המובילות שלי

עריכה: שירה סיטון-פרידפרטיג

שבוע הספר הוא הזדמנות מעולה לעצור רגע ולחשוב על הטור המיוחד הזה, שזכיתי לקבל בו במה. כבר כמעט שנתיים שאני מנסה להעניק לכן, הקוראות, הצצה אל העולם המיוחד של הספרים, שבתחושה שלי נדחק מעט הצידה מהבמה התרבותית ומחיי היום-יום שלנו. נכון, מרגיש שתמיד יהיו דברים חשובים יותר, אבל אני מאמינה שקריאה, במיוחד קריאה של ספרות נשית, היא מעשה חשוב מאין כמותו.

כל ספר שכתבתי עליו במדור הוא ספר שהרגשתי שיש בו עניין פמיניסטי או מגדרי מסוים, כזה שמעלה נקודת מבט חדשה, או כזה שהשפיע עליי אישית ועל המחשבה שלי על העולם ועל הדרכים שבהן הוא נוהג. לכן, אם אתן מחפשות ספרים מומלצים לשבוע הספר, קבלו את חמש כוכבות המדור שלי שאליהן אני אוהבת לחזור כשאני זקוקה לנחמה.

אני לא יכולה להתעלם מהספר שפתח את המדור, "העלמה מקזאן" מאת מאיה ערד. מדובר באחד הספרים הישראלים הכי מיוחדים שיש משום שהוא צולח משימה קשה: לכתוב דמות ראשית בלתי נסבלת מצד אחד, אך כזאת שאני עדיין רוצה לראות אותה מצליחה. הרומן של ערד עוקב אחר עידית, רווקה כבת 40 שמחפשת גבר עדין ושונה כמוה. חיפוש אשר מוביל אותה לרדוף עד הקצה אחר החלום שלה לזוגיות ולמשפחה.

למרות שקשה לאהוב את הדמות של עידית, אני מאמינה שיש לה חשיבות פמיניסטית. הסיפור שלה מראה לנו כמה חשוב לעקוב אחר הדרך שלך, כמה מותר לנו לשנות את דעתנו כל עוד אנחנו מקשיבות לעצמנו, וגם שמותר לנו להיות בלתי נסבלות לפעמים!

האם יש קריאה כיפית יותר מאשר קריאה שמחזירה אותנו אל העבר? אני מאמינה שלא, ולכן כל קריאה בספר "משחקי הרעב" של סוזן קולינס מחזירה אותי אחורה בשמחה גדולה. רובנו כבר מכירות את הסיפור של קטניס, גיבורת הרומן שמתנדבת לייצג את המחוז שהיא חיה בו במשחקים של חיים ומוות במקום אחותה הקטנה.

הספר הזה הוא פמיניסטי משום שהוא מציג לנערות (וגם למבוגרות שבינינו) מודל נשי לא מובן מאליו לשנת הפרסום של הספר. הוא מציג אישה פיזית, חזקה, שלא מפחדת ליצור קשרי חברות עם נשים אחרות בכדי להצליח ובכדי להציל את עצמה ואת האחרים.

הרומן המופתי "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר הוא אולי כוכב מפתיע ברשימה, ובכל זאת הוא אחד הרומנים האהובים עליי. נכון, דמותו של אורי הקיבוצניק החסון יכולה להיות שנויה במחלוקת. נכון, דמותה של מיקה ניצולת השואה אינה מושלמת מבחינה מגדרית או פמיניסטית. אבל הרומן הזה הבהיר לי נקודה חשובה: תמיד אפשר לשאוף לשינוי.

שמיר מציג לנו כאן מודל של אישה שלא מפחדת לצאת כנגד מוסכמות התקופה, החברה ואפילו שלה עם עצמה. אני מאמינה שמיקה היא דמות מהפכנית, לא פחות, וכי היכרות עם הכתיבה של שמיר את הדמות הזו ואחרות היא בגדר חובה לכל חובבת ספרות עברית.

קשה להאמין שהעלילה של הספר "טירת הזכוכית" מאת ג'אנט וולס מבוססת על אירועים אמיתיים, אך זו האמת. סיפורה ההזוי של הסופרת חולש על פני עשרות שנים ומספר את מסעות משפחתה בארצות הברית בעקבות הקפריזות, הבריחות וההתמכרויות של אביה. במהלך הספר אנחנו הופכות ממש לחלק מהמשפחה ורואות כיצד אפשר לפרוח גם מהמקומות הנמוכים ביותר.

אני אוהבת להגדיר את הספר הזה ספר של תקווה נשית, הוכחה לכוחות שיש בכל אחת מאיתנו ולכך שעם כל הקושי שהחברה והמקומות שבהם גדלנו מביאים איתם – עם המון אמונה בעצמנו ובערכים שלנו אפשר לפרוץ תקרות זכוכית רבות. אם את מחפשת בשבוע הספר הזה לקרוא סיפור אמיתי שיחזיר לך מעט תקווה בעצמך – זה הספר בשבילך.

ממש בזמן כתיבת השורות האלה אני מסתכלת על ארבעת הספרים שמחכים שאקרא אותם, אבל הראש נודד גם אל כל אלפי הספרים שאני רוצה להספיק לקרוא. הריאלית שבי יודעת שזו משימה בלתי אפשרית, אבל כרגיל, הפנטזיונרית שבי מנצחת.

אני מזמינה אתכן להעז בקריאות שלכן, לקרוא ספרים מז'אנרים שאתן לא קוראות בדרך כלל ולקרוא כמה שיותר ספרות נשית וספרות על נשים, משום שהספרים עוזרים לנו לפתח תפיסת עולם רחבה ולהכיר את עצמנו טוב יותר. יש כל כך הרבה סיפורים שצריך לשמוע, וגם הרבה כאלו שצריך לקרוא בשביל להתנגד להם, אז למה אנחנו מחכות?

שבוע הספר שמח!