מאת: רותם כחלון
מקרה האונס באילת מעורר זעזוע, וכך גם החדשות שמגיעות כל הזמן על אלימות כלפי נשים. רק בשבועות האחרונים שמענו על הכדורגלנים, רועי (צ'יקי) ארד, הנערים בכפר סבא. עולות השאלות לגבי איך דברים כאלה קורים. קל לפטור את זה בלומר שהאנשים האלה הם מפלצות, לראות בזה כאירוע חד פעמי ובכך להרחיק אותם מאיתנו אך נתונים ממרכזי הסיוע לתקיפה מינית מציעים שהם לא קורים לעתים נדירות כפי שהיינו רוצים/ות לחשוב.
מחקרים מראים שמעשים כאלה מתאפשרים בחברה שתופסת נשים כפחות מאדם, כלומר עושה לנשים דה-הומניזציה. תיאוריית ההחפצה, למשל, גורסת כי החברה מערבית מחפיצה את הגוף הנשי: רואה בנשים כאובייקטים לשימוש והנאת האחר. בהחפצה מינית הגוף או איברי גוף מופרדים מהאישה עצמה כך שהיא נתפסת בעיני הגבר כאובייקט מיני הנועד לספק את תשוקותיו.
מחקרים שנעשו במסגרת התיאוריה הראו שהחפצה מינית של נשים משפיעה על הבריאות הנפשית שלהן – גורמת (בין השאר) להפרעות אכילה, דכאון ודיספונקציות מיניות.
עוד הם הראו שתפיסה של אישה כחפץ הנועד להנאת האחר נמצאה קשורה לסיכוי גבוה יותר לאונס ולהטרדה מינית של נשים וכן ליותר אלימות מינית כלפי נשים. מחקר שנעשה ב2010 בבריטניה מצא שאנשים היו מוכנים לגרום יותר כאב למטרות מוחפצות מאשר למטרות לא מוחפצות. הסיבה לכך היא שנשים מוחפצות נתפסות כפחות אנושיות, ולכן קל יותר לפגוע בהן ולגרום להן כאב. כמו כן, נמצא שאנשים שנוטים להחפצה של נשים גם נוטים להראות יותר אלימות מינית כלפי נשים . כלומר, החפצה של נשים מעודדת תרבות אונס.
כולנו עושים ועושות החפצה. למה?
גם גברים וגם נשים מחפיצים. לרוב, גברים הטרוסקסואלים מחפיצים נשים ונשים מחפיצות בעיקר את עצמן. נשמע מפתיע, אבל מחקרים מראים שחיים בחברה מחפיצה גורמים לנשים לאמץ את הפרספקטיבה של צופה חיצוני על גופן בתהליך שנקרא החפצה עצמית (החפצה עצמית גבוהה במיוחד בגיל ההתבגרות). החפצה מינית מושרשת בנו כחברה מגיל צעיר, בעיקר דרך המדיה. בין אם זה דרך קליפים, פרסומות, תוכניות ריאליטי וכמובן באופן מוקצן יותר בפורנו.
מחקרים רבים הראו שחשיפה לתכנים של החפצה מינית של נשים במדיה משפיעה על העמדות המיניות וההתנהגויות המיניות כלפי נשים. חשיפה חוזרת למסרים מחפיצים במדיה גורמת לתפיסה של נשים כחפץ הנועד להנאת האחר, דבר שמשפיע על ההתנהגות באינטראקציה עם נשים.
מחקרים הראו שחשיפה למדיה מחפיצה (גם כזו אליה אנו חשופים ביומיום כמו ריאליטי) קשורה להתנהגויות של אלימות מינית כלפי נשים, להונאות מיניות (לדוגמה קיום יחסי מין לא מוגנים ללא ידיעת האישה) ולקבלה של מיתוסים לגבי אונס ("זה הגיע לה", "היא רצתה את זה"). סיבה נוספת להחפצה של נשים היא הצורך בדומיננטיות. מחקר עדכני שנערך על ידי חוקרות מאוניברסיטת תל אביב הראה שגברים החפיצו מינית נשים כאשר חשו צורך בהבעת דומיננטיות על נשים (בעקבות איום על הדומיננטיות שלהם).
את קדושה או זונה? מה משפיע על תפקוד מיני של גברים
אך תפיסת נשים כחפץ היא לא הגורם היחיד לאלימות מינית כלפי נשים. תפיסה בעייתית נוספת היא של דמות האישה כקדושה (עדינה, טובה, טהורה) או קדשה (מפתה, רעה, מתירנית). לפי תפיסה זו נשים יכולות להיות מיניות או רעיות ואימהות טובות, אך לא גם וגם.
גברים שמחזיקים בתפיסה מפוצלת זו של דמות האישה (כמדונה-או-זונה) יכולים להיות מעוררים מינית רק כאשר הפרטנרית שלהם מופחתת לרמת אובייקט מיני, זאת מכיוון שבתפיסתם המפוצלת אובייקט תשוקתי שמכבדים אותו אינו יכול להיות נחשק. באופן אבסורדי, תפיסה זו קשורה לבעיות וחוסר סיפוק מיני במערכות יחסים רומנטיות היות וברגע שהאישה הופכת לאם היא כבר לא יכולה להיות מינית ונחשקת בעיני הגבר.
במחקרים שנערכו לאחרונה באוניברסיטת תל אביב נמצא שגברים שנוטים לראות נשים באופן דיכוטומי, מראים העדפה גבוהה יותר לשמור על הסטטוס קוו המגדרי בחברה ומאמינים שחוסר השוויון בין קבוצות (למשל, בין נשים וגברים) הוא מוצדק. כלומר, בדומה להחפצה, גם תפיסה זו קשורה לצורך בכוח ודומיננטיות.
המחקר גם מצא קשר בין אימוץ פרספקטיבת המדונה-זונה (תפיסה מפוצלת של דמות האישה כקדושה או קדשה) לחוסר שביעות רצון ממערכת יחסים זוגית בהווה או בעבר וכן לחוסר שביעות רצון מינית במערכת יחסית בקרב גברים. כלומר, מחקר זה מציע שבאופן אבסורדי, גברים שמחזיקים בתפיסה מפוצלת זו של נשים מתקשים לקיים מערכת יחסים זוגית אינטימית מספקת.
למה שני המנגנונים שתוארו כאן קשורים לצורך בדומיננטיות? הסבר אפשרי אחד יכול להגיע מהספרות על גבריות שברירית לפיה למרות שגברים נמצאים בסטטוס גבוה יותר מנשים ויש להם יותר גישה למשאבים, הגבריות עצמה (manhood) היא מעמד שברירי. גבריות היא סטטוס חברתי שאינו מובן מאליו- צריך להרוויח אותו וצריך להגן עליו תדירות בפומבי. התנהגויות שנחשבות לנשיות או לא גבריות מספיק יכולות לגרום לאובדן הגבריות. אכן, מחקרים מראים שגברים חשופים ליותר ענישה חברתית על הפרה של התנהגות שאינה תואמת את תפקידם המגדרי.
הצורך בשמירה על הגבריות בשילוב עם חברה שמחפיצה את הגוף הנשי, ותפיסות שליליות של נשים הנתפסות כמתירניות יכולים לספק הסבר חלקי לכיצד אירועים נוראים כאלה קורים. המחקרים שנסקרו כאן על קצה המזלג מציעים שהגרעין טמון בתפיסות שלנו כחברה לגבי נשים. הפחתה של נשים לרמת אובייקט או לתפקיד חברתי מסויים, גם אם מדובר בתפקיד שזוכה להאדרה בחברה כמו אם, גורמת לנו לראות אותן כפחות מאדם שלם. ומכאן הדרך לפגיעה ולניצול היא קלה.
לקריאה נוספת על תרבות האונס לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: פרסומת של חברת אמריקן אפרל
