בפנייך: מדור המתחקה אחר נשים אקטיביסטיות ומנהיגות אמיצות, המדברות שיח אלטרנטיבי וסוללות דרך לשינוי במציאות האלימה שלנו. והפעם: כלנית שרון
בחודשים האחרונים, במחאות של משפחות החטופים, אנחנו נתקלות שוב ושוב בחמש הנשים הללו, שמובילות בקול גדול את המחאה. למרות המחירים, למרות הכאב, למרות הקושי, הן מתמידות ופוקדות את בגין יום יום. אז התיישבנו איתן לשיחה.
לאחר מחדל השביעי באוקטובר, בו נפלו ונחטפו תצפיתניות, השתקה מוחלטת עוטפת את קורס התצפיתניות החדש. הורי החיילות שציפו לשמוע על תחקירים, לקחים והכרה בכשלי העבר, נתקלו בחומת שתיקה בלתי מוסברת מצד הצבא. עם תחושת הפקרה מתמשכת, הן הקימו קבוצת מחאה שמבקשת לא לשכוח ולהשיב קולן של הנופלות, להנכיח את החטופות בשיח הציבורי והצבאי, ולדרוש שינוי מערכתי שיגן על בנותיהם המשרתות. האם הצבא והמדינה יעניקו לתצפיתניות את מקומן הראוי באתוס הלאומי?
תפקוד מערכות הרווחה בצפון הארץ מתחילת המלחמה וקריסתם הכמעט סופית בעקבות המלחמה בשל חוסר תפקוד מוחלט של משרדי הרווחה ולקיחת אחריות.
בפנייך: מדור המתחקה אחר נשים אקטיביסטיות ומנהיגות אמיצות, המדברות שיח אלטרנטיבי וסוללות דרך לשינוי במציאות האלימה שלנו. והפעם: לי דן
לקראת הפסקת אש, ישראל מדברת על איך להמשיך להילחם, בזמן שפלסטינים והתקשורת הערבית מברכים על סיום המלחמה. האם העסקה היא רק הפוגה טקטית או שיש אור בקצה המנהרה? ולמה ישראלים לא יכולים לדמיין את סיום המלחמה?
בכנס הסירוב למלחמה, חיילים ומילואימניקים לשעבר דיברו על הקונפליקט בין ערך השירות לבין ערכים מוסריים: "לא נשרת במלחמה שאין לה סוף, שמשרטת אינטרסים פוליטים, ושאין בה כוונה להחזיר את החטופים". הם קוראים להפסיק את מעגל האלימות ולמצוא פתרונות מדיניים שיביאו לשינוי אמיתי.
מה עומד מאחורי שינוי המדיניות של כוחות הביטחון? כשהמידע הכמוס ביותר מוצא דרכו לציבור כמעט ללא סינון, נראה כי מדיניות "העמימות" הפכה לחשיפה מכוונת. אבל מה המשמעות של המהלך הזה? האם אנחנו מקבלים גם תשובות על המערכות הקריטיות לעתידנו – כמו תהליכי הפקת לקחים וחשבון נפש? שירה ברבינאי שחם בטור חדש, שואל את כל השאלות הנכונות.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
