Reading Time: 4 minutes

הומלסית פוליטית מאילת ועד האסי: על פמיניזם ועליונות לבנה בישראל

לאחרונה נדמה שהקולות הקוראים לשוויון והגינות בישראל צצים מכל עבר: בבלפור, בגינוי האונס הקבוצתי באילת. מבט מקרוב מראה שימוש במחאה ככלי לביסוס עליונות לבנה למול מי שמכונים "ישראל השנייה". איך זה נראה ומה הקשר לפמיניזם?
Reading Time: 4 minutes

"זוכרים את הימים היפים ההם, מוקדם יותר השבוע, כשחשבנו שהכי הרבה נזק שערימה של ערסים יכולה לעשות זה להרוס נחל?" גבר אשכנזי כותב לאחר האונס של הנערה בת ה – 16.

"הגברים הנתעבים שבתמונות כאן, לאיזו ״מהישראליות״ הם שייכים לדעתך, הראשונה או השנייה?" כותבת מי שמגדירה את עצמה שמאלנית והפוסט משותף בעמוד של "Crime Minister", מי שמניעים את המחאה בבלפור ומחאות הדגלים השחורים ברחבי הארץ.

וכך נכתב בהמשך הפוסט :

"האם הם אוהבים להקשיב לאייל גולן משדל הקטינות לפינוק מיני של חבריו הזקנים לכאורה, או למתי כספי ושלמה ארצי יפי הבלורית ותואר? האם למדו באוניברסיטת ת״א/חיפה/העברית/הטכניון או ״באוניברסיטה של החיים״?

"האם הם משתתפים במאבק נגד אסדות הגז מול חופי הים או משאירים אחריהם את הזבל בחוף? האם חומר הקריאה המועדף עליהם הוא ספרות יפה או הכותרות בשופר של ההון-שלטון-עיתון של ביבי ׳ישראל היום׳?

"האם הם בוחרים בנאשם בפלילים ואשתו העבריינית המורשעת כראשי הממשלה, ומעריצים את ציוציו הפאשיסטים ההזויים של המסית הלאומי, בליין מועדון הפוסיקט והמפרגן לחבריו את חברתו כאילו הייתה בובת מין, הילד בן 30 שעדיין חיי על חשבוננו בבית הוריו?

עם האור – מתקדמים, משכילים, ליברליים, אוהבי אדם וטבע, רודפי צדק, שיוויון ואחווה. עם החושך – בורים, לאומנים, אלימים, מוסתים, שטופי שנאה, רודפי ריב ומדון, חסרי ערכים, חסרי מוסר, מעריצים מנהיגים וגיבורי תרבות מושחתים מוסרית ופלילית".

גזענות ישראלית: הפנים האמיתיות של המחאה החברתית

כבר מספר שבועות שמתחוללת בארץ מלחמת תרבות הסברתית המגובה באינסוף טקסטים גדושי גזענות ואלימות. התזמון של מחאת בלפור ומחאת האסי, על רקע מקרה האונס המזעזע באילת, מציפים את פניהם הכפולות של רבים מהתושבים ומהתושבות במדינה הטוענים לשוויון זכויות ודמוקרטיה.

אותם סנגורים על צדק חברתי המכנים את עצמם "ישראל הראשונה", ה"תרבות הנאורה", והם משוכנעים שבידיהם הכלים ליצירת חברה מתוקנת. רק שמבלי לשים לב, אט אט נחשפות הפנים שלהם ואנו מגלים שמדובר בפרצופה של עליונות לבנה.

הם מגיעים עם טקסטים שלא מביישים את תורת הגזע, ומשלבים בהם אג'נדות פמיניסטיות וביקורת על תרבות האונס, על מנת להציג מצג של נאורות. הם משתמשים בכל זה כדי לייחס את הפטריארכיה לישראל השנייה בלבד.

מונולוג גזעני נגד מי שרוצים להיכנס אל האסי

"זה סוג מסוים של אנשים, שבבית האישה לא ממש נספרת ותפקידה לבשל, לכבס, ללדת ולשרת לנצח את הבעל והילדים. לרוב הנשים לא משכילות ולא דעתניות, ואין מי שילמד את "התכשיטים" מה זו אישה. נערים שהאמא רצה אחריהם עם הסירים אבל לא מבינה הרבה מעבר לזה. מה שעצוב שאלו אוכלוסיות מסורתיות, מאמינות."

פרשת האסי: ציד מכשפות שהולם את הגזענות האמריקאית

הגזענות מושפרצת לכל עבר מהמצודדים בקיבוץ ניר דוד, כשנימוקיהם חסרי הבסיס נשענים על חוסר רצון לפתוח את שעריהם בפני "הערסים הבית שאנים" מחשש שיטמאו את סביבתם. הפחד והאימה מהגופים השחומים והשחורים שיסתובבו במרחבי האסי והקיבוץ מביא אותם לשיאים חדשים ומביכים של עיוורון פריווילגי, והתנהגות בריונית ושפלה. המראה של עשרות אנשי הקיבוץ הסובבים שני נערים שנכנסים לרחוץ בנחל, מקיפים אותם, מאיימים עליהם, מסנוורים אותם עם פרוז'קטורים, פנסים ולייזרים: מזכירים לא פחות מהמון הזועם עם לפידים היוצא ללכוד את המכשפה.

קריאה לשימוש בנשק חם כדי להגן על האסי

מי שמזהים את עצמם עם תנועת קריים מיניסטר ותנועת הדגלים השחורים קוראים לשימוש בנשק חם ב"הגנה על הבית", ומגנים בחירוף נפש על הפריווילגיה שלהם להשתלט על האסי, משאב טבע ציבורי. סטייל תומכי הנשק שדוגלים בעליונות לבנה וחיים בדרום ארה"ב, וסגנון  הקריאות שמזכירות את האמירות הגזעניות של הלבנים בארצות הברית לאחר ביטול העבדות.

אותם אזרחים ואזרחיות נאבקים כבר שבועות ארוכים בשחיתות השלטונית וקוראים לשלטון החוק ולהתפטרותו של ראש הממשלה. אך מנגד שלטון החוק לא תקף כאשר הם מואשמים בגזילת משאבי הטבע של האוכלוסייה כולה. כך מתגלה במלוא מערומיה פרצופם הצבוע וסממני העליונות הלבנה של אותם רודפי אחווה וצדק.

כעת, סוחפת איתה המחאה בבלפור המושתתת על עקרונות אלו אלפי צעירים וצעירות אשר חוו משבר אמיתי בעקבות הקורונה וההנהגה המושחתת. ככה צומחת עליונות לבנה, היא משתמשת במצוקה אמיתית של אנשים, בעיקר בעקבות משברים כלכליים/מדיניים ומרימה את גאוותם סביב הגזע, הגאווה הלבנה, התרבותיות והנאורות.

אונסים באילת ומתרחצים באסי?היצירה המלאכותית של ה"שלוחים"

בתוך כך מתקיים שימוש באונס הנערה באילת ובזהותם של האנסים בהצדקה של עליונות לבנה, שימוש פוליטי באונס בידי קבוצות אליטיסטיות בחברה הוא היסטורי, ומוכר עוד מימי פרויד. התפיסה הרווחת שאונס מתקיים רק בקבוצות אוכלוסייה ממעמד נמוך הוא אקסיומה שהופרכה כבר לפני שנים רבות, אך היא חוזרת שוב לאור מקרי האונס האחרונים שקיבלו תהודה תקשורתית רחבה.

"השלוחים השודדים את תומתה של קטינה באילת הם אחיהם למקצוע של השלוחים שרוצים לשדוד עכשיו את האסי".

 

זה לא סתם שהאונס הופך לכלי מלחמה מעמדי. בזמנו, פרויד חשף לראשונה בספריו כי אונס מתקיים גם בחברה במעמד הגבוה. במטופלות שלו, שהגיעו ממשפחות האצולה, הוא זיהה סימפטומים של פוסט טראומה מורכבת בעקבות גילוי עריות ואינוס שחוו על ידי גברים במשפחותיהן. לאחר חשיפה זו הוא הפך מוקצה בחברה הגבוהה, שהרוויחה מייחוס של "אונס" ל"חיות האדם" מהמעמדות הנמוכים.

לא פלא שלאחר מספר שנים פרויד חזר בו מדבריו, ביטל את קביעותיו, וקבע כי זכרונות האונס הם למעשה פנטזיות מיניות של אותן נשים. כך התקבע המושג היסטריה – מושג המשמש להסתרה של אלימות מינית, לקביעה כי מדובר בשיגעונות של נשים ולקיבוע של התפיסה שרואה בנשים "לא רציונליות", "אמוציונליות" ולא אמינות.

זו רק דוגמא אחת לדרכים בהן התרבות הלבנה תמיד התפארה והתהדרה בנאורות שלה, בתרבותיות, בהשכלה כערך עליון אך מעולם לא התביישה לחמוס, לגזול, לאנוס לרצוח ולשעבד לטובתה כל מי שלא התיישר עם יפי הבלורית והתואר.

האנשים האלו הם הגלגול הנוכחי והמקומי של התרבות הלבנה, המערבית. אותה אחת שכבשה את העולם תוך שימוש בשחורים לעבדות ולבניית "ארץ החופש" המושתתת על קפיטליזם חזירי ופערי מעמדות בלתי נגמרים. אותה תרבות שרצחה מיליוני יהודים כי הם לא התאימו לנוף הלבן שבה. זו אותה תרבות המייצרת גברים לבנים אדוני העולם סטייל ג'פרי אפשטיין, בבעלותם הכוח הכסף וגם הבעלות על הגוף הנשי.

פני הפמיניזם כפני החברה הגזענית

המרחב הפמיניסטי דוחה את השיח על גזענות בחברה הישראלית, אבל התפיסה הפמיניסטית לא מתקיימת בוואקום. נשים יש בכל שכבות האוכלוסייה וגם בתוך קבוצת ה"נשים" ישנן אלו במעמדות חזקים יותר. קולן של אלו נשמע חזק יותר והן מקבלות הזדמנויות שוות יותר. מנגד יש נשים שקולן לא יישמע, וייסתם שוב ושוב על ידי נשים ממעמד גבוה, שייקבעו שהנושאים המעסיקים את נשות המעמדות החלשים יותר (למשל, גזענות) לא שייכים לסדר היום הפמיניסטי.

באותה העת אלו שקולן נשמע יותר יעשו שימוש באג'נדה פמיניסטית להצדקת הגזענות, ולא תהססנה לשתף פעולה עם השיח של עליונות לבנה ולהוציא מפיהן מניפסטים המכילים שנאה יוקדת כלפי נשים מזרחיות.

בראשן ח"כ מרב מיכאלי, הלוחמת הפמיניסטית לשיוויון זכויות, סוציאליזם: עד שזה מגיע לשבט הלבן שלה.

"הוריהןם הקימו את הקיבוץ עוד לפני קום המדינה, כשהמקום היה ביצה הןם ייבשו ויישבו את השטח" כך נמסר מלשכתה של מיכאלי ובמילים אלו היא מצדיקה את סגירת משאבי הטבע בפני תושבי מדינת ישראל.

גזענות ככוח אינטגרטיבי

הגזענות היא הכוח האינטגרטיבי, המעצב את "הכוחנות של עילית תרבותית אשכנזית, המדירה בעקביות את רוב החברה הישראלית". כך כתבה ד"ר ויקי שירן מחלוצות הפמיניזם המזרחי בישראל בשנות ה 80'. כתביה רלוונטיים היום ממש כמו אז.

הסוגיה של גזענות היא סוגיה פמיניסטית: כל ניסיון להתחמק מעיסוק בסוגיה זו יאפשר צמיחה של גבריות לבנה והנצחת השליטה הפטריארכלית בכל תחומי החיים. אי אפשר לפרק מנגנוני כוחות גבריים מבלי להתייחס לדיכוי על רקע גזע, צבע עור ומעמד.

עוד כותבת ויקי שירן: "הפמיניזם המזרחי אורג יחד את הפרקטיקה הרווחת של הפמיניזם האשכנזי לדברר את עצמו כפמיניזם המייצג את כלל הנשים, ולהציג את סדר היום של נשים אשכנזיות כאילו היה זה סדר יום אוניברסלי היינו, כאילו באמת היו גם נשים מזרחיות ופלסטיניות שותפות לקביעת השיח והמאבקים.  אבל, כמובן, אין זו שאלה של ייצוג קישוטי אלא של חלוקת כוח."

לטורים נוספים של הומלסית פוליטית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: הבריכה בניר דוד, מפוסט בפייסבוק בו נטען שמשחררי האסי פרצו לבריכה בקיבוץ

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    מיכל+אורן

    תודה על המאמר.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

בעקבות האימהות – יומן מסע

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.