הקיבוץ שמאלץ אישה להפיל, העובדת הסוציאלית שלא עושה דבר כדי למנוע מסירת תינוק בעל כורחה של האם לאימוץ, והנכדה של שתיהן שנפגעה מינית ומחליטה לנפץ את קשר השתיקה. "איך אומרות שתיקה" – ראיון עם היוצרת
"חזרות" הציגה מחזה מוסר על דמותו של עפר, חוטא בן זמננו שהתמכרותו למין פוגעת בו ומושפעת מהחברה, עלילה שערבבה בין חרמנות, פוגענות והטרדה – והתגלתה ככתב הגנה לארז דריגס. בעונה השנייה, יש לה הזדמנות לתקן
מחאה של אישה אחת: ורד פוסט יצרה עם משה איבגי סרט ונפגעה ממנו במהלך העשייה. אבל עצרו את הסוסים – היא ממש לא הולכת לתאר את הפגיעה.
אי אפשר להמעיט בחשיבות של תנועת "מיטו" לנשים בעולם. אבל כרגע היא גם מונעת מאיתנו מלדבר על ההתנהגות של נשים במצבי פגיעה. מדוע השיחה חשובה ומה נרוויח אם נפנה לה מקום בשיח הציבורי?
יותר ויותר גברים רוצים להצטרף למאבק הפמיניסטי, למשל בתופעת האלימות כלפי נשים. בפועל הם עושים לפעמים יותר נזק מתועלת. כיצד כדאי שייראה פמיניזם של גברים? ליטל עמוס, מאיה רומן, ותום פסח עם תשובות אפשריות
וואלה, ויקיפדיה וכלכליסט סיקרו את הסדרה הנטפליקסית "לא ייאמן" בצורה שונה מזו של בלוגריות וכותבות נשים. מה זה אומר לנו על הקשר בין כתיבה על אלימות כלפי נשים לבין התופעה עצמה?
מקרי אלימות מזעזעים, כמו האונס באילת, מעלים משפטים כמו "הם מפלצות" ו"איפה החינוך?". אבל מחקרים מראים שתוקפנות גברית צומחת בתנאים של החפצה יומיומית, שקופה ו"תמימה" שנמצאת במסכים של כל אחד ואחת מאיתנו כל הזמן
אנחנו בצומת דרכים וצופות בהתנגשות מול עינינו, בתאונה של ממש בין המשפטיזציה והפליליזציה של החיים שלנו לבין השאיפה למגר את תרבות האונס בדרך של תיקון העולם
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
