Reading Time: 3 minutes

הומלסית פוליטית: הצצה דמיונית לראשה של אורלי לוי

מה מתרחש בראשה של אורלי לוי? אחת מהפוליטיקאיות הבולטות בישראל משמיעה דעות מתחלפות על הגברים בצמרת, ומותירה את לירון כהן עם התהייה: האם אי פעם תהיה פה פוליטיקה פמיניסטית? טור שמאחד את לוי, מיכאלי והקרדשיאנס
Reading Time: 3 minutes

בדיוק כשאמרתי לעצמי "איזה שעמום של שבוע בפוליטיקה הישראלית, כנראה אאלץ לכתוב על הקרדשיאן כי אצלן הרבה יותר מעניין" – הגיעה אורלי לוי- אבקסיס וסדרה לי טור לפנים.

אוי אורלי, הלוואי והיינו מצליחות להבין מה מתרחש במוחך. מיד אגש למלאכה ואנסה, אבל לפני הכול: אודה לך על הטוויסט השבועי שפתח לי דלת לעוד טור פרשנות פוליטית מזווית פמיניסטית.

מזכירה שבטור הזה מילים כמו בוגדת / זונה פוליטית / גנבת קולות ושאר ירקות הן מחוץ לתחום. כן נרצה לנתח מהלכים, לראות מנקודת המבט של הפוליטיקאי/ת, לחשוב מה הניע את המעשים והפעולות שלו או שלה. ותמיד ננסה להבין איך זה מקדם אותנו: אזרחיות אומללות חסרות ייצוג בממשלה.

ולמי שהספיקו לשכוח: כפי שזה נראה כרגע אנחנו רחוקות שנות אור מפוליטיקה פמיניסטית ומנשים מנהיגות ומובילות. הלא רק אתמול התבשרנו כי הבדיחה על "מעמד האישה הוא שתי הבלטות שליד הכיור" אינה רק בדיחה מיזוגנית אלא הלכה למעשה: "לא נמצאו" נשים שתוכלנה להשתתף בצוות המיוחד שייחלץ אותנו מהתסבוכת הזו שנקראת הקורונה.

משחקי הכס של הגברים

הבטיחו לנו שתהיה ממשלה, ממש עוד פלונטר אחד וסיימנו. לפני החג, תוך כדי החג, אחרי החג, בקרוב. והופס! הגענו לסיום המנדט של גנץ.

הגאון ביבי עשה זאת שוב: הוא מצליח להוליך שולל את בני שהולך לקראתו אך לא לוקח את המושכות לידיים לאורך כל המשא ומתן. וכך ביבי מביא לפילוג המפלגה שהיוותה איום עבורו, תוך יצירת קרע שיהיה קשה לאחות אם יבואו עלינו בחירות רביעיות. כנראה שכך ייעשה לאיש שאיים על המלך. שלא תבינו אותי לא נכון: אני עדיין סוברת שהמהלך של ממשלת אחדות הוא המהלך הנכון, אם אכן תצליח לקום ממשלה שכזו. כרגע ממשלה כזו לא נראית באופק, כי אם היו רוצים בה, היא הייתה קמה כבר.

חוסר ההסכמה שחוסם כרגע את השביל לעבר האחדות קשור לאופן בחירת השופטים לעליון ו"רפורמת המשפט" שהוביל הימין בשנים האחרונות. למזלנו סבא ריבלין מכיר טוב את הסחורה שבידיו ובמהלך נכון הוא לא מאפשר כרגע לתת את המנדט לנתניהו לאחר שגנץ לא צלח במשימת הרכבת הממשלה. ריבלין מבין שהמנדט אצל נתניהו יחזק אותו במשא ומתן לאחדות ורק יאפשר להמשיך את משחקי האגו. נראה שהוא יודע שהפינג פונג הזה לא יתרום כהוא זה להקמת ממשלת אחדות אלא רק להכנה נוספת של הקרקע לבחירות רביעיות.

אורלי וביבי בחיבוק דב

בלונה פארק של כנסת ישראל עולים למתקני השעשועים לא רק נציגים ממפלגות הימין אלא גם משמאל. וכבר מתחיל להתפוגג הטריק בשרוול של "אם לא תסכים לבקשותינו נגיש הצעת חוק להדחתך כי ה'מוסר' שלנו פועל רק כשהמשחק לא לטובתנו".

כך לפחות טוענת לוי-אבקסיס בפוסט שכתבה ובו הסעירה (שוב) את המערכה:

"המו"מ שהתחיל מתוך דאגה כביכול מסכנת הקורונה הפך לתעתוע פוליטי מוזר המלווה באיומים על ראש הממשלה: אם לא תענה לדרישתנו, נגיש לכנסת הצעות חוק שיפסלו אותך באופן פרסונלי מלכהן.."

אין דבר שיותר מסקרן אותי מלהיכנס למוחה של לוי אבקסיס בימים אלו ולהבין מה מניע את האישה הזו. היא מצליחה לשגע את כולם, להיות כל כך שנויה במחלוקת, להטריף את הימין באיחוד עם השמאל, להטריף את השמאל כשהחליטה לא להמליץ על גנץ. ואז לחזור לחיבוק הדוב של הימין עם הפוסט המוזר שכתבה בו היא מפרגנת לאחוק ביבי משכבר הימים.

היא כותבת כי המסקנה הריאלית היא שרק נתניהו יכול להרכיב ממשלה.

ואם נודה על האמת, אם גנץ יכל להרכיב ממשלה בלי הליכוד זה כבר היה קורה לא? אז זה או נתניהו או בחירות רביעיות שיכול להיות יחזירו אותנו (שוב) לאותה נקודה. אני כבר לא יודעת מה עדיף. (אההמ אההמ יותר נשים בפוליטיקה)

כנראה שימים יגידו.

האם מירב מיכאלי תביא עלינו פוליטיקה פמיניסטית?

אך אין מה לומר, לוי-אבקסיס מתבלת את המערכה הפוליטית בפפריקה חריפה. נדמה לי לעיתים שאורלי היא הילדה עם שתי צמות וג'ינס קרוע שיושבת גבוה על הגדר, מסתכלת על כולם בגיחוך קל ואז קופצת לצד שנראה לה מזמין יותר. כשאת מבינה שלימין ושמאל אין כבר משמעות במערכה הפוליטית נשאר רק לבחור בין הגפילטע של הצד השמאלי או המופלטה מימין. לאחר שהחיבור לשמאל יצר חוויה קשה, לא בהכרח עם עמיר פרץ אלא עם שאר המחנה שלא חיבק אותה מהרגע שהגיעה וזאת בלשון המעטה, לעומת הימין שמחבק חיבוק גדול גם עם עמדות פוליטיות שלא מתיישבות לחלוטין יחד, הפיתוי לחזור "הביתה" נראה גדול מתמיד.

ואם בשמאל עסקינן, האם ימים יגידו שזו תהיה מיכאלי שתוביל את המערכה משמאל בבחירות הבאות ותביא עלינו קצת פוליטיקה פמיניסטית? האם היא תשכיל בעשותה זאת לרתום לשיקום המפלגה נשים מזרחיות, פלסטיניות, ברה"מיות ואתיופיות ותושיע אותנו מפוליטיקאים שמאסנו בהם? (שלי שובי אלינו..)

בסופו של דבר, מעשים מדברים יותר ממילים. וכשיגיע היום ובו כל אחת ואחד יקבלו את המקום שלהם בכנסת נשפוט אנשים על פי המעשים שלהם.

ואגב הסיבה יחידה שאני לא מפרשנת קרדשיאן היא כי אין לי איך למסגר פמיניסטית את קרב המכות שהאחיות קרדשיאן פתחו איתם את העונה, זה גדול עלי.

חג מימונה בודד ושמח לכולן!

תמונה בראש הכתבה: יוסי זמיר מתוך: שתילסטוק

לכל הטורים של "הומלסית פוליטית"

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

אני רוצה את זה רומנטי

Reading Time: 3 minutes בזמן שנשים מסוימות מעזות לדבר לראשונה על הטראומה במיניות הנשית, לדור הצעיר יש גישה אחרת למיניות: משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת. תמר יחיא על הספר "אני רוצה את זה רומנטי" ועל ההתפתחות החיובית של העונג הנשי

ספר משלה: מגילת רות או מגילת נעמי?

Reading Time: 3 minutes שתי אלמנות מנסות לשרוד כנשים בחברה פטריארכלית. אחת מתכננת אסטרטגיה, השנייה מיישמת אותה, ושתיהן משתמשות בסוג של "סרסור" אישה. אבל האם ניתן לראות באלו מעשים פמיניסטיים?

הומלסית פוליטית: הפוליטיקאיות שפסיפס הזהויות הישראלי צריך

Reading Time: 3 minutes מאימאן ח'טיב יאסין שהושבעה לכנסת בחיג'אב, דרך אורלי נוי שמזוהה עם השמאל הרדיקלי, ועד מירב כהן שהפכה השבוע לאם ולשרה בממשלה: דווקא הזהויות המורכבות של נשים בפוליטיקה הופכות אותן לנבחרות אמיתיות של הציבור הישראלי.

דרושה! מהפיכה בחשיבה הכלכלית שלנו

Reading Time: 3 minutes הכלכלה הישראלית ה"חזקה" התגלתה בחודשיים האחרונים כרעועה ומחלישה את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה. והנפגעות? אנחנו. יש בעולם מודל כלכלי חלופי, ויסמין גרא קוראת לנו לצאת לרחובות ולדרוש אותו, גם בישראל