Reading Time: 4 minutes

מה אם היטלר היה מנצח? "הקנוניה נגד אמריקה" מגיעה למסך הקטן

המנהיג שאנו בוחרים בקלפי קובע את עתיד ואופי האומה. הסדרה "הקנוניה נגד אמריקה" מזכירה לנו את הקלות בה אידאולוגיה אפלה יכולה לכבוש מדינה, ומציעה שנקרא את סימני האזהרה שמפוזרים סביבנו ממש עכשיו, במאה ה- 21
Reading Time: 4 minutes

***ספוילרים למיני סדרה "הקנוניה נגד אמריקה"***

"אבא, זו לא המולדת שלנו?" שואל הילד פיליפ

"זה בשביל פלסטינה. ליישב יהודים מאירופה שבורחים מהיטלר", מגיב דודו אלווין

"אבל אנחנו לא צריכים עוד מולדת, נכון?" תוהה פיליפ

"לא" עונה בפשטות אביו

השיחה הזו, בין פיליפ היהודי ומשפחתו, מופיעה בפרק הראשון של המיני סדרה "הקנוניה נגד אמריקה" (The Plot against America), שמתרחשת באמריקה בדיונית של שנות הארבעים, שהופכת לאנטישמית ופשיסטית.

המלכודת שחוזרת על עצמה: "זה לא יכול לקרות כאן"

במציאות, עשרים שנים לאחר מכן, תלמיד תיכון בקליפורניה של שנות השישים שאל בכיתה "איך אומה שלמה הלכה אחרי היטלר אחד?", והמורה שלו החליט לבדוק כמה מאמץ נדרש כדי לגרום לקבוצה של אמריקאים להפוך ללאומנים.

המורה, רון ג'ונס, ערך במשך שבוע אחד ניסוי חברתי מעניין ומסוכן כאחד. בהתחלה תרגל עם התלמידים ישיבה "ראויה", עד שהם הצליחו להיכנס לכיתה ולשבת באופן שהוא רצה תוך 30 שניות. אחר כך התקדם לאכיפת משמעת והגברת יעילות הכיתה. בשלב הבא יצר להם סמל, ואז נתן שם לתנועה שלהם (The Third Wave), ולאחר מכן גם יצר סיסמא "כוח בעזרת משמעת, כוח בעזרת קהילה, כוח בעזרת פעולה, כוח בעזרת גאווה".

בעזרת עבודה סיסטמטית והדרגתית של המורה, נוצרה כיתה שמלשינה על תלמידים שלא צייתו, כיתה שבה כל יחיד מוותר על ה"אני" לטובת ה"אנחנו", כיתה מפלה, אלימה, פשיסטית. על הסיפור הזה נעשו שני סרטים: אחד בגרסה אמריקאית, ואחד בגרסה גרמנית. ניתן גם לצפות ביוטיוב בראיון עם רון ג'ונס.

דיוויד סיימון (הסמויה) לא עשה ניסוי עם תלמידים: הוא מביא את העולם הזה לטלוויזיה. 'הקנוניה נגד אמריקה', סדרת הדגל החדשה של HBO, מבוססת על רומן מאת הסופר פיליפ רות'(*) וסיימון עיבד אותו למסך.

רוזוולט מפנה מקום לפשיזם אמריקאי  

המיני-סדרה מציגה בפנינו מציאות אלטרנטיבית ואמינה, בה רוזוולט הפסיד בבחירות 1940 למועמד צ'ארלס לינדברג (בגילומו של בן קול), הטייס הראשון שחצה בטיסה ישירה את האוקיינוס האטלנטי והפך לגיבור לאומי.

באותו עולם אלטרנטיבי, שר הפנים של אמריקה הוא הנרי פורד, אותו אחד שסיפק כלי מלחמה לגרמנים ולבריטים כאחד, ולא אחת התבטא באופן אנטישמי.

בסדרה, לינדברג מעלים עין ממקרי אלימות שמתרחשים כנגד יהודים או אפרו אמריקאים באמריקה ובו זמנית מכחיש שהוא אנטישמי. אחרי שהוא זוכה בבחירות, הוא מתחיל להעביר משפחות יהודיות לשכונות לא יהודיות כדי לעודד "אמריקניזציה".

לצורך זה הוא מגייס את הרב ליונל בנגלסדורף (ג'ון טורטורו), כדי שבמערכת יהיה "ייצוג" יהודי, ולא יוכלו לטעון שהוא אנטישמי. זוהי תמיד דרך מועילה להשקיט קבוצה מסוימת משנאה כלפיהם.

הקנוניה נגד אמריקה תמונת קידום רשמית

את העתיד המסוכן לא רואים מהסלון

הסיפור מסופר דרך עיניו של פיליפ לוין, בן למשפחה יהודית המתגוררת בניוארק, ניו ג'רזי. אב המשפחה, הרמן (השחקן מורגן ספקטור), הוא אבא ובעל מסור. באותה המידה הוא גם מסור לפוליטיקה, מעורב פוליטית וחברתית, תומך ברוזוולט ומביע דאגה בלתי פוסקת מהלאומנות הגואה שהוא רואה לנגד עיניו. הוא מביע שאט נפש, סולד ומנסה להזהיר ללא הרף מהאווירה הפשיסטית שלאט לאט לוקחת מקום באמריקה שהוא גדל בה.

בס (זואי קאזאן המצוינת), אישתו של הרמן, מודאגת באותה המידה. אך בניגוד להרמן, שמתקשה לחשוב על היום שבו היהדות שלו אולי תאלץ אותו לעזוב את אמריקה, היא מסתכלת קדימה באופן מפוכח וצופה עתיד בו אמריקה תשנה את פניה.

בס לא מדברת הרבה, אבל מקשיבה לקולות העולים. היא לא מביעה את דעותיה הפוליטיות בקול ובנחרצות כמו הרמן, שהרי בכל זאת מדובר תקופה בה פוליטיקה וזכות ההצבעה היו שייכות לגברים, אבל ברור שיש לה דעה, שמובאת בשקט העוצמתי שמאפיין אותה.

בזמן שבני הזוג מודאגים מרוחות התקופה, הם מוצאים עצמם מתמודדים גם עם בנם סנדי לוין (בגילומו של קיילב מליס). סנדי הוא צייר רישום מוכשר שמוקסם מלינדברג ומתחבט בין זהותו היהודית הברורה לבין הרצון להשתלב בחברה שלא תזכיר לו זאת תדיר.

המציאות מחקה את האמנות: דונלד טראמפ והקנוניה נגד אמריקה

בסדרה, הנשיא לינדברג משתמש שוב ושוב בסיסמה "האפשרות היא בין לינדברג למלחמה". בניגוד למציאות, בה רוזוולט נכנס למלחמת העולם השנייה, לינדברג מציע לשמור על אמריקה "נקייה ממלחמה". הוא מקדם אווירה בה תמיכה בלינדברג היא עמדה נגד מלחמה, ומי שתומך ברוזוולט הוא מחרחר מלחמה.

התעמולה הזאת אינה נחלתה רק של אותה מציאות בדיונית. קו דק מחבר בין הסלוגן של לינדברג בסדרה, ובין האמירות של דונלד טראמפ, דוגמת "קיצוניים משני הצדדים", או "היהודים הדמוקרטים בורים או לא נאמנים". גם עבור טראמפ יש שתי אפשרויות – או שאת/ה בעדו או נגדו.

לינדברג של המציאות שלנו, בנוסף להיותו מקורב להנרי פורד וידידם של הנאצים, היה חבר בוועדת "אמריקה תחילה" (America First Committee). בדיעבד, הגישה שלו מתחברת לקמפיין הבחירות של דונלד טראמפ עם "קודם אמריקה" (America First) ועם "נעשה את אמריקה נהדרת שוב" (Make America Great Again).

הדבר הבולט בסדרה הוא קיומם של מנהיגים שמזהים הלכי רוח מסוימים שקיימים בשוליים והופכים אותם ללגיטימיים, ממש כמו במקרה של האנטישמיות שכבר היתה קיימת במזרח אירופה וזוהתה וקודמה בידי היטלר.

הקו קלוקס קלאן, לעומת זאת, היו קיימים הרבה לפני שהנאצים של היטלר חשבו לעשות מזה תעשיית מוות, ובמציאות שלנו הם נותרו בשוליים. אבל כל מה שהיה דרוש כדי להכניסם למרכז הוא מנהיג דוגמת לינדברג הבדיוני.

נורות האזהרה לא ייעלמו אם נתעלם מהן 

הסדרה מצליחה לגרום גם לנו לשקוע לרגע במחשבה של "פה זה לא יקרה", שהרי זו אמריקה והיא אף פעם לא הייתה פשיסטית בהגדרה. אבל ככל שהעלילה מתקדמת, נעשה ברור שבעולם בו כל כמה זמן קמים להם פשיסטים, אין באמת מקום בטוח מספיק, גם לא המולדת שלך.

המציאות האלטרנטיבית הזאת, ממש כמו ב"נחשול", מראה שכל אומה יכולה להפוך עורה.

הקנוניה נגד אמריקה תמונת קידום רשמית

יש קשר הדוק בין המסרים של "הקנוניה נגד אמריקה" ובין היוצר שלה. דיוויד סיימון ידוע כאחד שלא מפחד להביע את דעתו. הוא היה עיתונאי כזה ועכשיו הוא יוצר טלוויזיה כזה.

הוא הביע לא פעם את דעתו כנגד טראמפ בחריפות רבה, כמו גם נגד הממשלה בישראל. סיימון לא מפחד לחשוף אותנו, ובעיקר את האמריקאים שנמצאים רגע לפני עוד מערכת בחירות, לקו המחבר בין אמריקה הדמיונית של לינדברג לאמריקה של שנאת זרים ושנאת האחר בחסות טראמפ.

ההתעסקות היצירתית שלו בפוליטיקה ובקריסת מבנים חברתיים מכל סוג, מנגישה לנו רעיונות מורכבים שהופכים בחסות הסדרה לשיחות שאנחנו בקלות יכולים לדמיין עצמנו מנהלים בסלון הביתי, בשולחן האוכל שלנו או בעבודה.

הוא מטיף שפוליטיקה, אם נרצה או לא, היא חלק מחיינו ונורות האזהרה לא ייעלמו אם נתעלם מהן. הסדרה מצביעה על כל הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו צריכים לשים אליהם לב, שנייה לפני שזה מאוחר מדי.

פנייה אחת לא נכונה בדרך וניזרק לאמריקה פשיסטית, בה יהודי אמריקה שמגדירים עצמם כ"אמריקאים", כבר לא מרגישים בטוחים. וגם במשבר הקורונה הנוכחי, באותה אמריקה, נשמעים קולות דומים.

הסדרה בונה מציאות אלטרנטיבית, אבל היא רלוונטית היום יותר מתמיד. 'הקנוניה נגד אמריקה', שישה פרקים של רומן פוליטי חשוב ומרתק.

עוד משחקים בסדרה: וינונה ריידר בתור אוולין, אחותה של בס,  ואנתוני בויל בתור אלווין אחיינו של הרמן.

(*) פיליפ רות הוא סופר מוערך שספריו מתמקדים בין השאר בתקינות פוליטית וחקירה מתמדת של הזהות האמריקאית והיהודית אמריקאית . בשנת 2004 הוא הוציא את הספר 'הקנוניה נגד אמריקה'. בשנה לאחר מכן,  רות היה מועמד לארבעה פרסים על ספר זה, מתוכן זכה בשלוש מועמדויות, ביניהם פרס 'sidewise' להיסטוריה חלופית. בנובמבר 2012, הוא הודיע על פרישתו מכתיבה וב 22 במאי 2018, נפטר.

התמונות בכתבה: באדיבות Michele K. Short/ HBO

לקריאה של ביקורות מסך נוספות באתר שלנו לחצו כאן

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    יניב קזז

    ניתוח מרתק ומעניין מאוד. לפעמים התסריטאים והבימאים של הוליווד מייצרים מציאות מדומה, שבסוף הופכת למציאות של חיינו.
    הפחד של עולם הולך ומתכנס בתוך עצמו, עולם של לאומניות ולא לאומיות, זה מחזיר אותנו 80 שנים אחורה.

    כדי שלא יהיה שוב, אנחנו חייבים להילחם על האמת מול מסרים של שקר. הפייק ניוז הוא נחלת הכלל והיום יום, כך הרלוונטיות של מוסדות המשפט נעלמת, ואנחנו נתונים לחסדיהם של מנהיגים שחושבים שהם השמש והירח, הכוכבים והחלל. מנהיגים שחושבים שאי אפשר בלעדיהם.

    ניתוח מעניין מאוד, מעמיד אותנו בפני דילמה של פני העולם לאן.

    ימים יגידו מי אנחנו ולאן פנינו מועדות.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

מירוץ הנשים בתל אביב: גימיק שיווקי או ספורט מעצים?

Reading Time: 4 minutes האם מירוץ הנשים בתל אביב הוא אירוע ספורטיבי או הפנינג העצמה נשית בחסות סופר פארם? האם הפרדה מגדרית בספורט מועילה או מזיקה לנשים? שתי מאמנות ריצה, הדס קליין ושרונה שלו-מאייר, בשיחה עם ענבל כרמל

מגיעה לנו גינקולוגיה אחרת

Reading Time: 5 minutes למקצוע הגינקולוגיה עבר והיסטוריה שמשליכים על ההווה שלו. יתרה מכך, אופן ההתמחות של גינקולוגים וגינקולוגיות לא תואם רפואה יומיומית עבור נשים. הגיע הזמן לרפואה פמיניסטית