פלסטיניות אזרחיות ישראל נדרשות היום "לבחור צד" במלחמה הזו ולבטא כלפיו נאמנות – בתוך הקריעה הבלתי אפשרית בין זהותן הישראלית לפלסטינית, ביקשנו מהן לדבר. תשמעו?
המושג "חטופים" שולח את חברי הקהילה הארגנטינאית, רבים מהם תושבי הדרום, להיסטוריה הקשה של המדינה ולחרדה מן העתיד
At the Dead Sea hotel we met the elderly who were evacuated from their homes. Eager to tell their stories. Far from the routine, family, community and from their home, are facing the war in their own way
בים המלח פגשנו את הקשישים שפונו מבתיהם. צמאים לשיחה, סיפוריהם מסמרי שיער. רחוקים מהשגרה, מהמשפחה, מהקהילה ומביתם, הקשישים שפונו מהעוטף מתמודדים עם המלחמה בדרכם.
ביום שבת הייתי לבד בממד במשך 14 שעות. עד שצה"ל חילץ אותנו. במשך שעות חגג החמאס בקיבוץ שלנו באין מפריע. ולנו אין יותר על מי לסמוך.
אני לא מסוגל לדמיין עתיד ברגע הזה. לא יודע איך. לא יודע מתי. רק יודע שמה שקורה, צריך להיות סימן אחרון עבורנו שהדרך הישנה, דרך האש והכוח, לא תעבוד ולא תתן בטחון. לא לנו, לא לכם.
בימים האלה אני לא מצליחה להחזיק מורכבות. אני מרגישה נבגדת על ידי מי שמתיימרים להחזיק בתפיסות הומניות אבל לא מסוגלים להביע עמדה כנגד הטבח
בימים הקשים מנשוא האלה, ספיר סלוצקר מבקשת להילחם דווקא על האנושיות. כי יש מקום לכל הכאבים – בצד הזה ובצד השני של הגדר
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
