ראש ממשלת ישראל זיהה את האזרחים והחיילים הישראלים החטופים כנכס, שמשאיר את המלחמה חיה וקיימת. עכשיו, הוא משתמש בהםן כמגן האנושי לביצור שלטונו.
למנהיגות בישראל אין אסטרטגיה – הכתובת הזו כבר מרוחה על הקירות השרופים של כל הבתים בגליל. אבל גם לאופוזיציה הישראלית אין אסטרטגיה, או אלטרנטיבה. אז מה עושות?
סינואר הפך השבוע למנהיג הבא של הארגון ויש לבחירה זו משמעות רבה פנים פלסטיניות, אזוריות וגלובליות. מה המשמעות של בחירת ארכיטקט השבעה באוקטובר להיות הפנים של הארגון? כיצד יגיב לכך המערב? ומה זה יעשה ליציבות האזורית ולצירים הסונים שיעים באזור?
האירועים האחרונים בבית ליד ובשדה תימן הם עליית מדרגה במלחמת האזרחים השקטה המתרחשת בישראל כבר חודשים ארוכים. ביטחוניסטית מזרח תיכונית בניתוח מסחרר של מה שכולנו יודעים שמתרחש, אבל לא מצליחים להגיד
תוך עשרה ימים מרגע ניסיון ההתנקשות בטראמפ, התפטרה קימברלי צ'אטל, ראשת השירות החשאי האמריקאי. עשרה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר ובישראל אף אחד לא מפנה את כיסאו
פוליטיקאים בביירות מצהירים הצהרות נגד "יושבי בתי הקפה" והמבלים בחוף הים. שם כמו כאן, הכוחות הפוליטיים מעדיפים את האזרחים שבורים, או מתים בעבור מלחמות שאין להן סוף
המילה "ניצחון" על כל הטיותיה מככבת בשלטי החוצות, בכנסים ובפה של המנהיגים שלנו. אבל האמת היא, שאין מילה פחות מחוברת למציאות ממנה.
צריך לעצור את המלחמה ולנסות להגיע לפתרון אחר שיהיה כמו הסכם יום שישי הטוב רק של שבת. שני הצדדים לא יהיו מרוצים אך אין ברירה. זו הדרך להציל חיים. אין טעם בהמשך המלחמה ללא תכלית.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
