מאת: ניצן צליק

התקופה המורכבת הזו גרמה לי לרצות לברוח אל עולמות רחוקים ואופטימיים יותר, כלומר: לצפות בסרטים. אבל רוחי הפמיניסטית לא נתנה לי מנוחה גם מול המסך. מ"הנוקמים", דרך "הקול בראש", ועד לדיסני המחודש: נשים גבריות, תלותיות ומרשעות עקבו אחריי. 

למה כדאי שיהיה לכן אכפת ממה שראיתי על המסך? כי זו כבר עובדה ידועה ומוכחת שהדרך בה נשים מוצגות במדיה לא נשארת שם: היא משפיעה על הנפש, על התפיסה העצמית, ועל ההתנהגות שלנו. הנה כמה ייצוגים והמשמעויות שלהם עבורנו ועבור הילדות שלנו.

תתנהגי כמו גבר ותצליחי 

בכל "סרטי הנוקמים", לצד חבורת גיבורי העל שאמורה להציל את האנושות, תמיד יש אישה אחת או שתיים, שמתנהגות "בצורה גברית". הן נלחמות ברשעים בדיוק כמו הגברים ומתנהגות באופן שבו גבר מצופה לנהוג.

הנשים כאן מחקות את ההתנהגות הגברית, שמוצגת כטובה ויעילה. אין פה מקום למאפיינים הנשיים הסטראוטיפיים, כמו ביישנות, הססנות, פסימיות ועדינות. כשהתנהגותה המסורתית של האישה לא טובה מספיק, האופציה היחידה שפתוחה לה היא לחקות את התנהלות הגבר. אין מקום לאלטרנטיבה, לדמות ש"נלחמת כמו אישה", או "מצילה את האנושות כמו אישה". 

הייצוג של ההתנהגות הגברית כאידיאל חוזר ברוב סרטי הפעולה שמייצרת תעשיית הקולנוע הפופולארי. דוגמא לכך הם סרטי "מהיר ועצבני", שבהם מוצגת חבורת גברים פורעי חוק קשוחים כשלצדם אישה (גל גדות), שעושה כל מה שהם עושים; נוהגת, יורה ושודדת.  

גם בסרט המופת "מולאן" מסופר על בחורה צעירה שמתחזה לגבר, מתגייסת לצבא ונלחמת בעוז באויב. חיילי הפלוגה והמפקד מעניקים לה כבוד גדול, שנעלם כשמגלים שהיא אישה. לאחר מכן עליה לעבוד קשה כדי להוכיח את עצמה מחדש.  

בסרט "אמיצה", הגיבורה מתעסקת כל היום בחץ וקשת וביציאה למסעות, התנהגות שנחשבת גברית. לאורך הסרט היא נאבקת עם אמה שחושבת שהיא מתנהגת "לא כראוי". כדי שאימה תקבל את דרכה, הנסיכה קונה כישוף שהופך את האם לדובה. בסופו של הסרט הנסיכה מצילה את אמה במהלך קרב חרבות עם אביה. ההתנהגות הגברית (קרב החרבות) מוצגת כאידיאלית, שעל האישה לחקות כדי לזכות בכבוד ובתהילה.  

"עצמאית בכאילו": גבר יעזור לך לדאוג לעצמך   

אישה שצריכה "אביר על סוס לבן" שיעזור לה בדברים הקטנים והגדולים הוא ייצוג מסורתי וסטריאוטיפי של תלות נשית. לפעמים נדמה שזה ייצוג "ישן", אבל מבט מקרוב מראה שגם כיום נוכחת ורסיה של "האישה התלותית" והיא של אישה "עצמאית בכאילו". בחשיבה על תעשיית הקולנוע יש אפילו מבחן שנוי במחלוקת שמציג היטב את הבעייתיות של הייצוג הנשי.  

בסרט זוכה האוסקר "זוטרופילס" מוצגים שני גיבורים ראשיים: ג'ודי הארנבת וניק השועל. ג'ודי השאפתנית חולמת להיות שוטרת, והיא מצליחה בכך למרות שזה לא מקובל. אבל כשהיא מתחילה לעבוד כולם מזלזלים בה. המפקד רוצה לפטר אותה אך מעניק לה צ'אנס אחרון: לפתור מקרה מורכב. 

ג'ודי מבינה שהדרך היחידה לפצח את התעלומה תהיה להיעזר בניק, שמסייע לה בשלבים קריטיים של החקירה, ומציל אותה מפיטורים. לכאורה האישה מצליחה לפתור תעלומה ולהגשים את חלומה, אבל הסרט מציג מצב בו היא יכולה להצליח רק בעזרת התערבות של גבר. 

הסרט "הקול בראש" מספר על ריילי בת ה-11 שבראשה נמצאים חמישה קולות (רגשות) ששולטים במחשבותיה ומעשיה. שתיים מהתחושות, שמחה ועצב, הולכות לאיבוד בזיכרון ארוך הטווח של ריילי ומנסות למצוא את דרכן בחזרה למפקדה הראשית, המוח. הן מסתבכות בדרך עד שמקבלות עזרה מבינג-בונג, החבר הדמיוני של רילי, שמסייע להן וגם מקריב את חייו כדי ששמחה תשרוד.

רוב הדמיות בסרט הן נשים, ובהן עוסקת העלילה. אבל גם פה הן תלויות בעזרתו של הגבר: ללא בינג-בונג שמחה ועצב לא היו חוזרות למפקדה הראשית, מערכת היחסים בין שתיהן לא הייתה משתפרת, וריילי הייתה סובלת ממשבר נפשי עמוק במיוחד. 

בסרט הישראלי "זינוק בעלייה" שלומית מחליטה להתחרות במרוץ "מורים ורצים". היא מעולם לא רצה מרתון ולכן נעזרת במורה לריצה, בחור נכה בשם מוטי, שמלמד אותה, מאמן אותה, ומחדיר בה מוטיבציה כשהיא רוצה להתייאש. בזכותו היא רצה בסוף במרתון

כך נראה ייצוג של "עצמאית בכאילו": האישה לא זקוקה שיצילו אותה, אבל היא לא יודעת איך לעשות משהו, וחייבת עזרה של גבר כדי להצליח. הגבר לא עונה על המודל הקלאסי של "נסיך על סוס לבן", אבל עדיין יש לו תפקיד כ"מניע העלילה" של האישה. 

נפגעת? השתמשי בנשיות שלך לאכזריות נוקמת 

סטריאוטיפ "המכשפה המרשעת" הגיע אלינו עם סרטי דיסני, אבל נבלים קולנועיים מהמין הגברי נפוצים לא פחות. ועדיין יש הבדל: נשים "מרושעות" כנקמה, כי פגעו בהן או רימו אותן. תעשיית הקולנוע מציגה גברים מרושעים שפועלים באלימות כדי להציל את העולם, לשלוט בעולם או לצבור כוח. הסיבות הגבריות נשמעות הגיוניות ומוצדקות יותר מאלו הנשיות.  

הסרט המצליח "אליס בארץ הפלאות" מספר על אליס בת ה-19 שנשאבת לארץ הפלאות ופוגשת יצורים מוזרים רבים, ביניהם מלכת הלבבות האכזרית שפועלת כדי להפחיד את תושבי הארץ ולהישאר בשלטון: היא הורגת צפרדע כי אכל מהפאי שלה, מנצלת בעלי חיים, משחקת הוקי בעזרת פלמינגו וקיפוד, ומוציאה להורג כל מי שקצת לא נראה לה טוב. בסרט "אליס מבעד למראה", מתגלה שהיא עושה את כל זה כי היא פגועה: אחותה צחקה על ראשה הגדול.  

הסרט הישראלי "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה", מספר על מועדון של נשים שכל מרצן מוקדש לפיתוי גברים והבאתם למפגש המועדון השבועי, בו ירצחו אותם ויהפכו את בשרם לנקניקיות. התנהגותן מוסברת כנקמה בגברים ששברו את ליבן. האישה מוצגת כאכזרית, פתיינית ונקמנית.  

ככה תעשיית הקולנוע מבטאת שנאת נשים

כדאי לשים לב לייצוגים האלו כי הם הדרכים המודרניות לבטא שנאת נשים. הם גם מגיעים כהתנגדות להתקדמות של נשים בכל התחומים, ובעיקר בספירה הפוליטית, אמרה פרופ' אילנה גומל מאונ' תל אביב בראיון לכלכליסט.

הסיבה העיקרית למצב הזה, לדעתי, היא שרוב התסריטאים והבמאים של סרטי ילדים ומבוגרים הם גברים ששבויים בדעותיהם הקדומות לגבי נשים. אמנם בשנים האחרונות נושא ייצוג נשים בהוליווד והתפקיד של תעשיית הקולנוע בעיצוב החברה עלה ונשאר בסדר היום אבל זה לא מספיק. 

לפי מחקר חדש ייצוגן של הנשים בתעשייה נשאר נמוך ואפילו ירד.  הן נמצאות באחוזים נמוכים גם כבמאיות, לא מקבלות תפקידים ראשיים כמו גברים והייצוג שלהן על המסך נותר נמוך יחסית. וגם כשהן מופיעות, הדמויות שלהן מצומצמות מבחינת ייצוג אתני ומקצועי. בעולם כזה, אין פלא שגם דמות של אישה יפה, מצליחה ואמיצה תהיה תלויה בגבר, תחקה את ההתנהגות הגברית או תוצג כאכזרית. 

מה בעייתי ומה לא?

אין בעיה שאישה מקבלת סיוע מגבר, אלא בכך שזה קורה באופן תמידי ומוגזם, בעוד שגבר לא נעזר באישה כמעט בכלל. אין בעיה עם אישה שמחליטה להשיג את המטרה שלה ולעשות לשם כך הכול. אבל זה בעייתי שהיא מוצגת כמרשעת שנוקמת כי דחו אותה. אין בעיה שאישה מפגינה ביטחון, אומץ, או יכולת לחימה. הבעיה היא שרק התנהלות גברית מובילה להצלת העולם, והתנהלות נשית לא. 

והייצוגים האלו בעייתיים כי הם חוזרים על עצמם. כמובן שיש סרטים אחרים, אבל הם מועטים בכמותם ביחס לאלו שציינתי, ולא מספיקים כדי לשנות את תמונת המצב. תחשבו רגע – מתי בפעם האחרונה ראיתן סרט בו גבר זכה לכבוד ולהערכה כי אימץ התנהגות "נשית"? או סרט בו גבר חסר אונים נזקק לעזרת אישה שתפרוץ דרך החלון ותציל אותו? 

למאמרים נוספים בנושא ייצוגי נשים על המסך לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: ג'ודי ה"עצמאית בכאילו", מליפיסנט הפגועה נוקמה, ומולאן שיודעת להילחם כמו גבר. כל התמונות נלקחו מסרטי "דיסני"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הסרט "התחת הזקן שלי" הוא קומדיית התבגרות קסומה המתמקד במפגש יוצא דופן בין אליוט בת ה-18 לגרסתה הבוגרת בת ה-39. דרך הומור כנה ומגע אישי, הסרט בוחן נושאים כמו התבגרות, פרידה ותהליך ההתפכחות מהילדות. למרות שסיפור האהבה המרכזי הטרוסקסואלי, הנוכחות הלסבית מורגשת ומוצגת באינטגרליות טבעית, והדמויות מצליחות לגעת בנושאים עמוקים של זהות ומיניות בצורה רגישה ומחושבת. ביקורת צפייה.
האלימות המינית המוצגת ב'אייל קטן', הופכת קרביים דווקא משום שאינה מציגה אונס שנעשה תוך תקיפה פיסית והפעלת כוח. זו כוחה של הסדרה. היא שמה זרקוק על סיפור פגיעה רחב מימדים ומאפשר לנו לחשוב מחדש על דינמיקה של פגיעה מינית

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.