לא יפה = לא שווה

״מי אשת החיל? למה התנועה לשחרור האישה קנתה 30 טון של פצצות סירחון?" הם חלק מהפתיח של הפרק השמיני בעונה השלישית של תכנית הדוקו עטורת הפרסים "הבלתי חשובים" ששודרה ביום חמישי, ה – 23.5.24, בקריינות של דרור קרן. בהצגת נושא הפרק: המאבק על קיומן של תחרויות מלכות היופי בישראל, נשמע קרן שואל שאלות בנימת משובה קלילה, שקורט זלזול באינטליגנציה טמון בה. את הבחירה לפתוח נושא פמיניסטי פוליטי מובהק שכזה, עם אמירתה של סלבריטאית התחרויות, אשת העסקים וחברת הכנסת לשעבר פנינה רוזנבלום: "לא להיות חכמה יותר מאשר הגבר". בצעירותה התנגדה רוזנבלום לרעיון שחרור האישה ואמרה שהייתה מסרבת להצטרף לתנועת שחרור נשית. בדבריה הביעה התנגדות לביטול תחרויות היופי בשל היותן מקפצה לשדרוג מעמדן של נשים. במבט לאחור חזרה בה מהאמירה לפיה על הגבר להיות השולט.

ראיון חשוב כשלעצמו נעשה עם כוהנת תחרויות היופי, העיתונאית המיתולוגית ברוריה אבידן-בריר ועם המנהיגה הפמיניסטית אסתר עילם ז"ל. אבידן -בריר מעידה בכנות שהזדהתה באופן מלא עם התחרות שנהייתה למפעל חייה. היא נשמעה מודעת למגרעותיה ולא נלהבת או גאה במיוחד, לאור התובנות וההתפתחויות ביחס לתחרות הזו בשנים האחרונות. היא בטאה הבנה למה שייצגה תחרות 'אשת החייל', שזו הייתה בגדר נסיגה במעמד האישה. בתוכנית הופיעו גם נשות החיל שנבחרו במסגרת התוכנית שכנגד בחירת מלכות היופי, מרים שמאי מאור יהודה ואמי סיבוני ז״ל. מעניינת הייתה הופעתה של החיילת, נכדתה של אמי סיבוני המנוחה.

המאבק הספציפי נגד תחרויות מלכות היופי הוצג בקווים חלקיים, ומהאופן בו ערכו את דבריה של אסתר עילם ז״ל זה היה נשמע שמדובר בנושא העיקרי של המאבק הפמיניסטי באותן שנים. ולא היא. הנושא העיקרי עליו נאבקו חברות התנועה היה הישרדותי קיומי: נגד רצח נשים על ידי גברים ונגד אלימות כלפיהן. את המאבק הזה הובילו מייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל, הח"כית לשעבר מרשה פרידמן ז״ל, פרופ׳ מרילין ספר, ברברה סבירסקי, אתי בן -זיו, נעמי נמרוד, ג׳סיקה נבו שתיבדלנה לחיים, וחברות מייסדות חיפאיות נוספות, כולל השרה המנוחה שולמית אלוני. אגב, האירוע ששל קניית פצצות סרחון לא היה ולא נברא בארץ אלא באלברט הול בלונדון, בריטניה, בראשית שנות השבעים.

מגרעתה העיקרית של התוכנית ששודרה הייתה בעצם שיוך נושא המחאה כנגד תחרויות מלכות היופי לזוטות המיועדות לכותרתה: ״הבלתי חשובים״. יש משום מיפויו של נושא תחרויות מלכת היופי בצד השגוי של הסקלה, הפוך מן המציאות. כמו כן ישנו בלבול שבין נושא חברתי חשוב לבין גימיק בחירת ״אשת חיל״, התחרות שכנגד, שהוגדרה על ידי יוזמה, משה להיס, כפמיניסטית לעומת זו של מלכת היופי הרגילה: תחרות שנועדה לבטל את פולחן היופי הגופני הנשי לטובת אידאל האישה הממלאת את חובותיה המסורתיות.

הפרק הנ"ל הוא כהיפוכה של סדרת התוכניות ״הנבחרות״, ששודרה בעבר בכאן11. בניגוד לתיאור חי ומעמיק, המבוסס על תחקיר רציני, נדמית ״אשת חיל״ לצ׳טבוט של בינה מלאכותית. בראש ובראשונה, בחלקיות המידע. מן התוכנית נוצר הרושם שהמאבק נגד תחרויות מלכת היופי הוא הוא המאבק הפמיניסטי היחידי שנמשך במשך השנים בישראל. לא הוצג שום קונטקסט בחלקו של המאבק הזה בכלל ההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית הישראלית.

לא היה זה נושא ״בלתי חשוב״ כלל, אלא אחד המאבקים הפוליטיים החשובים בארץ ובעולם להפחתת מסחור גופן של נשים והפיכתן למכרה של זהב למארגנים ולנותני החסויות. זירת התחרות הזו היוותה מוקד למאבקי כוח ושליטה כלכליים תרבותיים ופוליטיים. כולה הייתה כניעה מוחלטת של נשים לתכתיבי הפטריארכליות והחפצתן. בנוסף על כך, המאבק נגד תחרויות מלכת היופי עצר את הווייתן ככלי הניידות החברתית היחידי עבור נשים כדי לטפס ולעלות ממעמד סתמי, אנונימי, לכדי תהילה ופרסום. התחרות ייצרה סלבריטאיות וסידרה לנשים הנבחרות חיי זוהר ופרסום בזכות המראה שלהן, נתונים שאין להן שליטה עליהן. לא כי היו מדעניות בטכניון או במכון וייצמן, שבמילא אז ניתן היה לספור אותן באצבעות כף יד אחת; לא ספורטאיות שזכו בהישגים כלשהם באולימפיאדות; לא שחקניות תיאטרון נודעות, זמרות או סופרות, נבחרו אז לשמש מופת ודוגמה לכלל הנשים: קנה המידה היחידי שסימל עליית סטטוס נשי היה יפי הפנים, תואר הגוף.

כאשר מדובר בתחרויות מלכת היופי, מדובר בפורמט בידורי המוני שקיים זה מאה שנה בעולם ובארץ מאז שנת 1950 שכולו החפצה של נשים. ״שוק בשר״. כפי שמתגלה בשנים האחרונות, כמו בסרט האמריקני ״מלכות היופי של אמריקה״ (2022), ההיסטוריה של התחרויות רצופה במחלוקות וויכוחים שנתגלעו במשך השנים. על סמך ארכיונים נדירים, עבודת תחקיר יסודית ומרואיינים שהיו מעורבים בתחרויות, נחשפת תמונה עגומה ביחס למעמדן של הנשים המשתתפות, וכן מתגלים השינויים ביחס אליהן, למראה חיצוני ולתפקידיהן החברתיים.

ביסוד התפיסה השלטת של יוזמי תחרויות היופי עומדת הצבעה על ייעודן של נשים לשמש מושא תשוקה עבור  גברים: ערכן נמדד לא על פי מי שהן – אלא כ״בת של״, ״אשתו של״, ״אימו של״. הצגת חברות התנועה לשחרור האישה כאסתר עילם ולאה צמל שתיבדל לחיים, משבשת את תמונת המאבק של נשים בכללו. לאה צמל הציגה את המאבק נגד תחרויות היופי כהפגנה הפמיניסטית הראשונה בארץ, כאילו לא התקיימו אין ספור הפגנות ומחאות כאלו הרבה לפני אירועי תחרויות היופי.

בחירה פמיניסטית

עובדה חשובה שנשמטה מן התוכנית היא, שמאבק נגד תחרויות מלכת היופי התקיים כבר בסמיכות למאבק היישוב על זכות הבחירה לנשים, בין השנים 1919- 1926. גם אז הוביל המאבק להפסקת תחרויות היופי לנשים, שנקראו ״מלכת אסתר״, והתקיימו בין השנים 1926- 1932 בחג הפורים, בעיקר ממניעים דתיים ואידאולוגיים. אז, כמו במאבק האחרון, היה זה ביטוי נוסף חשוב למאבק על זכות הבחירה ביישוב – לעיצוב החברה היהודית בארץ. בין השנים 1931-1969 התקיימה גם תחרות מלכת היופי של המכביה, לצד תואר בספורט, יכלו המתחרות לזכות גם בדרוג יופיין.

פרט נוסף שלא נכלל בתוכנית היה ההפגנה נגד תחרות מלכת היופי שהתקיימה בחיפה בשנת 2002 על ידי ארגון ״המכבסה השחורה״. חברי וחברות הארגון שהשתתפו בהפגנה, נשים וגברים, כולם לבושים כ״מלכות יופי״, בגלימות נשיות היתוליות. בסיום ההפגנה נכנסו לקניון קרוב, אך לא זכו לחשיפה ציבורית מספיקה. דבר נכון שכן נאמר בתוכנית הוא שהנושא הזה לא תועד בתקשורת הממסדית, כיתר הנושאים הפמיניסטים באותה תקופה.

כשמדובר בתנועה חברתית לשינוי מעמיק, מן הסוג המשנה סדרי עולם, רבות הגרסאות על נסיבות היוולדו, ועל זכות הראשונים על ייסודו רבים הקופצים. ככול שמדובר בשינוי עמוק ומופלג יותר, גורמים רבים יותר ייטו לייחס לעצמם.ן ראשוניות בפועלם בנושא ולהעמדת קטע מן הפרספקטיבה הכוללת כאחוזה בלעדית לפועלם.ן. המאבק נגד תחרויות מלכת היופי היה אחד מאלו שהצליחו, אך לא החשוב שבהם, ובכך הוא כן עונה על מטרת סידרת התוכנית לסיפורים נידחים… לא לגמרי.

לסיום, דבריה של חוקרת הפמיניזם, ד״ר חנה ספרן, העומדת בראש ארכיון הארגון הפמיניסטי ״אשה לאישה״ בחיפה: ״תחרויות הן חלק מעולם הפטריארכיה, על פיו עלינו להיות יפות ולהתחרות זו בזו, בשעה שהמציאות מצביעה על כך שלכול אחת מאיתנו יש מקום בעולם, כוח ויכולת פעולה. ביסוד הפטריארכיה מצוי הניסיון להקטין נשים, לומר לנו שאנו לא יכולות, לא שוות ולא ראויות להיאבק על זכויותינו, כי מי אנחנו בכלל? תחרויות כאלו גורמות לנשים לחיות חיים שלמים תחת דיכוי ולהימנע מלפעול למען זכויותינו״.