יעניין
אותך
שרון אורשלימי
23 דצמבר 2023 | משך הקריאה: 3 דקות
על ההיבט הג'נוסיידי באונס כפשע מלחמה

אלימות מינית ומגדרית בפשעי חמאס ממשיכים להעסיק את הציבור הרחב ואת התקשורת בפרט, כאשר כבר ידוע לנו שלא רק הנשים החטופות עברו תקיפות מיניות אלא גם הגברים. בחלק מהפאנל של קשת 13 בתכניתו של רביב דרוקר, "אזור מלחמה", אמרה נוגה ניר נאמן את המילים הבאות:

"אנחנו יודעים שגם גברים עברו תקיפה מינית בשבי אבל ההבדל בין נשים לגברים שעוברים אונס הוא שנשים עלולות לחזור בהריון".

המשפט שלה החזיר אותי לטקסט שכתבתי לפני כמה שבועות על ההיבט הג'נוסיידי של תקיפה מינית במלחמה ובעיקר, מדוע שבי של נשים הוא שונה משבי של גברים, על אף הסיכוי של שני המגדרים להיפגע מינית. את הטקסט כתבתי כשהרשת התמלאה בביקורת על היררכיית שחרור החטופים והחטופות במסגרת העסקה שבוצעה בחודש שעבר. פוסטים רבים נכתבו על כך שאין הבדל בין אבא לאמא בשבי, שזאת אפליה להשאיר גברים מאחור, ושהפרדת ילדים מאביהם בשבי זהה במדויק להפרדתם מאמותיהם. והכל נכון.  זו גם אחת הסיבות שדחיתי את פרסום הטקסט. בכל זאת, יש ערך בשיחה הזו.

מאמינות לך – למעט במקרים חריגים

הפריון, טמבל

אחד הטיעונים להתנגדות לשילוב נשים כלוחמות או טייסות היה "מה יקרה אם הן תיפולנה בשבי?". הטיעון הזה למעשה אומר: נשים לוחמות עלולות להיאנס בשבי. אנחנו כחברה, לא נוכל לעמוד בזה. נשים לא תוכלנה לעמוד בזה.

והנה, המציאות עלתה על כל סיוט ואכן, עשרות נשים נפלו בשבי, מי מהן אזרחית ומי מהן חיילת, מי קשישה ומי נערה צעירה, מי אמא ומי לא. בזמן המשא ומתן על העסקה לשחרורם, הפרידו כל הזמן בין שחרור גברים לשחרור נשים ונדמה שהקהל הרחב לא כל כך הבין מדוע.

האבחנה המגדרית בין נשים בשבי לגברים בשבי, שנמצאים באותו גיל ובאותו סטטוס אזרחי ובריאותי והעדיפות לשחרר נשים, נובעת מהבדל אחד ויחיד: הפריון הנשי. זה נכון שתמיד רצינו שיתייחסו אלינו באופן שווה לגברים, ויש אף זרמים פמיניסטיים שטוענים שאין כל הבדל בין גברים לנשים. וברוב הדברים, זה נכון. אבל ההבדל העיקרי, שעומד גם בליבו של המלל האינסופי על שחרור נשים לעומת גברים, הוא יכולות הפריון של נשים. מאז ומתמיד הפריון הנשי היה ליבתה וסיבתה של הפטריארכיה. יכולות נשיאת ההריון וההולדה, הן לב ליבו של הרצון לשלוט בנשים, כי הפריון הנשי הוא הוא, המייצר של הכוח הקבוצתי הנקרא "לאום".

משימה היסטורית

הרחם הלאומי

כבר שנים שאני לא פמיניסטית של דמיון אלא פמיניסטית של הבדל. אחד ההבדלים הללו הוא הכוח הפריוני שלנו. בתרבויות רבות, נשים הן המולידות של הלאום. דרכן ממשיך הקולקטיב. לא סתם הוטבע המונח בהקשר הישראלי של "הרחם הלאומי". הרחם מולאם למטרות דמוגרפיות. ביהדות, דרכו נקבעת היהדות. נשים, בעם כורחן, הן האמונות על צמיחתו של עם, והן קובעות אם, מתי וכמה ללדת (או אמורות להיות יכולות לקבוע). ההולדה הזאת איננה נייטרלית. ההולדה הזאת מופקעת ממנה לטובת הקהילה, הדת, החברה והארץ אליה האישה משתייכת. לטוב ולרע.

אלימות מינית במלחמה מוגדרת כפשע מלחמה, והכוונה איננה רק להיבט של כיבוש הגוף הנשי, הכנעתו ופלישה אליו בכפייה. היא איננה רק השפלת והכנעת האויב על ידי אונס נשותיו. המסגור של אונס כפשע מלחמה, הוא שלאונס יש ממדים של ג'נוסייד. בקרב הפטריארכיה, או מחוללי המלחמות, אונס הוא אמצעי להפסקת ייצור הלאום. הוא הדרך למנוע את המשכו על העם המוכנע, וככזה, מדובר באקט של השמדת עם. אם העם לא יכול להמשיך את עצמו, הוא יחדל מלהתקיים. ובכך, רצח העם יתממש.

השיעור האחרון

בנוסף, אונס כפשע מלחמה מגדיל את המשכו של הלאום השני, הכובש והמכניע דרך הריון כתוצאה מהאונס (ברוב הדתות והתרבויות, ההשתייכות הלאומית והדתית היא על פי האב. היהדות היא הפוכה – והסיבות לכך אולי טמונות בהסטוריה שלנו כעם נרדף). זאת ועוד, אונס כפשע מלחמה גורם גם לנזקים לפריון עתידי כי האלימות המינית איננה רק באמצעות פלישת איבר המין של האויב לגופה של הנכבשת גופו אלא גם באמצעים נוספים, שכוללים  התעללות פיזית באיבר המין והרבייה, הטלת מומים וחבלה מכוונת ביכולת הפריון של נשים (ראו את פשעי המלחמה של האונס השיטתי ברואנדה).

הטראומה היא אותה טראומה. הפגיעה היא אותה פגיעה. אבל נשים שנאנסות בשבי וגברים שנאנסים בשבי זה שונה. זה שונה בגלל ההשלכות הפריוניות של האונס. בשני המגדרים מדובר בפשע מלחמה מזוויע, שמשאיר על הפרט צלקות פיזיות ונפשיות בלתי נתפסות. אבל האחד יכול להוביל לג'נוסייד והשני לא.

שתיקה זועקת לשמיים

הידעת?
פוליטיקלי קוראת קיימת מאז 2012.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.
התכנים שלנו מגיעים למליוני אנשים בכל חודש.
תגובות

תגובה אחת

  1. אני לא מסכימה, הטרור הוא לא אותו טרור.
    אונס הוא הסיוט הנשי האולטמטיבי. אנחנו חיות תחת חרב התקיפה המינית כל חיינו. נערים וגברים לא חיים כך. נערה ואישה שמובלות לשבי חושבות כמו כולנו מיידית על האפשרות הזו; נערים וגברים במידה פחותה (אם בכלל), ואם אני לא טועה הסיכון שלהם בשבי אינו זהה.

    נוסף על כך, תקיפה מינית של אחת מעוררת את השדים אצל נשים אחרות, רק מלשמוע על האירוע. מאז השביעי הארור יש תופעה נרחבת בקרב נשים ישראליות של שיבושים במחזור וירידה בחשק המיני, עד אובדן שלו. לא שאני חושבת שלגברים בישראל יש ליבידו מוגבר או רגיל בימים אלו אבל שוב, בגלל שמדובר בסיוט קולקטיבי נשי, ההשלכות שלו הרבה יותר נרחבות ועמוקות בקרב ציבור שלם של נשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מומלצות עבורך
 אותה קטגוריה
תגובות

תגובה אחת

  1. אני לא מסכימה, הטרור הוא לא אותו טרור.
    אונס הוא הסיוט הנשי האולטמטיבי. אנחנו חיות תחת חרב התקיפה המינית כל חיינו. נערים וגברים לא חיים כך. נערה ואישה שמובלות לשבי חושבות כמו כולנו מיידית על האפשרות הזו; נערים וגברים במידה פחותה (אם בכלל), ואם אני לא טועה הסיכון שלהם בשבי אינו זהה.

    נוסף על כך, תקיפה מינית של אחת מעוררת את השדים אצל נשים אחרות, רק מלשמוע על האירוע. מאז השביעי הארור יש תופעה נרחבת בקרב נשים ישראליות של שיבושים במחזור וירידה בחשק המיני, עד אובדן שלו. לא שאני חושבת שלגברים בישראל יש ליבידו מוגבר או רגיל בימים אלו אבל שוב, בגלל שמדובר בסיוט קולקטיבי נשי, ההשלכות שלו הרבה יותר נרחבות ועמוקות בקרב ציבור שלם של נשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *