אני ילדת פנצ'ר

מאת: דנה שלמון

אני ילדת פנצ'ר – תוצאה של הריון שלישי במשפחה, לא מתוכנן, שקרה בניגוד לרצון הוריי. אבא שלי "שלח" את אמא שלי לבצע הפלה, אך היא בחרה לנסוע לתל אביב, לא לעשות הפלה ולחזור הביתה עם ההחלטה להיות אם בפעם השלישית.

לו בכל זאת הייתה מחליטה לבצע הפלה, היא הייתה צריכה לשקר כדי לקבל אישור. כי אף ועדה לא תיתן אישור לאישה נשואה עם שני ילדיםות לעשות הפלה "רק כי לא בא לה עוד ילד.ה". כדי לחדד את הנושא “תכנון הילודה במשפחה” הוא נושא שקוף בוועדה להפסקת הריון – אין התחשבות בתכנון המשפחה.

אבא שלי, איש צבא אסרטיבי שלא פשוט לעמוד מולו, ראה בהפלה פתרון. אמא שלי, אישה אסרטיבית שהחליטה על הגוף שלה בניגוד לרצון אבי, הביאה אותי לעולם. עולם בו נשים נאלצות להתמודד עם לחצים תרבותיים ומשפחתיים, הבחירה שלהן פעמים רבות לא מכובדת.

בלי ששמנו לב (או שכן), אנחנו בשיאה של המהפכה המינית השנייה

היריון לא מתוכנן מוציא כל אישה מאזור הנוחות שלה. הגוף משתנה, ההורמונים, המסר החברתי שנשלח אליה. והבושה. בנוסף לכל אלו, אי אפשר לדחות את ההחלטה, אי אפשר לא להחליט. הפסקת היריון או המשך, זו החלטה גורלית, עם השלכות לכל החיים. ויש לה דד-ליין. כי אין חצי היריון, ואין חצי הפלה. זו החלטה קשה בכל שלב וגיל בחיים.

צריך לומר ביושר. בימים הראשונים של היריון לא מתוכנן, את בשוק. את אולי מאוד צעירה או לא בהכרח מבינה את ההשלכות של בחירה זו או בחירה אחרת. בחברות מסורתיות, יש גם סכנת חיים המרחפת מעל אישה שנכנסה להיריון לא מתוכנן, או מחוץ לנישואין.

בזמן כזה יכולה מאד מאד לעזור לנו עמותת “דלת פתוחה” שמטרתה העיקרית היא לתת מקום להתלבטות, לקבל מידע אנונימי (אם צריך) על הדרכים להפסקת ההריון (כירורגי או תרופתי) לקבל עזרה בהנגשה למשפחה אם הפונה מעונינת, וגם ממש ליווי, יד ביד עם מתנדבת למילוי הניירת והגעה לבית החולים לביצוע ההליך.

ליבה הפועם של הפטריארכיה

עמותת “דלת פתוחה” נוסדה בשנת 1966, על ידי רופאי ילדים שעבדו בטיפת חלב. העמותה נוסדה על מנת להנגיש מידע ולספק מענה לנשים במצבי פריון ומיד אחריו, על מנת שיוכלו לקבל החלטות הנכונות עבורן.

ד"ר מתן עדראי-סוזין, רופא גינקולוג שהתנדב במשך שנים ב"דלת פתוחה", מספר כי המטרה העיקרית של העמותה היא להילחם נגד המידע השגוי הקיים בנושא מיניות והפלות. סרטוני פורנו מחד ותרבות שמרנית מאידך, מייצרות מצב של מידע שגוי, או מחסור במידע, אצל נערים ונערות.

ד"ר סוזין, היום חבר הוועד המנהל של העמותה ויו"ר החברה הישראלית של גינקולוגיםות של ילדות ונערות, מספר על זוג של נער ונערה שהגיעו אליו אחרי שהחליטו לקיים יחסי מין. החדירה כאבה לנערה מאד. "כששוחחתי איתם, הסתבר שהנער צופה בסרטי פורנו בהם החדירה מתרחשת לאורך 20 דקות או יותר", הוא מספר. "זה לא טבעי, זה מייצר רמות גבוהות מאוד של חיכוך בנרתיק של הנערה, חיכוך שגורם לה לכאבים מיותרים".

בהתחלה, מספר ד"ר סוזין, השניים לא האמינו לא. מבחינתם, סרטי פורנו הם אמת. "לאט לאט הצלחתי לשכנע אותם שבסרטי הפורנו מעוותים את האמת – והכאב של הנערה מוכיח את זה מעל לכל". לאחר חודש, הזמין ד"ר סוזין את השניים למעקב והם סיפרו שהכאבים נעלמו. לא רק זאת, אלא גם הנער שוחרר מהמאמץ להישאר בזקפה לאורך זמן ארוך כל כך. ויכול היה להיות חופשי יותר.

הריונות לא-רצויים נגרמים על ידי גברים

בסרט "הפלה חופשית" (בהפקת טרבלסי הפקות, ניתן לצפות ב"כאן 11"), מספרת אורה שלום, האמא של אפרת שלום דנון הבימאית, ש"הכתיבו לי הכל", כולל אם ללדת או לא. היא מספרת ביושר ואומץ שהילדיםות, הן לא היעוד היחיד שלה בחיים. היא מספרת מול המצלמה שעברה הפלה ללא משככים, ושהרגישה את הכאב, של הפלה ולא של לידה. כאב שבסופו אין תינוק.ת, אלא את החופש שלה להחליט על חייה, גם במחיר של עבירה פלילית (עד שנת 1977 הפלה הייתה עבירה פלילית).

פסיה וספיר, שתי מרואיינות נוספות בסרט, מספרות על זוגיות ועל משפחה תקינה ובכל זאת, על אי רצון להביא עוד תינוק.ת לעולם. תחושה שההיריון סוגר עליהן, אי יכולת לספר למשפחה הקרובה, תחושה של לחץ פנימי וחיצוני ולעיתים גם של החברה הכללית שאם את נשואה ו"הכל בסדר", אז עליך להשאיר את העובר.

גם פסיה וגם ספיר החליטו לעשות הפלה על מנת להיות בעלות על הגוף שלהן, על הרצון שלהן ועל החיים שלהן.

מדברות הפלות

נכון, כל אישה אמורה להיות זכאית להחליט מה לעשות עם גופה ועם חייה. אבל לא לכל אישה יש את המידע הבסיסי ביותר, כדי להגיע להחלטה: כשמצדה האחד פרוצדורה רפואית מורכבת, עם היבט נפשי וחברתי. ומצדה האחר – אימהות.

עמותת דלת פתוחה היא המרחב לקבל מידע. ולא רק מידע, אלא גם מקום להתלבט, לחשוב, לשהות בתוך ההחלטה, או בתוך ההתלבטות. לעצור רגע. לחשוב ביחד למי לספר, איך להשיג מערכת תמיכה, או אולי אפילו להישאר בסודיות מוחלטת.

לפי הרפורמה שהעביר שר הבריאות לשעבר, ניצן הורביץ, בקיץ 2022 ביוזמת פורום 21 אירגוני הנשים ו"דלת פתוחה", גם נערה לפני גיל 18 יכולה להישאר באנונימיות מוחלטת בקופת החולים, והיא לא זקוקה לאישור ההורים. הדבר נעשה בתיווך של העמותה, באישור הועדה להפסקת הריון.

בעמותה אפשר גם להבין איפה לבצע את הפרוצדורה הרפואית בהתאם לרצון של הנערה. להיעזר במתנדבות במילוי הטפסים, ברגעים המוצפים ריגשית. כשהפנטזיות שלך מתנפצות על קרקע המציאות, כשרגשות האשמה והבושה גואים, כשהזוגיות אולי נמצאת במשבר, או כשאין סביבה תומכת שתיתן כתף.

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

נחזור לאמא הפרטית שלי, כשאמא שלי הייתה בהיריון, עוד לא היו בדיקות גנטיות. היום, לעומת זאת, אמא שלי אולי הייתה מגלה לפני היוולדי, שאני חולה ב F.C, מחלת ילדים גנטית קשה מאד. הורים רבים בוחרים היום להפיל היריון כזה.

כנראה שהיום, אמא שלי לא הייתה יולדת אותי.

כשנולדתי, אמא שלי הייתה אישה בשלה, עם משפחה, שני ילדים ובן זוג יחסית תומך. היא הייתה מוכנה לקבל לבדה החלטה שתשנה לה את החיים. היא לא ידעה אז כמה ההריון הזה באמת ישנה לה ולכל המשפחה את החיים. עד כמה הגידול שלי יהווה אתגר.

אני ילדת פנצ'ר, תמיד מרגישה שאני מתקדמת על גלגלים לא תקינים. החיים שלי מלאים בהפתעות לא צפויות, כמו פנצ'ר שפתאום עוצר אותי בדרך. כל חולשה, כל פחד, כל ספק – כל אלו הם כמו חורים בצמיג שלי.

אבל דווקא מתוך הכאב הזה, למדתי למצוא את הדרך שלי מחדש. כל פעם שאני מתמודדת עם קושי, אני לומדת לתקן את עצמי, למצוא את הכוח להמשיך, גם כשנדמה שהכל מתפרק.

אני ילדת פנצ'ר, אבל אני לא נותנת לפנצ'רים להגדיר אותי. אני לומדת להקשיב לקולות שלי, להבין את המאבק הפנימי שלי, ולאפשר לעצמי לחיות את החיים שאני רוצה, לא משנה מה החברה או הדת אומרות.

בכל פנצ'ר, יש הזדמנות לגדול, לתקן ולהתפתח. אני כאן, לוקחת את הגוף שלי בידיים ומחליטה מה לעשות איתו.

התמזל מזלי, עם המון המון עבודה על החיים והגוף שלי. אמא שלי היום בת 94 ואני בת 64. אנחנו יכולות לדבר להתחבק ולחייך זו לזו. לצחוק על זה שהיום היא כנראה לא הייתה יולדת אותי, ולא הייתי.

עמותת "דלת פתוחה" מלווה את הנשים שנמצאות בנקודת הזמן הזאת בחמלה, בלי שיפוטיות. עכשיו הן מגייסות כסף להמשך פעילות ומאפשרות גם לנו, להושיט להן יד.

לינק לתרומה עמותת דלת פתוחה

*זהו סיפור אישי שלי, כמובן לא מהווה ייעוץ לאף איש או אישה שזקוקה לייעוץ, ואני ממש ממליצה לפנות ל "דלת פתוחה" לייעוץ פרטני.