"שונדהלנד" הוא הכינוי למקבץ המרשים של סדרות טלוויזיה שיצרה שונדה ריימס, ובראשן, כמובן, "האנטומיה של גריי" (או "האנטומיה", הקיצור המקובל שמבינות כל מי שצפו בסדרה וגם אלו שלא, מה שמוכיח את הפיכתה של הסדרה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולארית). בארסנל שלה נמצא גם את הלהיטים "סקנדל", מדריך לרוצח, מרפאה פרטית, ולאחרונה גם ברידג'רטון בנטפליקס.
ריימס היא אחת מיוצרות הטלוויזיה המצליחות בארה״ב, הסדרות שלה משודרות ברשתות הגדולות, ונחשבות לסדרות מיינסטרים שזוכות לקהל צופות וצופים רחב, להצלחה כבירה, ולחידוש עונות מרשים. אבל בניגוד ליוצרות ויוצרי טלוויזית ״איכות״, ריימס היא יוצרת שסדרותיה פונות לקהל הרחב, לא לאליטת ניו יורק. כתוצאה מכך מצליחות להביא בשורה פמיניסטית למקומות חדשים ובצורות מאתגרות במיוחד.
״האנטומיה של גריי״, הסדרה שהביאה אותה לגדולה, היא כמובן הדוגמא הקלאסית לכך. מככבת בה אלן פומפאו, מרדית׳ גריי, שנשארה באותו תפקיד ב17 השנים האחרונות. הדמות של גריי היא דמות פמיניסטית, שמצהירה על עצמה ככזאת, אשת מקצוע בשיאה המקצועי, שמשלבת אמהות, זוגיות וקריירה ומוקפת בדמויות נוספות של נשים רבות מעניינות בדיוק כמוה.
ההתעקשות של ריימס לנצל את הכוח שלה כדי לספר גם סיפורים של נשים ואוכלוסיות שוליים נוכחת בכל היצירות שלה. ריימס היא אישה שחורה שיוצרת סדרות שעוסקות בנשים ומציגות תמיד קאסט אתני מגוון והשקפת עולם פרוגרסיבית. היא מצליחה להביא רעיונות חדשניים ומהפכניים יחסית ללב המיינסטרים האמריקאי.
פמיניזם מאחורי המצלמה
מאחורי הקלעים, שונדה ריימס מגלמת בחייה שלה את העמדה הפמיניסטית, המקצועית, והמעניינת שהיא מציבה על המסך, והיא עושה זאת לא רק עבור עצמה אלא עובר אחרות. פומפאו, למשל, בחרה להישאר ב"אנטומיה" שנים רבות ובכך ויתרה למעשה על החלום של קריירת קולנוע. אבל, בעצתה של ריימס, דאגה לקבל תשלום ראוי עבור מאמציה. היא מקבלת כמעט מיליון דולר לפרק של הסדרה באחד מהחוזים היקרים בטלוויזיה האמריקנית.
ריימס לא נשארת חייבת גם כשמדובר ביחס שהיא עצמה מקבלת. בעונתה ה17, ״האנטומיה״ עדיין מככבת במצעדי הרייטינג האמריקאיים. הישג נדיר שמתרגם להרים של כסף עבור רשת השידור שבה היא משודרת, abc, שנמצאת בבעלותה של חברת דיסני.
לפני כשנתיים, במהלך דיונים על חוזה חדש מול הרשת, ריימס ביקשה שהחברה תכלול כרטיס מעבר חופשי לביקור בדיסנילנד, עבור אחותה ואחייניה. רשת השידור לא ניאותה להסכים לבקשה (הטבה של כמה מאות דולרים, בדיונים על חוזה של מאות מיליונים) אך בסוף הסכימה. אולם כשאחותה של ריימס הגיעה לפארק האגדי, היא וילדיה לא הצליחו להכנס. ריימס התקשרה לנציג בכיר ברשת שנפנף אותה ולטענתה טען בפניה ״אין לך מספיק כסף?״.
באותו רגע, הרימה ריימס טלפון לעורך הדין שלה והודיעה לו שתעבור לנטפליקס. ענקית הסטרימינג שילמה לריימס, לפי דיווחים, יותר מ300 מיליון דולר לחוזה פיתוח ארוך טווח שכולל יצירה של מספר סדרות עבור החברה. הראשונה מהן, ברידג׳רטון, נחתה בחשבונות הנטפליקס שלנו לא מכבר.
לא רק ריאן מרפי: האם אפשר לראות יוצרת אישה כפורצת דרך?
ריימס היא גאונה טלוויזיונית שיוצרת סדרות פורצות דרך וחשובות אבל היא לא נתפסת ככזו, ממש כשם שהאנטומיה של גריי לא נתפסת כסדרה פורצת דרך וברידג׳רטון זוכה לבוז על כך שהיא לא דרמה תקופתית.
״האנטומיה של גריי״ אמנם משודרת 17 עונות וכוללת עלילות מופרכות ברמות שלא נראו במחוזותינו מעולם אבל זה לא פוסל את מעלותיה הטובות. היא כוללת כתיבה חזקה ומושחזת ומתעסקת בסוגיות הכי עדכניות שיש. היא מין גרסא רפואית של ״חוק וסדר״, אבל העיסוק שלה בחייהן הפרטיים של הדמויות הראשיות לא מאפשר לסווג אותה ככזאת.
״ברידג׳רטון״ דומה יותר לסדרות היסטוריה אלטרנטיבית, כמו אלו של ריאן מרפי (שחתם גם הוא על עסקת ענק עם נטפליקס) שיוצר סדרות שמספקות דרמטיזציה של אירועים אמיתיים, כגון המשפט של אוג׳יי סימפסון או הרצח של ורסצ׳ה. אבל היכן שהבחירות של מרפי מוגדרות כאמנותיות וחדשניות, ריימס זוכה ללעג ולבוז על כך שברידג'רטון מתעתעת בצופים. היא לא יכולה להחשב לסדרת היסטוריה אלטרנטיבית שכן היא עוסקת יותר מדי בחייהן הפרטיים של הדמויות הראשיות שלה. כלומר, אותו סוג של בחירה נראה אחרת כשהוא מוצמד לסדרות ״נשיות״.
ריימס עצמה היא אחת היוצרות החשובות שעבדו במדיום הטלוויזיוני אי פעם אבל היא לא נחשבת ככזו כי היא יוצרת סדרות שמתעסקות בפן האישי של גיבורותיהן. כי לה עצמה אכפת מזה שהאחייניות שלה יבקרו בדיסנילאנד יותר מהרבה דברים אחרים.
כמובן שכל אלה לא גוזלים מגדולתה של אף יצירה או יוצרת. אלה פשוט מאפיינים של יצירה שמקבלת את הפתגם הפמיניסטי ״האישי הוא הפוליטי״.
כשטלוויזיה שמשקפת את החיים שלנו כנשים נחשבת לאיכותית פחות
עבור רוב הנשים בעולם, סוגיות של סקס, ילדים ונישואין קשורות באופן ישיר לשאלות מקצועיות, פוליטיות וכלכליות. ככה העולם שלנו בנוי. האופציות שלנו קשורות בבחירות שאנו עושות בחיינו האישיים. אבל טלוויזיה שמשקפת לנו את זה נחשבת פחות ״איכותית״ כי היא עוסקת באהבה, או זוגיות ואלה כמובן לא נושאים רציניים חלילה.
אבל הנושאים ה"לא רציניים" האלו רלוונטיים מאוד לחיינו כנשים, ולכן הסדרות שעוסקות בהן משמעותיות יותר בחיים שלנו. הקטנת הערך של היצירות האלו היא גם הקטנה של מה שחשוב לנו כנשים בחיינו.
דרך מעניינת לבחון את הנושא היא למשל על ידי הצצה בדירוגי הסדרות והסרטים של אתר האינטרנט, imdb. ל״אנטומיה של גריי״ יש ציון כולל של 7.6, אבל כשאנו מפלחות את הציון לפי גברים ונשים, אנו מגלות שנשים נותנות לסדרה ממוצע של 8.2 ואילו גברים נותנים לסדרה דירוג של 6.8. יש גם אחוז גבוה מאוד מהמדרגים שנתנו לסדרה ציון 10 מושלם אבל גם אחוז לא מבוטל של מדרגים שנתנו לה את הציון 1.
בנוגע ל ״ברידג׳רטון״ ההבדל אפילו יותר חד. לסדרה דירוג של 7.3 אבל כשמפלחים את הנתונים לפי מגדר מתגלה שנשים נותנות לה ציון ממוצע של 8 בעוד שגברים, 5.4.
הפערים בדירוג בimdb הם לא תופעה חדשה. למעשה, הנושא סוקר מספר פעמים בשנים האחרונות. בין היתר, ניתוח סטטיסטי של הצבעות של גברים ושל נשים באתר הראה תופעה מעניינת מאוד. זה לא רק שישנן סדרות שזוכות לפערים בדירוג, ישנה תופעה נוספת. גברים נוטים לדרג יותר נמוך סדרות ״נשיות״, כאלו שיש בהן אחוז גבוה של מצביעות נשים ושעוסקות לרוב בנושאים ״נשיים״, אבל ההפך לא קורה. אחוז הנשים שמדרגות סדרות ״גבריות״ נמוך משמעותית.
הנתון הזה מבהיר חלק משמעותי מהסיפור. הדחף להנמיך תוכן ״נשי״ מגיע מצדם של מי שמעוניינים לראות בתוכן הזה דבר מה נמוך. הוא נסיון להשתיק, להגחיך, לזלזל ביצירה שלא משקפת את העולם כפי שהוא נראה מנקודת המבט הפטריארכלית.
כמאמר המשפט המפורסם, קודם הם צוחקים עלייך ואכן, מעוזים נרחבים באינטרנט מוקדשים ללעג לנשים, ליצירה של נשים, לכתיבה של נשים, לתקשורת של נשים. אל מול כל הלעג הזה, ההצלחה של שונדה ריימס היא הנקמה הטובה ביותר. היא צוחקת כל הדרך אל הבנק ואל הסדרה הבאה שלה.
לסקירות מסך נוספות על סדרות בנטפליקס לחצו כאן
תמונה של שונדה ריימס בראש הכתבה: ויקימדיה, תמונת קידום של "האנטומיה של גריי": ABC , תמונת קידום רשמית
