מאת: מריאלה יאבו ומאיה רומן
*****ספוילרים ל"הטובות לקרב" עונה 4 פרק 6 *****
פרק גדוש במיוחד מנסה להתמודד עם נושאים רגישים מאין כמוהם בהצלחה חלקית בלבד, אבל כתמיד מעלה דיונים מרתקים. מאיה ומריאלה שוב אתכן כדי לדון בטרנספוביה, מגדר, פמיניזם, וגם חשיבותן של קלדניות.
מאיה:
"הטובות לקרב" עונה 4 פרק 6 – פרק גדוש בהשוואה לשבוע שעבר! אני מרגישה כאילו יש לי יותר מדי דברים לדבר עליהם. בשבוע שעבר רשמתי לי שתי נקודות במהלך הצפייה והשבוע מילאתי שישה דפים.
אני מעריכה שהסוגיה הכי מעניינת בפרק היא, כמובן, המקרה המרכזי סביב שחיינית אולימפית שמאבדת את מקומה בנבחרת. שוב, אני מעריכה את הנכונות של הסדרה לצלול למקומות מורכבים ולא ברורים. סוגיות של טרנספוביה בתוך קהילות פמיניסטיות, הן, כידוע לנו, נושא בוער וקיים ומורכב.
אבל עוד לפני שהמקרה עוסק בטרנספוביה הוא עוסק בגזענות. בוזמן ושות' טוענים בהתחלה שהועדה האולימפית שינתה את החוקים כדי שמלאני, הלקוחה, לא תגיע לאולימפיאדה היות והיא מזוהה עם המחאה של black lives matter. יש עכשיו חוק, אמיתי דרך אגב, של הוועד האולימפי שאוסר על מחאות פוליטיות.
זה היה מאוד מעניין בעיניי, הרעיון שברגע שאת שייכת למיעוט את הופכת לפוליטית אפילו בלי שתעשי משהו. זו גם הסיבה שבקו העלילה השני בפרק המפלגה הדמוקרטית פונה לאדריאן כדי שירוץ כמועמד לנשיאות. אדריאן מקבל את הפנייה ולא ליז, כי הוא פחות פוליטי ממנה ולכן יהיה מועמד טוב יותר. הזוי.
מריאלה:
אני לא מסכימה. המפלגה הדמוקרטית לא רוצה אותו כי הוא פחות פוליטי. לא חסרות נשים שאינן פוליטיות. הם פשוט בתפיסה שאישה, ובטח ובטח אישה שחורה, לא יכולה לנצח בחירות. זה משהו שעלה המון גם לאחרונה סביב אליזבת׳ וורן.
מאיה:
כן, את צודקת כמובן, זו גם סוגיה של יכולת היבחרות, וזה משהו שמאוד פגע בוורן וגם בברני סנדרס בסוף.
מריאלה:
אבל פגע הרבה פחות בברני!! הוא הגיע למקום שני למרות שהוא קיצוני יותר מוורן. למה? פמינאציות יגידו כי הוא גבר .
מאיה:
את יכולה להיות אישה, אם את משחקת לפי הכללים הישנים. אבל גם אישה וגם סוציאליסטית: זה כבר יותר מדי.
מריאלה:
את יכולה להיות גם אישה וגם קפיטליסטית למות (ראי את הילארי קלינטון) וגבר ינצח. זה מה שהמפלגה הדמוקרטית למדה מהעבר.
מאיה:
הפנייה של המפלגה הדמוקרטית לאדריאן היא ביקורת יפה ונכונה של בעיה פוליטית קיימת: תעדוף הנראות על פני התוכן. וזו הייתה גם ביקורת יפה בעיניי על המפלגה הדמוקרטית. הם לא מצפים שאדריאן ינצח, אין לו רקע בפוליטיקה. הם רק רוצים שהוא יהיה על הבמה, כדי שזה יראה טוב. הם בעצם מתעדפים את זה על פני אשכרה לטפח מועמד או מועמדת שחורים בעלי סיכוי אמיתי.
ואולי זה באמת קשור ללקח הזה, של מי יכול להיבחר ומי לא, שמוביל אותם לחפש רק נראות, ובסוף תמיד להריץ את אותם אנשים.
מריאלה:
זה גם מתחבר יפה לאחד הפרקים הקודמים שעסק בשאלת "איך למשוך את הקול השחור". גם שם בסופו של דבר עסקו רק בצורה ולא בתוכן. ברגע שנגעו בתוכן המפלגה הדמוקרטית ברחה.
מאיה:
מדויק מאוד. זו ביקורת מתמשכת על המפלגה הדמוקרטית, שהתחילה עוד באישה הטובה וזה יפה וחשוב בעיניי.
אוקיי, בחזרה אל "הטובות לקרב" עונה 4 פרק 6 ואל המשפט של השחיינית האולימפית!
אז מה שאהבתי במשפט זה קודם כל העיסוק בנושא. כמו שאנחנו רואות גם במשפט עצמו, אנשים לא רוצים להתקרב אליו. לא עורכי הדין, לא השופט. כולם מפחדים לצאת לא בסדר, חלק בגלל נראות וחלק בגלל תוכן. בעיקר ברור שיש אי נוחות שנובעת משילוב של בורות וגם מהסיטואציה עצמה.
בהתחלה, המשפט הוא על גזע והטענה היא שמלאני השחיינית, הלקוחה של בוזמן, הופלתה כי היא שחורה. אבל במהרה מתברר שזו לא הסוגיה המהותית, אלא העובדה שמי שהצליחה להתקבל על פניה היא אישה טרנסית. וכאן, אנו מגיעות למחוזות מאוד מאוד מאוד לא פשוטים של השיח הפמיניסטי והטרנסי בימינו.
יש כאן שאלת מטא: האם הנושא באמת כזה קריטי שהוא מצדיק פרק שלם? הדיונים האלה על "מה יקרה אם נשים טרנסיות יחליפו נשים סיס בתחרויות ספורט?" וכו' הם לרוב התמקדות במקרי קצה שעדיין אינם באמת תופעה. הרבה פעמים זה מיקוד שמונע מטרנסופוביה.
אני חושבת שהם הצליחו להתמודד עם זה יפה כי המסגור לא היה רק "טרנסיות מול נשים סיס". מלאני לא הצליחה לפסול את הטרנסית שהחליפה אותה, כי רמות הטסטוסטרון שלה היו נמוכות מספיק לפי המדדים של הוועדה האולימפית. ואז, בוזמן ושות' תבעו מתמודדת נוספת עם רמות טסטסטורון שחורגות מהנהלים, והתגלה שהיא אינטרסקס.
הכיוון הזה הבהיר שהפוקוס הוא על העובדה שמגדר הוא מבנה לא מציאותי באמת, והשאלה היא איך מתמודדות עם העולם כשהמבנים האלה מתחילים להתפורר. וזו הרי הסוגייה שבלב הסדרה.
מריאלה:
גם אני קצת חששתי בתחילה מהעיסוק ברמות טסטוסטרון, כי זאת באמת אחת הטענות הנפוצות של נשים שמתנגדות לטרנסיות מוכרות כטרפיות). כמו שכתבת, מדובר במקרי קיצון, אבל קבוצות כאלה משתמשות במקרים האלו כדי לייצר הפחדה שנשים טרנסיות יקחו את מקומן של נשים סיס.
מאוד שמחתי מהתפנית במשפט, כשהתגלה שלאישה האינטרסקס יש עם רמות טסטוסטרון גבוהות יותר משל הטרנסית. זה בעצם טרף את קלפים. וזה גם מה שתיאורטיקניות פוסט מודרניות כמו ג'ודית בטלר (סליחה!) אומרות לנו: זה לא שמין זה קבוע ומגדר זה חברתי, אלא שגם מין זה חברתי.
הרי איך קובעות מי בעלת מין אישה? לפי איברי מין? לפי טסטוסטרון? החברה היא זאת שבאופן פעיל שמה קווים (מה היה האחוז? 1.7?) והחברה היא זאת שקובעת מי בעלת מין אישה, עוד לפני שבכלל דיברנו על מגדר.
לקחתי מהמשפט הזה ביקורת מאוד חזקה כלפי מהותנות ביולוגית. הם מראים בפרק כמה מגוחך לקבוע לפי בדיקת מעבדה מי תשתתף באולימפידה ומי לא, אבל שכרגע אין דרך אחרת. ואולי הבעיה היא שהם מחפשים רק דרכים כאלה, ביולוגיות, אובייקטיביות כביכול, במקום לחשוב על דרכים אחרות.
https://www.facebook.com/politicallycorret/photos/a.591747104219676/3273573959370297/?type=3&theater
מאיה:
חשבתי שהיה מאוד יפה שהם הבהירו שאין באמת דרך לקבוע רף שמגדיר מין, לא הורמונלי ולא לפי איברי מין. כל המדדים האלו משאירים מישהו או מישהי בחוץ.
אפילו חשבתי שהתגנבה לשם ביקורת נוספת, מרקסיסטית או פוסט מודרנית (סליחה!), שבכלל מבקרת את הקונספט עצמו של תחרות אולימפית ומה שהוא דורש מאיתנו. כי שם נוצרה הבעיה מלכתחילה.
מדובר במבנה סופר תחרותי שמכריח נשים להקריב את כל חייהן עבור צ׳אנס אחד שלא יחזור שוב. הרי מי שבסוף לא נוסעת מאבדת את הקריירה לה הקדישה את חייה במשך שנים, וזה עצוב וטראגי ולא משנה מי זו תהיה. ברגע שמכריזים שיש מספר מוגבל של מתחרות סופיות, יש צורך בחוקים שיקבעו מי כן ומי לא. וחוק תמיד יהיה לא הוגן כלפי מישהו, כפי שפוקו הבהיר לנו (וזהו, לא אזכיר עוד אף פילוסוף עד סוף הביקורת!)
וכמובן שנשאלת ברקע גם השאלה מה דורש מאיתנו מבנה של הפרדה מגדרית בתחרויות. אפילו שהוא גם קריטי, כי התחרויות האלו הומצאו על ידי גברים ובאופן לא מפתיע יש להם יתרון מובנה בהן.
מריאלה:
מעניין. לא ראיתי את הביקורת הזאת, כי ככה זה ספורט, בטח ככל שהוא נהיה יותר תחרותי.
ראיתי ביקורת על אופן החלוקה המגדרית. הרי במקום לחלק לפי דרגות תפקוד או קושי (נגיד), החלוקה המגדרית מפספסת. זה עולה אצלנו בארץ הרבה סביב גיוס לוחמות נשים לצה"ל. יש נשים שיכולות פיזית ונפשית לעשות את זה ונשים שלא, כנ"ל לגבי גברים כמובן. אבל אם מראש מחליטים שנשים לא או שנשים במסלול נפרד… יש פספוס.
מאיה:
אני חושבת שלא כל ספורט נהיה ככה. זו הדרך שבה אנחנו מבינים ספורט בחברה של היום, כמשהו סופר תחרותי. ודאי שיש כאן אלמנט של "לרצות להיות הטוב ביותר", אבל אני חושבת שיש משהו שמקצין את זה בתקופה שלנו. אני בדיוק רואה את הדוקומנטרי על מייקל ג׳ורדן ומאוד ברור שם שהמערכת מתגמלת את התחרותיות הזאת ומעודדת אותה. על פני, נניח, הרעיון של שיתוף פעולה כדי להשיג משהו, אפילו בתוך ספורט קבוצתי.
בכל מקרה, אין ספק שהחלוקה המגדרית מוצגת כאן כבעייתית, והיא אכן כזו. אפילו שמנגד, ברור לנו שבלעדיה גברים היו כנראה שולטים בעולם הספורט התחרותי ובכסף שמגיע איתו. אני מניחה שזו סיטואציה שאין איך לנצח בה.
מריאלה:
ממש ככה, זו מהות הקונפליקט הפמיניסטי: מגדר לא חשוב, אבל מגדר כן חשוב…
מאיה:
אם נחזור למשפט, גיליתי בחיבה שאת תפקיד השופט המבולבל מגלם רוב ריינר, הבמאי של "כשהארי פגש את סאלי" ועוד קומדיות רומנטיות אהובות. ועדיין, תהיתי אם הדמות שלו חיובית או לא. הבורות שלו עברה כחיננית וללא רצון רע, ובו זמנית היא מייצרת מצב רע עבור אותה שחיינית. תהיתי לעצמי עד כמה זה לגיטימי ששופט יהיה כזה חסר ידע בנושאים שכאלו בימינו.
מריאלה:
מסכימה אתך שהבורות שלו הייתה חיננית. וגם, מבחינה טלוויזיונית, צריכה להיות דרך להסביר גם "לקהל הפשוט" מה קורה, אז הוא היה כלי טוב. אהבתי שהוא ניסח במילים את המקום הקצת מגוחך הזה, של שופט שהרבה פעמים לא עוסק בצדק אלא בכללים.
מאיה:
כן, זו הייתה נקודה חשובה בסוף. גם הפרק הזה הדגים את האספקט שמהותי לסדרה: העובדה שהחוק הוא דבר די שרירותי בסופו של דבר, אבל הוא מה יש. וזו השקפה שהיא מאוד ההשקפה של דיאן, ומאותגרת העונה.
ובאמת ראינו השבוע את דיאן צוללת עוד, יחד עם ג׳וליוס, אל מאורת הארנב שהיא מזכר 618. וקיבלנו שני פינוקים: הראשון הוא רייצ׳ל דראצ׳, הקומיקאית הנהדרת שמשחקת את הקלדנית שעוזרת לדיאן להגיע ללב מזכר 618.
השני הוא שיר! מה שבעונה הקודמת היה חלק מהותי מכל פרק והעונה עוד לא הופיע. מאוד אהבתי שבתחילת השיר, הם הזכירו שלא זכינו לאחד הרבה זמן. בין היתר כי בפעם האחרונה הם ירדו על הצנזורה של הרשת שלהם בסין. ״הטובות לקרב״ לא מפחדת מקרב וזה יפה.
https://www.youtube.com/watch?v=4omH4moz-EI
אבל פה גם התחלתי להתבלבל. הקו בין אמת ובדיה, שתמיד מעורער בסדרה, פשוט נעלם לחלוטין. האם הם אומרים שיש באמת מזכר 618? או שככה הם מדברים על משרד הייעוץ משפטי שהזכירו בשיר? ובנוגע למשרד: להבנתי הוא סוג של "היועץ המשפטי לממשלה" שמאפשר להכשיר פעולות לא חוקיות של הממשלה על ידי הסתמכות על חוקים עתידיים. זה גם מה שאת הבנת?
מריאלה:
לתחושתי הגענו לרגע שיא סביב קו העלילה הלא ברור שהוא "מזכר 618". ועוד קיבלנו שיר!! אבל משהו היה שם קצת אנטי-קליימקס ואני לא לגמרי בטוחה למה. יכול להיות באמת בגלל הניסיון לחבר את זה למשהו "אמיתי", כמו היועץ המשפטי בממשל האמריקאי.
עד עכשיו כל השירים בסדרה הסבירו לנו על דברים שהם אמיתיים לגמרי, אז אני לא רואה סיבה לכך שעכשיו זה יהיה שונה. לא הבנתי עד הסוף את החיבור בין השיר, שאם עקבתי קשור לחוק עתידי שעוסק בנושא מסוים ולכן אי אפשר לקבוע לגביו במשפט, לבין המזכר עצמו, שמרגיש כמו משהו מאוד טלוויזיוני.
מאיה:
יכול להיות שהמזכר הוא הדרך שלהם להפוך קונספט משפטי מאוד מופשט למשהו שאפשר לתת לו שם ולצאת נגדו. שזה בעקרון די חכם, כי אכן מדובר פה בקונספט די מורכב להבנה.
אהבתי שמי שמסוגלת לעלות על הנושא זו הקלדנית. נוכחות נשית שמזלזלים בה ובתפקיד שהיא ממלאת במערכת המשפט, בעיקר ככל שיש יותר ויותר טכנולוגיה, ופה פתאום אנחנו מבינות שהיא היחידה שיכולה לעלות על דבר כזה.
מריאלה:
לגמרי!! גם אני רציתי להתעכב רגע על רייצ׳ל דראצ׳ המעולה!
קלדניות הן במיקום מדהים. מצד אחד הן מתעדות כל מילה ומילה, ומצד שני לא נתפסות כחלק ממה שקורה בבית המשפט. זה שם אותן במיקום ביניים (הייתי אומרת לימינאלי אבל די להתפלצף!). בפנים אבל לא נלקחות בחשבון, באותו הזמן.
אז זה מעולה שמי שתדע הכול תהיה דווקא היא. יש לה גישה לכל המידע הזה כי היא מייצרת אותו בעצמה, אבל היא לא חשובה במערכת.
מאיה:
בהחלט. זה מיקום שמוביל לכך שהיא ממש "רואה ובלתי נראית" בבית המשפט, מה שאולי מאפשר לה יותר חופש פעולה. ומאוד מקווה שנראה עוד הרבה יותר ממנה.
הנקודה האחרונה שחשוב לי להעלות נוגעת לקו העלילה של לוקה וספציפית לתיק האגדי – הבירקין באג. בתור חובבת, שלא לומר גרופי, של תרבות פופולרית, אני יכולה לספר שהתיק המפורסם של הרמס הופיע כבר כקו עלילה מאוד משמעותי בבנות גילמור.
יש שם גם רגע שאמילי, הסבתא, מתגאה בזה שרורי קיבלה תיק שכזה מהחבר המאוד עשיר שלה ואני ממש זוכרת את הדרך שבה היא אמרה את המשפט
"a Birkin bag, a Birkin bag, a Birkin bag for Rory"
הייתי חייבת להוציא את זה מהמערכת! אבל גם להגיד שזה לא במקרה שמציגים תיק כזה, שהוא סמל סטטוס ובעצם בזה שמציגים אותו מחזקים את מעמדו כסמל סטטוס.
למרות שיש ביקורת בסדרה על התיק, על הכסף ועל ההתנהלות המשונה שאופפת את הסיפור של לוקה, חשבתי שגם יש משהו שנכנע למיתוס של התיק הזה, עם איך שמריסה מתלהבת ממנו ומהתפירה שבו וכו'.
מריאלה:
חייבת להגיד שלא הרגשתי שביב של ביקורת בנושא. נזכרתי במשהו שאבא שלי תמיד אמר, שאנשים עשירים מדברים/חושבים/תופסים כסף אחרת. זה בלט בפרק הזה בפער העצום שנוצר בין לוקה לבין סופיה, ואז הגיע דיוויד לי שבעצם בא לגשר בין שתי העמדות האלה.
מאיה:
על תקן היהודי שמבין בכסף … אבל כן, זה היה מאוד ברור. וגם יפה שמריסה היא זו שאמרה ללוקה שהיא צריכה לטפל בעניין הזה. זה לא כאילו היא זכתה במיליון דולר וזהו, אפשר לנוח על זרי הדפנה.
מריאלה:
על תקן אותה דרגת ביניים: מעמד ענק ושלם שמתפרנס, מאוד יפה יש לציין, מאותו מעמד מאוד עשיר.
מאיה:
בהחלט, וגם מאוד מודע לזה. זו אולי הגדולה של דיוויד לי. היכולת שלו לשים את זה על השולחן בלי להתבייש. זה הופך אותו לפעמים למניאק אבל זה גם קצת מציל אותו מלהיות ממש נבל. כי הוא תמיד מאוד ברור: אני עושה את זה כי אני מקבל 10 אחוז. ועכשיו שהתנאים ברורים אפשר להיות חברים או עמיתים והכל סבבה. וזו בהשוואה לחברות הזו בין לוקה וסופיה, שיש בה כל מיני חוטים בלתי נראים.
מריאלה:
מתחילת העונה מציגים לנו את דייויד לי כמבין במשחקי ממון ואת לוקה לא. הקלולסיות שלה מאוד בלטה: עצם קניית התיק הזה, שאגב הרגיש לי קצת לא בדמות, וגם שעוד לא קיבלה את הכסף וכבר הוציאה אותו, ושלא אמרה דבר לחברה שלה, וגם זה שלא חשבה בכלל על מסים. מזל שכל היהודים האלה שם לידה, בחיי.
מאיה:
חחחח ממש מזל, למרות שצחוק צחוק, הסטריאוטיפ הזה הוא בכל זאת טיפה בעייתי, אבל נחליק להם.
זה שהיא לא אמרה כלום על הכסף היה, מחד, חוסר הבנה בכסף. ומנגד, משהו כל כך הגיוני ושאפשר להזדהות איתו. אני לא הייתי אומרת לעולם, כי זה כל כך מביך ולא נעים וזה המון כסף. הייתי פשוט מחליקה ועוברת הלאה. אולי זו הסיבה שאיני מיליונרית.
את היית אומרת על זה משהו?
מריאלה:
אני, מצד שני, לא הייתי מתנהלת בעולם כאילו כן יש לי את הכסף!! זה בדיוק העניין. יש הבדל בין להחליק את זה כדי לא להתעמת, כי אין לכסף משמעות, לבין ממש להעמיד פנים, כמו בארוחת הערב, שיש לי כסף כשאין לי .
מאיה:
כן…. אבל גם נורא אפשר להזדהות עם זה. בעיקר מול מישהי עם כסף שכבר הזמינה אותה מלא פעמים ואז עולה הציפייה שהיא תחזיר לה. אני יכולה לראות את עצמי באותו מצב. מרוב גאווה וזה, בחיים לא הייתי אומרת שאין לי את הכסף לשלם. זה מלכוד 22 הדבר הזה.
וכך הגיע לסיומו "הטובות לקרב" עונה 4 פרק 6. הפרק הבא יהיה סוף העונה, שהתקצרה בגלל הקורונה. לא בטוח שהסדרה תצליח לסגור את כל קווי העלילה בפרק אחד, אבל היא כבר חודשה לעונה נוספת אז לפחות אנחנו יודעות שעוד טובות לקרב ממתינות לנו בעתיד הלא רחוק.
לקריאה של הסקירות הקודמות של "הטובות לקרב" לחצו כאן
תמונות בכתבה: תמונות קידום רשמיות ל"הטובות לקרב" עונה 4 פרק 6, Patrick Harbron and Elizabeth Fisher/CBS
