ביום שבת הייתי לבד בממד במשך 14 שעות. עד שצה"ל חילץ אותנו. במשך שעות חגג החמאס בקיבוץ שלנו באין מפריע. ולנו אין יותר על מי לסמוך.
אני לא מסוגל לדמיין עתיד ברגע הזה. לא יודע איך. לא יודע מתי. רק יודע שמה שקורה, צריך להיות סימן אחרון עבורנו שהדרך הישנה, דרך האש והכוח, לא תעבוד ולא תתן בטחון. לא לנו, לא לכם.
בימים האלה אני לא מצליחה להחזיק מורכבות. אני מרגישה נבגדת על ידי מי שמתיימרים להחזיק בתפיסות הומניות אבל לא מסוגלים להביע עמדה כנגד הטבח
בימים הקשים מנשוא האלה, ספיר סלוצקר מבקשת להילחם דווקא על האנושיות. כי יש מקום לכל הכאבים – בצד הזה ובצד השני של הגדר
רובנו לא נושאות נשק, אבל נושאות איתנו יום יום את הסיפורים על הזוועות. על נשים בעורף, על החרדה ועל הפחד שלנו בעת מלחמה
כשהמדינה במלחמה, חשוב לשים לב אילו זכויות אדם נפגעות בשם התקנות לשעת חירום. א"ו, סטודנט מת"א וחבר במאבק סוציאליסטי, כותב על שינוי המדיניות.
Stuck in the United States where I’m a citizen while my country is going up in flames and my friend is experiencing the worst moments of her life
אנשי שדרות שנפלטו לאילת ולמקומות אחרים מתארים זוועות שהדעת לא מצליחה לקבל. במהלך השבת הם מסתובבים, הלומים, משוחחים ומספרים על מה שראו. שדרות – סיפור מלחמה
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
