יעניין
אותך
כתבת אורחת
17 אוקטובר 2021 | משך הקריאה: 5 דקות

בגיל 30 גיליתי שיש לי סרטן.

הקמפיין של "גילוי מוקדם מציל חיים" עבד עלי טוב מאד. מפני שביום בו חשתי גוש קטן בשד מיד פתחתי את האפליקציה של כללית וקבעתי תור לרופא הראשון והקרוב ביותר שמצאתי. כשסיפרתי לרופא שיש לי גוש בשד, תשובתו הייתה, "נו, ו…?". אני לעומת, דמיינתי בראש שלי את כל הסיסמאות מהקמפיינים בכל שנה. "אמרו לי שצריך לבדוק את זה", עניתי לו כמעט במבוכה. הרגשתי כל כך חצופה שהעזתי בכלל להיבדק. הרופא טען שאני צעירה מדיי, הייתי אז רק בת 29, ובכל זאת הואיל בטובו לתת לי הפנייה לאולטרסאונד כי "כבר הגעת". יצאתי ממנו מבוישת, כאילו עשיתי משהו רע.

מפה לשם – עברה שנה

את האולטרסאונד לוקח זמן לקבוע. וכשעושים את האולטרסאונד מסתבר שחשוב מאד מה ביקש הרופא שהפנה לבדיקה. הגעתי עם תוצאת האולטרסאונד לרופא אחר. הפעם – רופא פרטי. הוא ביקש לעשות עוד בדיקה, שתהיה יסודית יותר, מאחר והם לא ממש פרטו שום דבר בבדיקה שעשיתי. הוא בדק אותי קצת יותר ברצינות, אבל גם הוא טען שאין לי מה לדאוג, כי אני צעירה, וזה "בטח שפיר". כך, מפה לשם, עברה שנה.

איך עברה שנה שלמה? כי כל בדיקה, היא חגיגה עצומה של בירוקרטיות, אישורים מהקופה, טופס 17 ועוד… וכשהרופאים בטוחים שאין לך שום דבר, את לא מרגישה את הדחיפות להזיז הרים ולריב עם פקידים כדי לקבל בדיקה מהר יותר – מה שבסופו של דבר נאלצתי לעשות, כשהרגשתי שהמצב שלי מחמיר. וכך, גידול שבצילום הראשון היה 1.6 ס"מ, הגיע כבר ל-9 ס"מ ונאלצתי לעבור כריתת שד מלאה, הוצאה של זקיקי לימפה וכימותרפיה. מתנה מעניינת לגיל 30.

ובכל זאת, בזכות ההתעקשות שלי – ועל אף הגישה השאננה של הרופאים, ניצלתי.

יש אנשים ששואלים אותי "למה שלא תתבעי את הרופא?". אני חושבת שכל אחד שהתמודד עם מחלה כלשהי יכול להבין שההליך הבירוקרטי היומיומי כל כך מורט העצבים, שלא נותר בך שום כוח, רצון, או כוח רצון לחזור ולהמשיך במלחמה בירוקרטית. במיוחד שבמקרה לי, למשל, הדברים נגמרו כך שמצבי תקין לחלוטין. אין הוכחת נזק. למרות הכל, תפסנו את זה מספיק מוקדם מבחינת רמת ההתפשטות של הגידול. אז עברתי הלאה.

חשבתי שרק אצלי תהליך הגילוי לקח זמן כה רב. אבל לצערי גיליתי שלנשים אחרות, רבות מאד, היו סיפורים כמעט זהים לשלי.

מגיעה לנו גינקולוגיה אחרת

"זה לא גידול – זה חלב שהתייבש"

סיגל סיפרה לי שכאשר הגיע לרופא נשים עם גוש בשד שהלך וגדל, הוא אמר לה שמדובר בבעיה של חלב שהתייבש. אבל הגוש המשיך וגדל, דבר שאינו אופייני לחלב יבש.

"אני חוזרת אליו עוד פעם. וכל פגישה איתו זה בירוקרטיה של מרפאות. כבר עוברים שבועות ואפילו חודשים בין פגישה לפגישה. בסופו של דבר הגעתי לכירורג שד של הקופה. גם הוא נתן לי תשובה לא רלוונטית והציע לי לעשות קומפרסים לחזה. אף אחד לא חשב על כיוון של סרטן או משהו כזה". היא מספרת.

"בשלב מסוים השד התנפח וזה כבר נראה ממש רע, ניגשתי ישר למיון. במיון חשבתי שיעשו לי אולטרסאונד ודברים כאלה, אבל זה לא היה בנמצא. שוב הייתי צריכה לחכות כמה ימים. עשו לי רק זריקה אנטי דלקתית ואמרו לי 'תקבעי תור עד שיהיה אולטרסאונד שד'. למעשה, מאז הפעם הראשנה שניגשתי לרופא לגבי הגוש בשד, עד האולטרסאונד הזה, עברה חצי שנה". רק כעבור זמן מה, החליטה רופאה אחת לעשות בדיקה רצינית יותר וגילתה שמדובר בסרטן.

"תפני לכללית, לתלונות הציבור"

גם מ', שביקשה להישאר בשם בדוי מספרת: "במהלך מאי 2021 בדקתי את עצמי וגיליתי גוש. קבעתי תור לכירורג, כמובן רק לאחר שבועיים וחצי היה מקום. הוא הפנה אותי לאולטרסאונד בתור התחלה. קבעתי תור, עשרה ימים קדימה, כשהתוצאות מגיעות רק לאחר שבועיים. התוצאה לא טובה. קובעת שוב לכירורג, אחרי עשרות טלפונים מצליחה להגיע אליו יום אחרי להמשך בירור. הוא מפנה לממוגרפיה וביופסיה. תוצאות ביופסיה – רק לאחר שלושה וחצי שבועות. ולא נמסרות טלפונית. אז הגעתי בהול לכירורג שלא בישר את הבשורה בצורה חד משמעית וברורה, אלא אמר לי… 'טוב עכשיו את פונה לבית חולים, איזה שתבחרי, ושם כבר יבדקו אותך ויסבירו לך מה הלאה'. ומכאן פניתי לבית חולים הראשון שחשבתי עליו, שיבא תל השומר. קושי ראשון: אני בכללית ולכן חטפתי שם הלם בירוקרטי".

חשוב לזכור שבטיפולים לסרטן – כל סרטן – הזמן הוא גורם מכריע. בסרטן השד, כמו בסיפור שלי, הוא עשוי להכריע בי כריתה חלקית של החזה לבין כריתה מלאה. לעיתים, הזמן עלול להיות ההבדל יחיד בין חיים למוות.

"אחרי שכבר ראיתי כירורג בשיבא נתבשרתי שמדובר חד משמעית בסרטן אלים, שהתפתח מהר, ואני חייבת להתחיל טיפול בשבועות הקרובים", מספרת מ'. "אבל לא קיבלתי טופס 17 להדמיות בשיבא, אז פניתי לקפלן. שגם ככה לא עונים לטלפון וטוענים ל'מחסור בכוח אדם, תפני לכללית לתלונות הציבור'. אז חזרו אליי מהמרפאה, קבעו לי תור לשבוע קדימה… אחרי שכבר הייתי בעצם אצל שני כירורגים ואני כבר בהיסטריה ומבינה שצריך לטפל בזה מהר. הצלחתי להקדים את התור. הייתי צריכה לבצע עוד הדמיות,כמו אמ.אר.איי ופט-סיטי – בדיקות שזמן ההמתנה להן נע בין שלושה שבועות לחודשיים, לפחות. ב-29.5 הייתי בתור אצל הכירורג. ב22.6 עשיתי ביופסיה. ב20.7 קיבלתי את הבשורה המרה וב 17.8 התחלתי את הטיפולים הכימותרפיים. היה לי מזל גדול שהצלחתי לעמוד מול הבירוקרטיה הקשה של קופת החולים, בתוך הלחץ הנפשי המטורף הזה, בים של אי ודאות. אין מי שילווה אותך מתוך הקופה ויסייע. אני חושבת על כל אותן הנשים שמסתובבות ואומרות 'בסדר יש גוש, יש זמן, נעשה את הבדיקות…' ואז מגלות את זמני ההמתנה בין הבדיקות והתוצאות".

סרטן השד – הסרטן המגדרי

מפורקת נפשית ופיזית, מצאתי את עצמי ממתינה שעות

גם לי, כמו ל-מ', אמרו לפנות ל'תלונות לציבור' כשמרפאת הנשים שלי לא הסכימה להוציא בשבילי טופס התחייבות לתהליך הקפאת ביציות – תהליך מומלץ לנשים בגילי, לפני טיפול כימותרפיה. אני יודעת שאין זמן, שצריך לפעול מאד מהר. שכל יום שעובר עלול להיות מכריע ולסמן את ההבדל בין החיים של לפני, לאלו של אחרי. "כללית" לא ענו לי לבקשה ורק אחרי שבועיים, כשכבר החלטתי לעבור את התהליך על חשבוני וכבר התחלתי את הטיפול הכימותרפי, קיבלתי תשובה שלילית.

בעודי מפורקת, פיזית ונפשית, מטיפול כימותרפי אינטנסיבי וממחלה מסכנת חיים, מצאתי את עצמי מבלה שעות ולפעמים ימים שלמים בהמתנות ובטלפונים, כדי להשיג טופס 17. בסופו של דבר, עברתי למרפאה אחרת, שם הסכימו לעזור לי. "תלונות הציבור" של כללית לא תרמו הרבה.

קצת סדר בהליכים הבירוקרטיים

אז מצד אחד – הקמפיינים לגילוי מוקדם של סרטן השד עושים את שלהם. אנחנו מודעות יותר לגוף שלנו, אנחנו בודקות אותו ואנחנו לעיתים גם מתעקשות אם משהו לא בסדר. מצד שני – קופות החולים, בתי החולים ובכלל, עולם הרפואה, לא מכין אותנו להליכים שניאלץ לעבור: הן הבירוקרטיים והן הרפואיים. המידע הזה כמעט ולא נגיש ולכן, נעשה קצת סדר בהליך הבירוקרטי שאנו מתמודדות איתו כדי לאבחן סרטן שד.

ישנם סוגים שונים של סרטן השד, עם בדיקות שונות הנדרשות כדי לאבחן אותו. דבר ראשון – צריך להשיג תור לכירורג שד. בדרך כלל, הכירורג נותן הפנייה לממוגרפיה או לאולטרסאונד. אז צריך לקבוע תור ולהוציא טופס 17 מהקופה. במקרה הטוב, הליך קביעת התור לוקח חודש. כשמגיעות התוצאות, חוזרים איתם אל רופא המשפחה. הוא אמור לתת הפנייה נוספת – לבדיקת אמ.אר.איי או לביופסיה (בדיקה שמטרתה לגלות האם מדובר בגוש ממאיר). ושוב: לקבוע תור, לבקש טופס 17, להמתין ולחזור עם התוצאות. התהליך הזה, של אבחון המחלה, עשוי לקחת שנה, כשכל יום הוא קריטי להתפשטותה של המחלה ולסוג וטיב הטיפול שאמור להציל אתחיינו.

אם הליך האבחון במקרה שלי היה מהיר יותר, יכול מאד להיות שלא הייתי נזקקת לכריתת שד מלאה ושחזור – ניתוח, שעלה לקופת החולים שלי – ולמדינה, מאות אלפי שקלים. כך שגם אם נניח את הפן הרגשי בצד ואת ההתמודדות עם הגוף החדש ונישאר עם הנושא הפרגמטי בלבד – גם לקופת החולים משתלם לאבחן מוקדם את סרטן השד.

אז אולי במקום קמפיין "לכו להבדק", שכרגיל, משאיר את האחריות בצד שלנו, האזרחיות, כדאי להשקיע אנרגיה וכסף בלעשות סדר. לאחד בין מכוני הבדיקות השונים, ליצור נגישות של בדיקות בקלות רבה יותר. כן, גם לנשים צעירות. כי מסתבר שיותר ויותר נשים חולות בגיל צעיר, בלי שום עבר גנטי. ולמערכת הבריאות משתלם לדאוג גם לנו, שנבריא מהר ונחזור לחיים נורמאליים, מלאים, ארוכים ובריאים.

עלמה גלית פיין היא מרצה ומטפלת רגשית, מחברת ספר שעתיד לצאת בקרוב, "הלב הסקרן" המתאר את ההתמודדות עם מחלת הסרטן. 
הידעת?
פוליטיקלי קוראת קיימת מאז 2012.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.
התכנים שלנו מגיעים למליוני אנשים בכל חודש.
תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מומלצות עבורך
 אותה קטגוריה
תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *