אמצעי מניעה לנשים: הגלולה

אמצעי מניעה: הטאבו, הלגיטימי והיוצא מהכלל

מה נאמר ומה מושתק במשרדי גניקולוגים כשאנו מבקשות עזרה במניעת הריון? כיצד ההמלצות על אמצעי מניעה מסוימים ולא על אחרים שמים את האחריות למניעת הריון רק על נשים, ומקדמים את תפקידן החברתי כאימהות?
Reading Time: 4 minutes

מאת: ד"ר טליה מרים גולן

אמצעי מניעה הם סדרה של המצאות שהתחילה בימי קדם ולא הסתיימה עד היום. חכמים מצריים ורופאים הלניסטים המליצו על משחות מגללי תנינים ודבש, וכן שיקויים שכללו יין, חומץ, מלחי עופרת, שמן ואפילו רוק גמלים כקוטלי זרע בטוחים.

לפי המסורת היהודית, עוד משחר האנושות, אמצעי מניעה לאישה דרך הפה כונה 'כוס של עקרין' – משקה שנחשב לגלולה הנוזלית הקדומה והכיל שרף, עשבים ומינרליים. בימי הביניים נשים נכנסו למיטה עם אשכי שועל קשורים לרגליהן. בקנדה של המאה ה-16 לגמו אלכוהול בו הומסו אשכי בונה טחונים, ובסין לפני אלפי שנים, שתתה האישה אחרי הסקס כמה לגימות של כספית, בכדי למנוע היריון.

עד מלחמת העולם הראשונה רבות מהנשים שתו מים שהנפח השתמש בהם לקרר את המתכת שעליה עבד, כנראה בשל העופרת שהייתה במים. ומי שחיפשו להיות עדכניות יותר רחצו את האזור הווגינאלי שלהן בקוקה קולה, מתוך אמונה שהשילוב של פחמן דו חמצני וסוכר לא יאפשר היריון.

תמונה: DanEvans, Pixabay

נראה כי מאז ומעולם ניסו נשים לנתק את הקשר בין סיפוק צרכים מיניים והבאת ילדים לעולם. אבל רק בשנות ה -30 של המאה קודמת, הפך השיח לציבורי וגלוי ובארצות הברית התקבל חוק שעל פיו יכולים רופאים לספק אמצעים וייעוץ למניעת היריון. כך הפכה הקליניקה של רופא הנשים לתא הוידויים המודרני. המקום בו נשים משתפות גבר זר בתוכניות העתידיות שלהן הקשורות לגבר אחר.

מה קורה ב"תאי הוידויים" הללו? להלן אביא שלוש דוגמאות הממחישות את הדברים המאפיינים באופן ייחדי את  המפגש בין אישה מטופלת ורופא הנשים שלה בהקשר של מניעת הריון: הטאבו (הדברים עליהם אסור לדבר) הלגיטימי (הדברים אותם מותר לומר. עליהם מותר לנהל שיחה)  והיוצא מהכלל (שמותר לדבר עליהם אבל הם לא נחשבים בגדר נורמה). דוגמאות אלו גם מאפשרות להבין טוב יותר את הקשר הנוצר בין  מגדר, רפואה, נשים ומיניות.

הטאבו: אילו מילים לא מוזכרות?

כדי להבין טוב יותר את תפקידו של הרופא בהקשר של אמצעי מניעה,  חיפשתי (במסגרת עובדת הדוקטורט שלי באוניברסיטת חיפה) מסמך רשמי המפרט את תפקידו של הרופא. בחוזר משרד הבריאות משנת 2014 מצאתי ניסוח מעניין לתפקידו של הרופא במתן אמצעי מניעה. "על הרופא … לאפשר לכל אישה בגיל הפוריות לתכנן את מספר הילדים הרצויים לה ולמשפחתה ולהביאם לעולם במועדים שהמשפחה מעדיפה". המילים "אמצעי מניעה" מוצפנות בביטוי "תכנון המשפחה" שמתייחס רק לאישה בעלת המשפחה, הרוצה לתכן את משפחתה. נדהמתי לגלות  שבשנת 2014 הטאבו החברתי על מניעת הריון כל כך חזק שצריך להצפין אותו בעזרת ביטוי ארכאי.

בואו נודה שהפעם הראשונה שאנו הולכות לרופא נשים בדרך כלל היא לצורך התייעצות לגבי אמצעי מניעה. זה קורה בערך בין גיל 15 ל – 25. זה לא קשור למשפחה שבד"כ עדיין אין לנו. זה קשור רק לרצון לקיים יחסי מין בטוחים. ענין שגם במאה ה-21 עדיין קשה לדבר עליו, שהשיח סביבו לא מקובל והוא עדיין בגדר טאבו.

זו אמת שאמצעי מניעה מאפשרים גם תכנון ילודה ,עם זאת במאה ה 21 נשים מגיעות לרופא נשים לא כדי שיעזור להן לתכנן את משפחתן אלא כדי להתייעץ לגבי האופן בו הן יכולות לממש את מיניותן הבריאה לצד רצונן ללמוד, להתגייס לצבא, לפתח קריירה  ועוד.

במאה ה 21 נשים מגיעות לרופא נשים כדי  לדבר על הקושי שלהן לקחת אמצעי מניעה ועל הרצון שהגבר יעשה את זה ולא הן.  לעיתים הן רוצות לדבר על הרצון שלהן בהתפתחות אישית שאינה כוללת הבאת ילדים לעולם. הן רוצות לשתף בכך שהגלולות פעמים רבות גורמות לשינוי במטבוליזם ולהשמנה שזה אחד הנושאים שהכי מעסיקים נשים. נשים רוצות להיות יכולות לדבר עם רופא הנשים שלהן על הליבידו שלהן שנפגע משימוש בגלולות ופוגע בדימוי העצמי שלהן כנשים צעירות ומיניות.

הטלת טאבו על השיח לא מאפשרת שיחה גלויה על הצרכים, העמדות, היכולות והרצון של נשים. הטלת טאבו לא מאפשר לנשים דתיות לפתוח מול הרופא הנשים שלהן את  הקשיים ההלכתיים הנובעים מהרצון למנוע הריון, את הדילמות הבלתי אפשריות שהן חוות בין הרצון הפרטי שלהן לחוויות מיניות לבין ההלכה שלא מאפשרת זאת לנשים לא נשואות. נשים דתיות  ומסורתיות, ממגזרים שונים חוות מצוקות גדולות  בשל ההתנגשות בין הרצון שלהן, למערכת הערכים הדתית שלהן. זו הסיבה בשלה הן זקוקות לדבר  על הדברים עליהם אסור לדבר כדי להתאים ולדייק את הפתרון שיעזור להן לגשר על הפער.

תפקידו של רופא הנשים אם כן אינו לסייע להן לתכנן את משפחתן אלא לבחור את אמצעי המניעה הכי מותאם לאורח החיים שלהן, ליכולות האישיות שלהן, לסביבה בה הן חיות בהתאם לתרבות ולדת אליה הן משתייכות.

הלגיטימי: איך בוחרים אמצעי מניעה

מדינת ישראל היא מדינה מעודדת ילודה ולכן הנטייה היא להמליץ לנשים על אמצעי מניעה הפיכים מבלי להתחשב בגיל האישה או ברצון שהיא ובן זוגה מבטאים לגבי רצונם לא להביא עוד ילדים. מחקר שבדק את הקשר בין בחירת אמצעי המניעה ובין מידת הדתיות בקרב זוגות ישראליים בשנים 1988-1987 מצא שרק קרוב לאחוז מקרב הנשים שהשתתפו במחקר בחרו בעיקור כאמצעי למניעת היריון אפילו אימהות בגילים שלושים וחמש עד ארבעים וארבע אשר אינן רוצות להביא ילדים נוספים, בוחרות רק לעתים רחוקות בעיקור.

הליך של קשירת חצוצרות הוא אמצעי מניעה ששכיח ביותר בעולם כולו. בגרמניה שמונה אחוזים מהנשים בגיל הפוריות ושני אחוזים מהגברים עד גיל חמישים בוחרים בעיקור לצמיתות. עיקור על ידי קשירת חצוצרות או קשירת צינורית הזרע  הוא האמצעי המועדף למניעת הריון לאחר הגלולה (38.6%) והקונדום (28%).  באנגליה עשרים ואחד אחוז מהגברים ועשרים ושלוש אחוז מנשים בוחרים בעיקור כאמצעי מניעה אחרי הגלולה (30%) והקונדום (37%). בארצות הברית עשרים ותשע אחוז מהנשים ושלוש עשרה אחוז מהגברים בוחרים בעיקור.

נראה כי בישראל, בשונה ממדינות אחרות בעולם המערבי, עדיין קיים קשר שתיקה בנוגע לדרכים אלו למניעת הריון. קשר השתיקה, כפי שבא לידי ביטוי בחוזר העוסק באמצעי מניעה יוצר מצב של צמצום במגוון האפשרויות וחוסר מתן לגיטימציה שווה לפתרונות שונים. במיוחד לפתרונות בלתי הפיכים.

היוצא מהכלל: אמצעי מניעה לגברים

מכירות את הרגע הזה שאת מתחילה להתעניין באמצעי מניעה ומגלה שיש עולם שלם של פתרונות. את מתחילה להתבלבל. גלולות, התקן ואולי בכלל קונדום. את רוצה להתייעץ עם משהו ומגלה שנשים הן  בדרך כלל  אלו הלוקחות אחריות על המניעה בעוד שהגברים מבקשים לא לפגוע במידת ההנעה שלהם על ידי עטיית קונדום. גם אצל רופא הנשים קיים מעט מאוד שיח על אמצעי מניעה המיועדים לגברים.

השיוויון בין המינים הולך וגדל וראוי שהוא יבוא לידי ביטוי גם בבחירה באמצעי מניעה. הגיע הזמן שרופאי נשים יקחו חלק בתהליכים אלו ויכונו את הנשים והגברים לקחת אחריות שווה על מניעת היריון. הגיע הזמן שלא רק נשים ישלמו מחיר כבד על הניתוק בין יחסי מין והיריון. אמצעי מניעה הניתנים לנשים גובים מהם מחיר יקר בינהם: דימומים, הפחתה ניכרת בליבידו, סיכון גבוה יותר לגידולים, סיכון להידבקות במחלות מין שונות ביניהן וירוס הפפילומה, קרעים וזיהומים ברחם.  לאחרונה יצא סרט בהפקה אמריקאית המונה את כל נזקי הגלולות והם רבים.  הנפוצים שהם: שבצים שונים עקב היווצרות של קרישי דם ולעיתים נדירות אף מוות. דיכאון, חרדה, ירידה בחשק המיני, בעיות מטבוליות.

הגיע הזמן שרופאי הנשים יעודדו נשים לשיח פתוח עם בני זוגן על האחריות המשותפת למניעת היריון. על  המחיר ששני הצדדים צריכים לשלם עבור האחריות המשותפת למניעת היריון. במאה ה 21 ההנאה של האישה מיחסי מין חשובה לא פחות מההנאה של הגבר.

השיח על אמצעי מניעה בישראל עדיין מוגבל. הוא מוגבל בהתייחסות שלו רק  ל"תכנון המשפחה" . הוא מוגבל בהתייחסות שלו לאמצעי מניעה הפיכים ולא בלתי הפיכים.  הוא מוגבל בהתייחסות שלו לאמצעי מניעה של גברים. והוא יוצר מצג שווא בו האחריות למניעת היריון היא רק של הנשים. הגיע הזמן לשנות את זה. להוציא חוזר חדש בו  יוגדר מחדש תפקידו של רופא הנשים במתן אמצעי מניעה מגוונים ומותאמים ועידוד הגברים לקחת אחריות על מניעת היריון באופן שיוויוני.

לקריאת מאמרים נוספים בנושא רפואה מגדרית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: ויקיפדיה

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

תמונה של חיים ולדר

פרשת חיים ולדר – MeToo של החברה החרדית בישראל?

Reading Time: 3 minutes פרשת חיים ולדר מסעירה את העולם החרדי, בצורה שיכולה לטרוף את הקלפים בקהילה ובחברה הישראלית כולה. ומה איתנו? לנו בעולם החילוני יש תפקיד גדול יותר מרק לצפות ולצקצק. נועה חסידוב כותבת על אחריות חילונית בפרשת ולדר.

קראי עוד »

״אל תגזימי״: כך תבע אותי כוכב ריאליטי

Reading Time: 9 minutes איתמר עמי, משתתף בעונה האחרונה של התכנית ״חתונה ממבט ראשון״, תובע את פוליטיקלי קוראת (נתבעת מס׳ 2) בסך רבע מליון ש״ח על פרסום ביקורת טלוויזיה בסטטוס בפייסבוק. שני קדר, כותבת הססטוס ונתבעת מס׳ 1, מספרת על מאחורי הקלעים של הסטטוס והתביעה.

קראי עוד »