, הערכתי מאוד את כל מה שהוא עשה עבורי. סמכתי עליו וגם זרמתי עם הפלרטוט בשם הפתיחות המינית שהיא המטרה אליה שואפים כל חברי האשרם להגיע. באחת הפעמים, עוטסב הסיע אותי לאילת לעשות סידורים של האשרם. הוא פינק אותי, הכיר לי אנשים… ולפני שחזרנו, מאוחר בלילה, עצרנו בתחנת דלק. עמדתי איתו מחוץ לרכב והוא נישק אותי בסטייל "סוחף". זה הרגיש לי מוזר, אבל רציתי לרצות אותו.

מאז התחיל בינינו 'רומן' ככה הוא קרא לזה. יש לו דירה בפלורנטין, שכבנו שם מספר פעמים. אני לא זוכרת את כל הפעמים האלה… בדיעבד אני מבינה שחוויתי ניתוקים. אני זוכרת את הגוף הגדול שלו מעליי ואותי קטנה, שקטה ומרצה. הייתי כבר אז עם פוסט טראומה מורכבת, מפגיעה מינית שחוויתי בילדות. אני חושבת שעוטסב זיהה את זה בי עוד לפני שאני זיהיתי. בזמן הזה התגברו אצלי החרדות, הניתוקים… הייתי פוגעת בעצמי, בורחת למדבר. הכל כדי למוסס משהו מהכאב הנפשי הכבד שהרגשתי.

במשך כל הזמן הזה הייתה לעוטסב בת זוג, בחורה בת 18, ממש ילדונת. אחרי שהיא חזרה לגור באשרם הבנתי שמבחינתה היחסים ביניהם לא פתוחים, כמו שהוא הציג לי את זה. ושהוא לא סיפר לה בכלל על מה שהיה בינינו. הרגשתי ממש רע, כאילו נקלעתי למצב שפשוט לא מתאים לי.

במקרה אחר, במשרד שלו, הוא התחיל לנשק ולגעת. אמרתי לו שאני לא רוצה, זה משהו שכבר אמרתי לו לפני כן. הוא לא הקשיב לי. ישבתי בכיסא שלי, בעמדה שלי והוא בא מעליי. צעקתי עליו והדפתי אותו ממני. נורא פחדתי מהנקמה. לא היה לי לאן ללכת, כל החיים שלי היו באשרם והוא הרי מחליט שם הכל. לשמחתי הוא לא העיף אותי מהאשרם, רק התנהג אליי בקרירות.

את יודעת, אי אפשר להגיד לעוטסב שיפסיק. באמת יש לו הרבה מאד כח, הוא יודע לדבר. והסיטואציה היא שהוא המנהל של המקום. הוא מחליט איפה את ישנה, אם תעבדי… וראיתי בחורות שהוא התעלל בהם רגשית ובחורים שהוא פשוט העיף משם כי ככה הוא החליט, גם אם לא היה להם לאן ללכת. את לא באמת יכולה להגיד לעוטסב מה את חושבת. את כל הזמן חוששת לעבור את הגבול הדמיוני שהוא מסמן.

"עוטסב ידע לזהות את המקומות שזקוקים לאישור", אומרת ונוס, שהגיעה לאשרם בשנת 2011, כשהייתה בת 21. "הייתי מאד חסרת ביטחון, ואין לי ספק שהוא ידע כמה רציתי לקבל יחס ממנו. לא לתת לי את זה, או לתת קצת ואז שוב לא לתת… זה הכל היה חלק מהמשחק, מהשליטה המנטלית בנו". היא הגיעה לאשרם בעקבות הצעתו של עוטסב, שראה אותה באחד הפסטיבלים. "מהרגע שהתחלתי לעבוד, עוטסב לא הסתיר את העובדה שרצה אותי שם גם בגלל שיש לי חזה גדול", היא מתארת. "הוא התחיל לאהוב אותי, לקחת אותי כאחת משלו, שם אותי לעבוד לצידו במשרד. זה היה פחד אלוהים לעבוד איתו. לא מזמן הסתכלתי על התכתבות עם חברה מהאשרם, קרה לא אחת שהיא הציעה לי לבוא לסיגריה ואני עונה לה "עוטסב צורח פה, אני לא מעיזה לצאת", או "כשעוטסב ירגע אני אצא". כל מיני, כל הזמן לנחש באיזה מצב רוח הוא עכשיו". 

עוטסב וצעירה באשרם במדבר
עוטסב וצעירה באשרם במדבר

ונוס עבדה במשרדים הצמודים למשרד של עוטסב. שם הטריד אותה וכפה עליה מגע כנגד רצונה. "אני זוכרת הרבה פעמים, כשהמשרד היה ריק, הוא היה סוגר את הדלת, דוחף אותי לקיר, מנשק ומכניס לי ידיים לציצים, נוגע לי בתחת… ברגיל". בשלב מסוים, החל עוטסב להתעמר בונוס באופן קבוע. "הוא יכול לצרוח עד שהקירות במשרד רועדים", היא מתארת. "הייתי מסומנת אצלו בקטע רע והמון אנשים מסביב גם ראו, ידעו שאני פשוט מקבלת ממנו יחס מחורבן. זה אחד הדברים שהפכו את האשרם למקום כל כך מבלבל. אף אחד מאיתנו לא חשב שעוטסב מתנהג בצורה שפויה. היה ברור שאין היגיון. רגע אחד אני הבייבי שלו, רגע אחרי זה אני מוצאת את עצמי בוכה שבועות בגללו… אבל היו כל כך הרבה דברים טובים באשרם, הסכמנו לסבול את זה כדי להישאר. בשלב מסוים הוא התחיל להתנכל לי מאוד ופחדתי שהוא הולך להעיף אותי מהאשרם – החיים שלי, חיי החברה שלי, המקום בו אני גרה".

בשלב מסוים, ונוס ביקשה לצאת לבקר דמות קרובה אליה, שחלתה בסרטן סופני. משפחתה ביקשה ממנה לבוא מהר, על מנת שתספיק להיפרד. "יצאתי באמצע יום עבודה. הוא כל כך כעס שהלכתי, אפילו שמצאתי מחליפה", היא משתפת. "הכעיס אותו שלקחתי את זה קשה. הכעיס אותו שביקשתי להישאר לשבעה – ובמשך כל השבעה רעדתי מפחד שבנוסף להתמודדות עם האבל, הוא לא יתן לי לחזור". לבסוף חזרה ונוס לאשרם – "חזרתי באימה. והוא כעס עליי בטירוף, התייחס אלי פשוט חרא. כשחיבקו אותי בחדר אוכל הוא ביקש שנשים סוף ל'פסטיבל הדמעות'". 

בדומה לונוס, גם טיטאן קיבלה כתף קרה כשדרשה לשים סוף לכפייה המינית מצדו של עוטסב. הוא החל מתעלם ממנה ואף פוגע בעבודתה ובחייה באשרם. "היה לי סוד גדול, היחסים המיניים עם עוטסב, סוד שמכאיב לי, שהוא השביע אותי לשמור – והוא מתעלם ממני. הייתי אז בפינה עמוקה של דיכאון והוא אסר עלי לשתף אחרים ואני בעצם לא יכולה לקבל תמיכה שהיא לא ממנו. בשלב הזה הוא גם פגע לי בעבודה והתחיל לומר שוב ושוב, בצחוק כביכול, שהוא יעביר אותי למגורים פחות טובים. לבסוף, כשיצאתי עליו, הוא אמר שאני צריכה לעבוד על החוסן הנפשי שלי".

באחת התקופות בהן דרשה להפסיק את הקשר המיני ביניהם, הזמין עוטסב את טיטאן לפגישה עם מקבלי ההחלטות של האשרם. "התרגשתי. הרגשתי מוערכת מאוד". בזמן שאחרים דיברו, משך עוטסב את תשומת הלב של טיטאן וכשהביטה בו, הצביע כלפי מטה. "פתאום אני רואה שמתחת לשולחן הוא מוציא את איבר המין שלו מחור במכנס. נבהלתי. בעיקר התאכזבתי… חשבתי שהוזמנתי כי יש לי ערך בשיחה הזו, אבל פתאום הבנתי מה הייתה הסיבה האמיתית. זה גרם לי להרגיש חסרת כל ערך". 

בסופו של דבר, החלה טיטאן לצאת עם בחור שפגשה באחד הפסטיבלים. "בחור שפוי רגיש ומתוק. הוא הרגיש שמשהו באשרם לא תקין. עוטסב פשוט לא אישר לי לצאת מהאשרם אליו בימי החופש שלי. הוא טען שהאדם הזה יהרוס את כל מה שהוא (עוטסב) בנה אצלי, יחזיר אותי להיות "סתם בינונית"". 

"החוקיות היא שעוטסב קובע מה החוקיות"

"הנתק מהעולם בחוץ הוא טוטאלי. לא תקשורת, לא חדשות, לא טלפונים לחברים. הכל בתוך האשרם. ואת שוכחת מאיפה באת, לטוב ולרע".

שליטתם של "שרדהה" ו"עוטסב" באשרם הולידה נהלים וכללים פנימיים, המבוססים על חלק מתורתו של אושו, העוסק במיניות ופריצת גבולות. על פי התיאוריה הזו, המיניות המודחקת בחברה היא שורש כל הבעיות האנושיות והפתרון לכך הוא להעלות אותה מעל לפני השטח ולפרוץ שוב ושוב גבולות אישיים-מיניים. התיאוריה הזו הפכה במהרה למרכז החיים באשרם ונוצלה לא אחת על ידי השניים, על מנת לספק את רצונותיהם המיניים. "הנחת העבודה היא שרק שחרור מיני יביא לשחרור הנפש שלנו", מסבירה טיטאן. "אחרי תקופה באשרם זה מחלחל. כולם מדקלמים את זה בביטחון".

שגרת היום באשרם החלה במעגלי בוקר, בהם לעיתים התבקשו המתנדבים לספר עם מי שכבו בלילה ובאילו תנוחות. אם מישהו העלה במעגל הזה איזשהו קושי בחייו, או עניין רגשי, הפתרון היה פשוט – לעשות סקס. "הוא לא היה מכריח, אבל הוא היה מחבר אנשים – "אתם צריכים לשכב"", אומרת טיטאן. "ואם מישהי או מישהו מסרבים, הוא היה מתלהם. טוען שאת לא באמת רוצה לעשות טוב לעצמך, להתפתח, להשתחרר מהעכבות שלך". על פי העדויות, חברי האשרם מילאו לא אחת את הצעותיו של עוטסב. "הוא כביכול גורם לנו לצמוח ולהתפתח, אם הוא אומר משהו אז הוא יודע", מבהירה טיטאן. "היה באשרם משפט כזה, שעוטסב אף פעם לא טועה".

"במעגלי הבוקר היה שיח מאוד בוטה על מיניות, מגעיל ומטריד", משתפת ג'ופיטר (שם בדוי) ששהתה באשרם שהגיעה לאשרם בגיל 18, בשנת 2015. "הייתה פעם אחת, שטיפסתי על עץ שהיה מעל המעגל. היו לי מכנסיים קצרים. במקום להגיד לי משהו כמו ג'ופיטר תרדי מהעץ אנחנו רוצים להתחיל', הוא הצביע עלי ואמר לכולם 'היי, רואים לה את הפות, תסתכלו כולם!'. כך יוצא שמעגל שלם של אנשים מנסה להסתכל לי על הפות, כשאני מנסה לרדת מעץ". 

"מעגלי הבוקר היו המקום של עוטסב ושרדהה לשלוט בנו ולחלחל אלינו את התפיסות שלהם", מתאר נפטון "הם היו המקום, הם היו החוקים, הם היו סוג התקשורת. הם הזרימו את הנושאים שדוברו בקהילה ואת האופן בו דוברו. היה להם את הכוח לשלוט בכל דבר קטן". "את בקלות יכולה למצוא את עצמך בשיחה עם עוטסב בה הוא מסביר לך עם כמה גברים את צריכה לשכב ומה יעשה לך טוב ואיך כדאי לך להשתחרר", מספרת רהב. "הוא אהב לחזור על איזו תיאוריה, שכל אדם הוא טווס וכל אישה שהוא שוכב איתה מוסיפה לו עוד נוצה לזנב" 

עוטסב וצעירה באשרם במדבר
עוטסב וצעירה באשרם במדבר

 

"את לא רוצה להסתבך עם עוטסב"

"כמה שהוא היה תוקפני, ככה הוא גם היה מגן ומגונן. ואחרי כל כך הרבה שנים שלא היה לי שום גב, האגרסיביות שהוא יכול להפעיל, במקביל לזה שעליי הוא בעיקר שומר מאחרים, גרמה לי להרגיש שאני סוף סוף מוגנת. אולי הייתי מוגנת מאחרים. אבל לא ממנו. לא ממנו ולא מהחברים שלו" (טיטאן)

מאז נחתם החוזה בין "אהלן אהלן הפקות" לקיבוץ סמר, התעצב האשרם בדמותם ובצלמם של שרדהה ועוטסב. הדיירים במקום נהגו לכנות אותם "אבא ואמא", "הם ציירו את הקווים, הם היו הדוגמא ואנחנו, הילדים, למדנו מהם", מספר נפטון שהגיע לאשרם בשנת 2012 ונשאר שם עד 2013. ההיררכיה החדשה של אשרם במדבר הציבה את עוטסב בראש הפירמידה: הוא היה אחראי על תפעול סדר היום, על העובדים והמתנדבים, על סידורי העבודה והמגורים ועל קביעת הנהלים במקום. אחריו בתור היה שרדהה, שהפיק את הפסטיבלים והסדנאות וגם לקח על עצמו את תפקיד המטפל הקבוצתי. הוא הנחה סשנים קבועים והפך לסמכות בכל הנוגע להתפתחות הרוחנית האישית של חברי האשרם. אחריהם הוצבו אנשי האשרם שנותרו מהקבוצה המקורית, העובדים בשכר הנמצאים במקום ולבסוף – המתנדבות והמתנדבים.

המתנדבים והמתנדבות, אחרונים בשרשרת המזון של "אשרם במדבר", הגיעו דרך תכנית ה"WOMP – Working Meditation Program המבוססת על תכנית מהאשרם של אושו בהודו ומשלבת מדיטציה בחיי היומיום. המתנדבים בתכנית נדרשו לשלם 60 ש"ח ליום, לעבוד במשך שבעת ימי השבוע ולהשתתף בשגרה היומית הכוללת מעגלי בוקר, מדיטציה יומית וסשן ריברסינג שבועי. המתנדבות.ים שנשארו במקום מעל לעשרה ימים – זמן המינימום של ההתנדבות, הורשו להתקדם בסולם ההיררכי ולהפוך לחברות צוות בשכר – בהתאם להחלטתו של עוטסב. כך גם החדרים שהוקצו למתנדבות והמתנדבים. אלה שעוטסב היה חפץ ביקרם, קיבלו חדרים גדולים יותר, נוחים יותר, פרטיים יותר. אך אם מצאת עצמך בצד השני של המתרס – הוא, בפשטות, ימרר את חייך. 

רהב מספרת שהקשר שלה עם עוטסב שדרג את חייה באשרם "הייתי מאוד טובה בעבודה שלי ועבדתי קשה ובכל זאת, היו עוד אנשים שעבדו קשה והיו צריכים להילחם על התנאים שלהם. לי הוא נתן לקחת דברים שלאחרים היה אסור", היא מספרת. אך כשהסתיים הקשר המיני בין השניים, התחיל עוטסב "להתקיל" בני זוג אחרים של רהב. הוא אף העיף שניים מהם מהאשרם. "אחד מהם עשה תאונה עם הקלאב קאר של האשרם ודפק אותה קצת. עוטסב פשוט צרח עליו בלי כל פרופורציה, איבד את העשתונות ודרש ממנו לעזוב. הבחור השני פשוט סבל מהתנכלויות של עוטסב, עד שהחליט לעזוב". 

עוטסב - רן שרפמן
עוטסב – רן שרפמן

"האשרם היה הבית", אומרת רהב. "וכל מה שהיה מחוץ לאשרם היה ה"בבילון". "חלקנו עזבנו דירות, חלקנו הגענו ממשפחות שבורות. לרבים מאיתנו לא היה לאן לחזור", מפרטת טיטאן. "האשרם היה המשפחה שלנו, מקום המבטחים". "עוטסב היה צועק ומתלהם. יכול פתאום להידלק על מישהו ולהעיף אותו", אומרת מרקורי שהגיעה לאשרם לראשונה בשנת 2011. "זה מאוד דרמטי, כי כל החיים שלך שם. אנשים היו מנותקים מהמשפחות שלהם, משנים את השם שלהם. והיה עידוד להתנתקות הזו, להתמקדות בכאן והעכשיו, בלי עבר. בלי עתיד". "ברגע שעוברים אצלו איזה גבול מדומיין, לוחצים לו על איזה כפתור, הוא יכול להעיף אותך". מבהירה רהב "אין דבר כזה לערער על עוטסב", מוסיפה ונוס. "הוא יכול להעיף אותך מהאשרם ברגע. וזה תמיד היה מפתיע, הקריזות שלו. מאפס למאה תוך שניה. אי אפשר לדעת. אם מישהו שהוא אוהב יגיד משהו, זה יצחיק אותו. אם זו מישהי שלא באה לו בטוב, היא תבכה עכשיו יומיים". "הוא פשוט יצר מציאות בה אין מישהו שימרה את פיו. הוא הפך לאוטוריטה – שכל מה שיוצא לו מהפה פשוט נכון". מסכמת טיטאן.

העדויות מציירות תמונה של מנהיג עם שני צדדים: הוגן ונדיב לעיתים ולעיתים רשע ואכזר. אין לדעת איזה צד שלו תפגשי בכל רגע נתון. הוא קיבע את שליטתו המוחלטת באשרם ובאנשיו באמצעים שונים. החל משיחות ומכפייה של קשרים מיניים, דרך התערבות אובססיבית בקשרים המתפתחים באשרם ועד לאלימות ממשית. "הייתה פעם אחת שמישהי הפריעה לו כשהוא דיבר במעגל", מספרת טיטאן "אז הוא קשר אותה לעמוד. והכל תוך צחוקים היסטריים של חברי המעגל, ספק חוסר נוחות ספק שליטה עצמית. ובסוף המעגל הוא הלך והשאיר אותה שם, אסר עלינו להתקרב אליה. אני ועוד כמה אנשים ניסינו לשחרר אותה".

"הבנות של שרדהה"

"אני זוכרת מישהי שעברה ניסיון אונס ושרדהה נדלק עליה. הוא השתמש בדמות התרפיסט באופן מאוד מודע ומכוון. הוא היה מאוד מניפולטיבי" (ונוס). 

בזמן שעוטסב ניהל את משטר העריצות שלו, שרדהה היה במשרד ההפקות, עם אלו שכונו "הבנות של שרדהה". שרדהה התמקם כתרפיסט וכמפיק הפסטיבלים והסדנאות והחזיק בסמכות רוחנית באשרם. הרצון שלו בשליטה היה דומה לרצונו של עוטסב, אבל הדרך שלהם לשם הייתה שונה. "עוטסב היה השוטר הרע ושרדהה השוטר הטוב. מה שאפשר לשרדהה להיות השוטר הרע בדרך אחרת", אומרת ונוס. "הוא היה מאוד דיפלומטי", היא מוסיפה. "עוטסב היה קובע עובדה, אבל שרדהה היה נותן לך את ההרגשה שאת החלטת, כשבפועל, היית עושה מה שהוא רוצה שתעשי" 

העדויות שהגיעו ל'פוליטיקלי קוראת' מספרות על דפוס פעולה דומה. בשנות הארבעים לחייו, בעודו מתפקד כמנהל וכסמכות הרוחנית המרכזית באשרם, יצר שרדהה קשרים מיניים עם בחורות צעירות עם הגיען למקום: מרעיף עליהן תשומת לב, הופך לדמות אב ומורה עבורן ומפעיל עליהן מניפולציות על מנת שישכבו איתו. 

שרדהה - דניאל נצר
שרדהה – דניאל נצר

שמש הגיעה לאשרם בשנת 2003, בגיל 16. "הייתי נערה שמחפשת בית. עם רקע של פגיעות מיניות ודפוסים של נפגעת מינית, שאם היא רוצה לקבל אהבה – יודעת שהיא חייבת להיענות להצעות מיניות", היא מספרת. "היה לי קשר מיני מתמשך עם שרדהה. הוא היה בגילאי השלושים שלו ואני בסוף גילאי העשרה. זה היה קשר די מתעלל, שהיה תלוי בהערצה שלי אליו. את חושבת שאת בוחרת את זה, שאת רוצה בזה ורק בדיעבד את מבינה שניצלו אותך. הייתה שם סמכות: הייתי תלמידה שלו בסדנאות, הלפרית בפסטיבלים והייתי גם שומרת על הילד הקטן שלו. שרדהה היה מנחה סדנאות, מטפל, בעמדת כוח ואני ילדה מתלהבת. הוא שיחק על מקום אפור, אבל היה ברור שאני צעירה מאוד ומחפשת שייכות". 

הגעתי לאשרם בין גיל 16 ל-17. בשנת 2003. אני באה מסיפור רקע לא פשוט, נערה שמחפשת את הבית שלה בעולם, עם פגיעות רקע קודמות. הייתי מאוד חשופה לפגיעות נוספות כי באמת הגעתי עם הדפוסים של הילדה הנפגעת, שיודעת שאם היא רוצה לקבל אהבה, היא צריכה להיענות לבקשות מיניות כאלה ואחרות. בפסטיבל הראשון אליו הגעתי הייתה לי חוויה טובה. אז חזרתי למקום, עם חברה שנפגעה מארג'ונה וגם מעוטסב. והדמויות המדוברות האלה היו גם טובות אליי – וכך זה התחיל.

היה לי קשר מיני מתמשך עם שרדהה. הוא היה בגילאי השלושים שלו ואני בסוף גילאי העשרה. זה היה קשר די מתעלל, שהיה תלוי בהערצה שלי אליו. את חושבת שאת בוחרת את זה, שאת רוצה בזה ורק בדיעבד את מבינה שניצלו אותך.

הייתי תלמידה שלו בסדנאות, הלפרית בפסטיבלים והייתי גם שומרת על הילד הקטן שלו. לא גרתי באשרם, אבל הייתי מבלה שם במשך שבועות והבן שלו מבלה איתי ימים שלמים בזמן שמארגנים את הפסטיבל. שרדהה היה מנחה סדנאות ואני ילדה מתלהבת. הוא המטפל, בעמדת הכוח. ואני מתרגשת להיות איתו.

הייתי בחורה צעירה ויפה – וזה היה כל העניין. התערבבתי שם עם האנשים האלה וזה היה די אביוז. הרגשתי שאני לא אהיה אהובה אם אני לא אתן את הגוף שלי. זה כמו בטבע. הטורף מזהה את הטרף שלו, מזהה את חולשתו. בגלל זה הם מכוונים לנשים צעירות ולנשים פגועות.

והייתה שם סמכות. אתה מנחה סדנאות ואני אחת מהבנות שמשתתפות בסדנאות שלך. זה לא עובד ככה. ואני רוצה לציין שאני עד היום לא שונאת אותו – הוא היה גם דמות מיטיבה בתהליך ההתפתחות שלי. וזו הסיבה שזה כל כך מבלבל. כל הזמן היה שם בלבול. משחק מבולבל בין הפתיחות המינית הטהורה והמקודשת אל מול חילול הקודש והנשמה והאדם. הכול במסווה של רוח וקדושה. וזה היה מקום מאוד מסוכן ומאוד מאוד פוגעני.

כל מה שדיברנו עליו באשרם היה שהכל מותר – אם נפגעת, "זה שלך". יש כל כך הרבה דרכים להאשים בהן את הקורבן… כך, כל כך הרבה שנים הרגשתי אשמה במה שקרה, במקום להבין שהייתי קורבן. אבל בסופו של דבר אני, נערה בת 17, נערה פגועה – שכל הסיפור של הגוף בשבילה הוא זירה ואתה מורה רוחני או מטפל, אתה לא יכול להיות במגע מיני איתי.

"הוא ניסה ללא הרף להתחיל איתי כדי שאשכב איתו", מספרת רהב. "הרגשתי שזה לא ראוי בכלל, בגלל פער הגילאים ביננו וכי הוא היה מנהל המקום. גייסתי את כל הכוחות שהיו לי כדי לסרב לו, מספר פעמים. זה לא קרה איתי, אבל בהחלט קרה עם מספר חברות שעבדו תחתיו".

כשטיטאן הגיעה לאשרם, עוטסב היה בחו"ל ומי שניהל את המקום בפועל היה שרדהה, שהחל לחזר אחריה במרץ תוך ימים ספורים. היא הייתה אז בתחילת שנות העשרים והוא היה מעל גיל ארבעים. "יש בו משהו טיפולי, אבהי. הוא מכיל אותי ורואה פצעים שלא ידעתי אפילו לתת להם שם". היא מספרת. "בו זמנית, הוא מבטא באופן חד משמעי את הרצון שלו לשכב איתי, גם במרחב הטיפולי". כשהביעה טיטאן את חוסר הרצון שלה, טען בפניה שרדהה שהסירוב שלה לא מפחיד אותו ושהוא פשוט ימשיך לנסות. אחרי חודש במקום ולאחר אינספור שכנועים ולחצים, השניים שכבו. אירוע ממנו יצאה טיטאן עם סימנים כחולים. 

"למנחים שם הייתה נטייה לקחת את התחושות הטבעיות שלנו ולהציג אותן בתור מגבלות שצריך לפרוץ", היא אומרת. "בדיעבד אני מבינה שרוב הפגיעות שלי התאפשרו כשפקפקתי בגבולות שלי. אבל היה לזה תיקוף מכל כך הרבה אנשים מסביב, שהיו באושר ובאקסטזה מפריצת הגבולות, שמי אני שאפקפק בזה בכלל?".

שרדהה הקריפ אותי מהרגע הראשון, לא הבנתי אותו כל כך. הייתי בתחילת שנות העשרים והוא אחרי גיל ארבעים. הוא היה פשוט מפלרטט עם כל דבר באשרם, בהפגנתיות. השיחות איתו סביב השולחן היו מאוד מיניות. לא במסווה, אלא מתוך המוטו הקבוע של "אנחנו רוצים שהאנרגיה המינית תהיה חופשיה ולא מביכה". זה היה מדוקלם היטב על ידי כולם. אחרי שלושה ימים שם, שרדהה מתחיל לחזר אחריי. שואל אותי על הרגלי המין שלי, על ההעדפות המיניות שלי ועל התנוחות האהובות עלי. אומר כמה בא לו לשכב איתי… אני בת עשרים וכלום, הוא בשנות הארבעים לחייו. פעם הוא שם עלי יד ומדבר על אנרגיה מינית ופעם אחרת הוא פתאום הוא ומנשק אותי בצוואר.

בהתחלה זה היה לי מוזר. הוא החליא אותי אבל גם יכולתי לבטא את זה בפניו וזה לא הדף אותו. אז התפתח לי מן מקום של נוחות – הנה אמרתי לו כמה הוא דוחה אותי והוא לא נבהל ממני. הוא ממשיך להתעניין בי.

הגעתי מאוד פצועה מהבית. עם המון טראומות. לא הייתה לי תמיכה. בשנות הילדות שלי הדברים לא תפקדו כמו שצריך. באותו הזמן, שרדהה הוא התרפיסט באשרם והוא גם נותן לי המון מרחב טיפולי. הוא מעביר את הסשנים של הריברסינג והוא ניגש אליי בסוף סשנים ויש בו משהו מאוד טיפולי, אפילו אבהי. הוא מכיל אותי ורואה פצעים שלא ידעתי לתת להם שם. ובו זמנית הוא מבטא באופן חד משמעי את הרצון שלו לשכב איתי. גם בתוך המרחב הטיפולי. וזה כאילו "אני לא עושה מניפולציה, אני בא בדלת הקדמית. אני רוצה לשכב איתך ואין לי במה להתבייש". אמרתי כמה פעמים שאני לא מעוניינת והוא רק אמר – ״ אני אמשיך לנסות, זה לא מפחיד אותי". בסופו של דבר, רציתי לבלות איתו עוד זמן כי הבנתי שזמן איתו, משמעו גילוי עצמי ורפוי. אז אני אתאמץ גם אם לא נעים לי. אני הרי באתי לשנות משהו בעצמי…

למען האמת, הייתה חסרה לי דמות מבוגרת שתשים לב אליי, שתיתן לי תחושה שיש מי שדואג לי. אז אחרי בערך חודש שהוא מחזר אחריי יום יום, שכבתי איתו. זו הייתה חוויה קשה. הייתה לי איזו משיכה לאלימות, אבל הוא רצה לקחת את זה לקיצון. יצאתי משם עם סימנים כחולים.

כמה ימים אחרי כן, הגיעה עוד אהובה שלו לאשרם ואז הוא פשוט התחיל להתעלם ממני. במהלך היום הוא עוד היה מפלרטט איתי, שולח ידיים וממזמז אותי מול כולם ופתאום מתעלם ממני. וכולם אומרים לי "אין מה לעשות, זו האהובה שלו". הרגשתי ממש רע. הרגשתי מושפלת. ובאמת מאותה נקודה והלאה, במשך שנים, כל החוויות שלי עם גברים נהיו כאלה.

היום אני מבינה שרוב הקסם שלו היה קשור בגיל. זה לא דברים שקשורים ברוחניות או בתקשור. זו לא מאגיה, זה פשוט הפרש הגילאים בינינו והעובדה שהוא גבר בוגר, שיודע מה להגיד בתוך סיטואציות מורכבות ואיך לקרוא אותן.

אחרי התחקיר על ארז ארג'ונה שרדהה יצא במסע כפרות. הוא פנה לנשים שהוא חשש שפגע בהן והגיע גם אליי. אולי הוא פחד שהוא הבא בתור. אמרתי לו שזה שהוא הביא אותנו למקום מיני – למרות פער הגילאים ופער הכוחות בינינו, זה מאוד לא מגניב. אבל הוא עדיין טען שזה לגיטימי, כי מה זה פערי כוחות ומה זה ההגדרות האלה…

"'הבנות של שרדהה' היו נשים קטנות, רזות וצעירות, בשנות העשרים המוקדמות לחייהן. היו את אלה שעבדו איתו והיו כאלה שהוא אסף על הדרך, מתנדבות בעיקר", מסבירה ונוס. "זה היה סיוט להיכנס למשרד ההפקה שלו, להיות באינטראקציה הפלרטטנית הזו כל הזמן. תמיד היה את האלמנט של הקנאה מתחת לפני השטח, את אלו שמקבלות ממנו יחס מיוחד ואלו שהוא רק מפלרטט איתן, שם היה הכוח שלו". 

שרדהה - דניאל נצר
שרדהה – דניאל נצר

בין "הבנות של שרדהה" נוצרה היררכיה. היו לו מספר "אהובות", שהתחלפו והתחרו על אהבתו, במקביל להיותו נשוי ובעל משפחה. בין הנשים הללו התפתחה יריבות שהגיעה לא אחת לאירועים אלימים. שרדהה מעולם לא התערב באירועים אלה. "אני זוכרת בחורה אחת ששרדהה נדלק עליה, הפך אותה תלויה בו. היא הוקסמה מהגבר התרפיסט, הבוגר, המנוסה, המנהל של האשרם. והוא איתה, אבל גם עם אחרות. והיא צריכה להסכים לזה. זה בלבל אותה והיא סבלה, אבל הוא לא שחרר אותה. המשיך לסמן אותה כשייכת לו ולהיות עם אחרות", מתארת ונוס. "במקרה אחר הוא שכב עם שתי נשים שגרו באשרם, הן שנאו אחת את השניה, נוצרו מחנות… והוא פשוט נתן להן לריב. אני חושבת שהוא וגם עוטסב אהבו את הדרמה הזו, זה הוסיף להם לאגו".

שרדהה התגורר בצוקים, עם אשתו וילדיו. פעמים רבות, אחרי סשנים שהעביר, הוא היה נשאר לישון באשרם. להישאר נגיש. "אני חושבת שהוא היה מאוד מודע למה שהוא עושה", אמרת ונוס. "כשהיה נשאר לישון באשרם הוא היה יושב עם הבנות באופן קבוע ליד בריכת הדגים ומשתמש בדמות התרפיסטית עם כל אלו שהיה דחוף לו להשכיב. הוא השתמש בדמות הזו באופן מאוד מכוון, מאוד מניפולטיבי. מאוד מחושב". 

מעגל הפגיעות מתרחב: לקראת חלקו השני של התחקיר

לפני כשנה התפרסם כאן, ב"פוליטיקלי קוראת", התחקיר על ארז ארג'ונה כרמל, שהיה גם הוא ממקימי האשרם והעדות הראשונה על פגיעה מינית שביצע, התרחשה שם. "אחרי התחקיר על ארג'ונה, שרדהה יצא במסע כפרות", מספרת טיטאן. "הוא פנה לנשים שפגע בהן והגיע גם אלי. אולי הוא פחד שהוא הבא בתור", היא אומרת. "אמרתי לו שזה שהוא הביא אותנו למקום מיני על אף פער הגילאים והכוחות, היה מאוד לא מגניב. הוא כפר בהגדרות האלה "כי מה זה בכלל פערי כוחות וגיל…."". 

אשרם במדבר: חלק שני

הפנייה של שרדהה לנשים בהן פגע מסמלת את ההשפעה של נשים שהחלו מדברות בשנים האחרונות על הפגיעות שחוו בעולמות הטיפול האלטרנטיביים. רבים מאותם פוגעים חוששים שזמנם קרב ושהתחקיר הבא שנוציא, יהיה עליהם. לאחרונה עלה פוסט בעמוד הפייסבוק של רפיק ידידיה, אחד ממייסדי האשרם, מנחה סדנאות ואחד הנוכחים הקבועים באשרם במדבר תחת ניהולם של עוטסב ושרדהה. בפוסט הזמין רפיק את אלו שנפגעו ממנו לפנות אליו באופן פרטי ולאפשר לו להתנצל. בפוסט הוא מספר על העדויות שהגיעו גם אליו ומודה שאשרם במדבר הפך למרחב מנצל. החלק השני של התחקיר, שיתפרסם מחר, יעסוק באקלים עליו דיבר רפיק באותו הפוסט. אקלים רעיל שהחילו עוטסב ושרדהה במקום, בצלמם ובדמותם. הוא יעסוק גם באופן בו אפשרו ואף עודדו מעגל של פגיעות חוזרות ונשנות: על ידי מטפלים, מנחים, מעבירי סדנאות, עובדים ואורחים ששהו במקום. באצטלה של התפתחות רוחנית, תוך שימוש מניפוליטיבי בתיאוריות מן המזרח, הם כפו אינטראקציות מיניות על המתנדבות והמתנדבים במקום וגם על ה"אורחים לרגע", בפסטיבלים השונים שארחו שם. במקביל, "אשרם במדבר" צבר מוניטין בעולם הרוח ובעולם הטיפול, דבר שהסתיר היטב את מעגלי הפגיעה, הרחיב אותם ויצר אירוע רב נפגעים. נספר גם על סיום החוזה בין קיבוץ סמר ל-"אהלן אהלן הפקות" ועל אופיו הנוכחי של "שיטים" – שמו החדש של "אשרם במדבר". 

תגובות

תגובת "שיטים" וקיבוץ סמר:

אנו מודים למערכת "פוליטיקלי קוראת" על התחקיר ושימור השיח הציבורי סביב נושאים חשובים אלה.

אכן, בין השנים 2008-2016 מתחם 'אשרם במדבר' הושכר לחברת "אהלן אהלן הפקות", אנו מקווים שככל ומעשיהם יתבררו כנכונים כפי המתואר בכתבה, גורמי האכיפה יפעלו במלוא העוצמה עד לחקר האמת ומיצוי הדין מול בעלי החברה. יובהר כי מאז 2017, לא התקיים כל קשר עסקי בנינו לבין חברת ההפקה המדוברת.

אנו מאמינים בחופש הפרט, ובזכות הבסיסית של כל אדם לתחושת ביטחון במרחב הפרטי והציבורי כאחד ופועלים ונפעל בעתיד למנוע כל פגיעה בזכויות אלה.

מאז 2017, פעלנו נמרצות להעלאת המודעות לשמירה על גבולות אישיים, קידמנו קורסים וסדנאות למניעה, זיהוי וטיפול בנושאי הטרדה מינית לצוותי העבודה והכשרנו את הצוותים הרפואיים לטיפול רגשי על מנת לתת מענה למצבים כאלה ואחרים במהלך האירועים תחת מתחמים של מרחב בטוח.

באשר לשגרת החיים והעבודה במקום כיום – הרי שמדובר בהתנהלות שונה לחלוטין. מתחם האירוח "שיטים" עושה כל שביכולתו להחזיק מרחב בטוח ונעים ככל האפשר ורואה בעין חמורה כל הפרה או פגיעה במרחב האישי של המבקרים והמבקרות, חברות וחברי הצוות והמתנדבים.

תגובתו של רפיק ידידיה:

כשהקמנו את האשרם במדבר היינו צעירים מסוחררים מתורתו של אושו ורצינו להקים בשיטים קומונה שחיה לאורו ושיטתו. הקומונה התפרקה ואני עזבתי אחרי שנתיים מסיבות אישיות.

בשנת 2016, הגיעו לאוזני תלונות על פגיעות מיניות שמתקיימות במרחב. בשלב זה פניתי לבעלי הבית של האשרם, קיבוץ סמר, העברתי להם את המידע והן נקטו בפעולות הנדרשות. אני מתנצל בפני כל אישה או איש שנפגעו מינית בגלל המרחב הלא בטוח שהיה לי חלק ביצירתו.

דניאל נצר "שרדהה" ורן שרפמן "עוטסב" בחרו שלא להגיב לדברים

הבהרה: העדויות של נוגה (שם בדוי) הוסרו מהכתבה לבקשתה

תגובות

16 תגובות

  1. ניצלתי מפני עוצב, הוא הבין שאני לא פראיירית ןבחר להרחיק אותי, אמר לי שאני פרסונה נון גרטה, יש לי עדויות של התכתבות איתו בפייסבוק כמה הוא נוראי, למזלי גם בתקופה החשוכה הזו של בדידות וחיפוש ידעתי ממי להתרחק. יצאתי בתחושה קשה מאוד מהפסטיבל, חוויה של כת וחרם, תחושה שכמה ימים לא הצלחתי להתאושש ממנה. תודה לאל שהוא אמר לי שאני לא רצויה, מי היה יודע לאן הייתי מגיעה אלמלא הייתי "רצויה"…

    וזו ההודעה שכתב לי בפייסבוק אחרי פסטיבל הזורבה, היה לו מאוד חשוב להגיד לילדה בת 20 כמה היא חוצפנית שהעזה טיפה להמרות את פיו:

    7.10.2015, 13:10
    Utsav
    Utsav Sharfman
    אז רק על מנת לסכם את הסיפור שלנו אני שולח לך את זה בכתב :
    1. עקב שיתוף הפעולה שלך עם אדם שניסה שוב ושוב לרמות את אשרם במדבר.
    2. עקב זה שניסית להכניס לאירוע אדם בלי צמיד (על ידי חיבוק שלא יראו אותו)
    3. עקב חוסר ההבנה המדהים שלך, שכאשר הסברתי לך מה עשית – ענית לי שהאשרם הוא "מערכת ממוסדת" והאדם הוא פרטי ולכן מותר לך לעזור לו לדפוק אותנו…

    עקב כל זאת – את לא מוזמנת להיות איש צוות באשרם יותר.
    את מוזמנת לקנות (לקנות בכסף – לא לזייף ולא לרמות) כרטיס כאחד האורחים. להיות צוות את לא רצויה!

    ברמה האישית אני רוצה להוסיף – תתבישי לך! מה שעשית זה לגנוב ולרמות! פויה!

    וזו תשובתי אליו- 8.10.2015, 20:50

    אני מבינה שהיה לך חשוב מאוד להבהיר לי כמה אני לא רצויה. אז תודה, אני שמחה שאתה אומר מה שאתה מרגיש.
    קודם כל, תודה. תודה שאתה מעורר אותי לחשוב מה באמת משמעות המילה אהבה.
    בא נאמר את האמת:
    1. אתה טענת שאני כביכול באתי לצאת כנגד "המערכת הממוסדת", מילה זו לא יצאה מפי, אתה כנראה לא רוצה לחוש שאתה המערכת, או שיש בך סלידה ממערכות ממסודות, בבקשה אל תשליך את תחושותיך עלי. לא חשתי ולו לרגע שאני מנסה לדפוק מישהו.
    ב. תודה שגרמת לי להבין שמאחורי אשראם במדבר, שזהו מקום שמקבל, מחבק ואוהב ומאמין בהכלה ובהבנת התנהגותם של בני אדם שפועלים גם מתוך חוויות מגוונות- עומד גם אדם שאין לו בעיה להעליב נפש בפני אחרים, ובקול לומר לאדם שאישיותו (על כל המכלול) אינה רצויה.
    מכאן אני מבינה, שהתנהגות אחת, שאני יכולה להעיד שהיתה לא ממש שקולה- בעצם אין לה סליחה. וכל זאת בגלל שאתה החלטת שיצאתי נגדך כביכול, מה שלא נכון בכלל.
    סהכ, אם אפרש את התנהגותי (שהתנצלתי עליה) אומר שבפשטות מה שרציתי הוא שידיד שלי גם ייכנס ולא היתה לי כוונה לדפוק מישהו.

    כאדם שמכיר את התחושות של אנשים שבאים לזורבה ומבין שנפתחים דברים ועולים גם תחושות קשות, הייתי מצפה ליותר רגישות ואמפתיה.

    מה שכן, נחזור קצת אחורה.. מבחינתי היה לקנות כרטיס לזורבה, אך לפני זה ביקשתי להיות הלפרית, עוד כשהיו כרטיסים מוזלים.. קיבלתי תשובה שלילית אחרי הרבה זמן שלא וכל הכרטיסים נגמרו.. העובדים איתך אמרו לי שאני אוכל לקנות כרטיס וזה מה שרציתי.. התקשרתי כמה וכמה פעמים ולא הסכימו לי וכל הזמן אמרו שאין כרטיסים, למרות שהיה מגיע לי.. בסופו של דבר יום לפני התפנה מקום במטבח. אז לפני שאתה יוצא בהצהרות על אנשים ואישיות בלתי רצויות תבדוק קצת את עצמך ואת הצוות שאיתך.

    אני אפריד כרגע בין המילים הפוגעניות שאמרת לי אישית לבין הדברים החיוביים שקיבלתי מהזורבה. כמובן שאין בי רצון להאשים או להקטין את התנהגותי, אני לא יודעת מה זה להרים כזה פסטיבל, אבל אני כן יודעת מה זה להיות אדם שמכבד אדם ויודע להעמיד אותו על טעותו בדרך מכבדת שלא מגיעה ממקום של יוהרה. יש דרך להוכיח בן אדם, יש דרך לכעוס ואפשר לעשות זאת עם אהבה ולא ממקום של עליונות.

  2. גרתי באשראם גמה חודשים (אני גבר) ב2012 ו2013 וכל מה שכתוב לה מדויק ואפילו לא מבהיר את עוצמת הפגיעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.
ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.