מאת: נאדרה אבו דבאי סעדי
בשנת 1969, בגיל 46, נבחרה ויולט חורי מכפר יאסיף כחברת מועצה בכפר. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1972, עמדה בראש המועצה ובכך הייתה האישה הפלסטינית הראשונה והיחידה עד ימינו שעמדה בראש מועצה מקומית.
סמירה חורי מנצרת הייתה מועמדת מטעם המפלגה הקומוניסטית לאורך כמה שנים והצליחה להיכנס למועצת העיר נצרת בשנת 1973, אך הקדנציה נמשכה רק כמה חודשים, עקב פירוק המועצה.
בשנים 1983–1993 הצטרפה עורכת הדין נאהידה שחאדה, בגיל 27, למועצת כפר יאסיף מטעם המפלגה הקומוניסטית וכיהנה בה שתי קדנציות.
מאז שחברות מועצה חלוציות אלה ניסו ופרצו את תקרת הזכוכית והפכו לחלק מההנהגה המקומית, לא נרשמה התקדמות משמעותית בייצוג נשים ערביות ברשויות המקומיות. גם אחרי קרוב לחמישים שנים, אנו רחוקות מייצוג הולם לנשים בחברה הפלסטינית בישראל.
ההשתתפות הפוליטית של נשים ערביות
למרות ההתקדמות המשמעותית של נשים ערביות בעולם האקדמיה ובשוק העבודה, הייצוג ההולם לנשים בשלטון המקומי חלש מאוד, בניגוד מוחלט להשתתפותן הגבוהה כמצביעות בבחירות למועצות המקומיות (השתתפות שמגיעה עד ל-90%). במרחב הפוליטי והאקטיביסטי נמצא נשים ערביות רבות הפועלות בארגוני נשים וארגונים אזרחיים, עוסקות בעבודה חברתית, רבות מהן מומחיות בתחומי חינוך, בריאות, רווחה ועוד. נשים אלו מקדמות דרך פעילותן או עבודתן מטרות פוליטיות וחברתיות רבות, כולל שוויון מגדרי, זכויות נשים, שיפור שירותי בריאות ורווחה וגם מטרות פוליטיות של כלל החברה הפלסטינית בהעלאת מודעות, עזרה לקהילה ושימור הזהות הפלסטינית. היינו מצפות שנשים אלו יוכלו להתמודד לחברות במועצות המקומיות, אך כמו בקהילות אחרות, גם לנשים הערביות יש חסמים רבים, תרבותיים, מגדריים, פוליטיים וכלכליים בדרך להגשת מועמדותן המקומית. הנה כמה מהחסמים המרכזיים:
תפקידים מסורתיים ואתגרים חברתיים: נשים בחברה הערבית בישראל ממשיכות להתמודד עם אפליה מגדרית, הבאה לידי ביטוי ברוב היבטי החיים החברתיים: כלכלית, מדעית ומעשית. דבקות בתפקידים המסורתיים של נשים וגברים משפיעה על יכולתן של נשים להשתתף בחיים הפוליטיים והקהילתיים. כתוצאה מתרבות המפרידה בין הגברים והנשים ודורשת מהנשים להיות בבית ולטפל במשפחה ולפעול בזירה האישית ולא בזירה החברתית, נמנעת מנשים ערביות רבות ההזדמנות להיות מעורבות בפעילות פוליטית.
משפחה ופטריארכיה: נשים לרוב לא נמצאות בכלל בתודעה החברתית רלוונטיות לנושא. הן נחשבות קולות ולא מועמדות. מערכת הבחירות עצמה היא גברית – האסיפות, המשא ומתן, חלוקת המשאבים והתפקידים המשמעותיים, ומה שנותר לנשים מכל זה הוא לצאת ולהצביע עם המשפחה שלהן.
חוסר השתתפות פוליטית: האחוז הקטן של נשים מועמדות ונבחרות משפיע על יכולתן של נשים להשיג את מטרותיהן ודרישותיהן בתחום הפוליטי ולקדם, בין היתר, את סוגיית הייצוג ההולם עצמה. המודלים של ההנהגה חסרים וכך גם המענה לצרכים העולים מן השטח.
חוסר השתתפות פוליטית של נשים ככלל בפעולה פוליטית מאורגנת (בתוך מפלגות, איגודים מקצועיים או פעילות קהילתית ואקטיביזם) משפיע על אפשרות של המעטות שכן מנסות להגיע למקום ייצוגי בתוך המפלגה או התנועה הפוליטית.
האלימות והפשיעה ביישובים הערביים: ארגוני הפשע הפעילים בחברה הערבית בשנים האחרונות החלו לראות בסמכויותיהן של המועצות המקומיות (בעיקר סביב כספי מכרזי הפיתוח) מקור הכנסה עבורם. זה ירתיע כל אחד או אחת… לאחרונה אפשר לשמוע קולות גבריים האומרים: "מה לכן ולבוץ הזה?" ומציעים שסביבה כזו אינה מתאימה לנשים.
חסמים נוספים נוכל לראות במצב הכלכלי במדינה אך גם במדיניות האפליה הגזענית ובהתנהלות הרשלנית ארוכת השנים כלפי החברה הערבית, שמשפיעה עמוקות על התנהלות החברה בכלל ועל החוליות המוחלשות – כמו נשים – בפרט. גם זה מקשה על נשים למצוא את מקומן ברשויות המקומיות.
אז מה עושות?
בשנת 2008, בכלל היישובים הפלסטינים בישראל (או ביישובים מעורבים שבהם נבחרת גם נציגות ערבית), נבחרו רק שש נשים מתוך 149 שהתמודדו. בשנת 2013 כבר התמודדו 304 נשים ב-49 רשויות מקומיות ו-14 מתוכן נבחרו לנציגות במועצה המקומית. כלומר, תוך חמש שנים, מספר הנשים שהתמודדו ונבחרו הכפיל את עצמו. בשנת 2018 נבחרו כבר 27 נשים ברשויות המקומיות, חלקן ברוטציה ולתקופות חלקיות.
אפשר לראות שיש התקדמות ממשית בכל הקשור להשתתפות ולייצוג פוליטי של נשים ערביות בישראל. זו כמובן לא יד המקרה אלא פרי עבודה ומאמץ מתמשך של ארגוני נשים, הפועלים להעלאת המודעות החברתית לחשיבות ההשתתפות הפוליטית מחד, ועל ידי הפעלת לחץ והשפעה על ההנהגה הפוליטית המפלגתית בחברה הפלסטינית בבית מאידך.
עם זאת, על מנת להגיע לייצוג שוויוני הולם בחיים הפוליטיים ובחיים ציבוריים, נדרשים מאמצים ועבודה רבה עוד יותר: לשינוי התרבות והמודעות הפוליטית בחברה, לפיתוח חקיקה התומכת בזכויות נשים ולמתן הזדמנויות ומשאבים רבים יותר כדי לאפשר לנשים להיכנס לחיים הפוליטיים ולהתמודד בבחירות.
אין ספק כי השתתפותן של נשים בשלטון המקומי הכרחית וחשובה לשיפור איכות החיים בחברות המקומיות ולקידום דמוקרטיה ושוויון. מחקרים מצביעים על כך שיש יתרונות בהשתתפות נשים בשלטון המקומי, ועל כך שהיעילות עולה כאשר הן נמצאות בתפקידי קבלת החלטות, בתפקידי מנהיגות או כנציגות ציבור עם גישה הוליסטית וחזון שיכול לקדם שינויים מיטיבים.
השתתפות נשים בשלטון המקומי מובילה לשיפור מעמד הנשים בחברה וליצירה של חברות מגוונות ומכילות יותר. היא גם מובילה לקידום ערכים של דמוקרטיה ושוויון, כשנשים הן אלו השולטות בגורלן וכן לשיפור איכות שירותים מקומיים הניתנים לקהילה, על ידי הבנה והתמקדות בצרכים ובדרישות של מי שלא היו מיוצגות עד כה ברשות המקומית, לרבות נשים, ילדים, נערות וקשישים. ראייה מגוונת של צרכי התושבים מובילה להתנהלות מקצועית ולהפחתת השחיתות, לחלוקת תקציבים צודקת יותר ולפיתוח ושיפור חיי הקהילה המקומית.
זה לא מאבק של נשים או של ארגוני נשים בלבד. זה צריך להיות מאמץ של השלטון המקומי והמרכזי ושל הרשות המחוקקת – לעודד השתתפות פוליטית של נשים על ידי חקיקה המעודדת מפלגות לשיתוף נשים; זה תפקידן של מערכות החינוך – לחנך למנהיגות שוויונית וסוציאליזציה של שוויון מגדרי; וזה תפקידה של התקשורת – לשים את הנושא על סדר היום ולדרוש תשובות ממקבלי החלטות על אחריותם בשיתוף נשים בשלטון המקומי.
מאמץ אמיתי משותף, של כל אלה שבידם להשפיע, יכול לחולל את השינוי הדרוש בייצוג ובהשתתפות פוליטית הולמת של נשים בחברה הערבית.
—
נאדרה אבו דבאי סעדי היא עיתונאית, עו"ס ורכזת ייצוג נשים והעסקת נשים, עמותת 'נשים נגד אלימות' نساء ضد العنف
