"חזרות" היא יצירה תרבותית כנה על מקום מאוד ספציפי, שנראית כאילו לקוחה מהסלון ומהזוגיות של כולנו. האם אפשר להשליך עליה לקחים אוניברסליים ופמיניסטיים? כן. מהספה יוצאות אמיתות על החיים שלנו כנשים, בין השחור ללבן
וואלה, ויקיפדיה וכלכליסט סיקרו את הסדרה הנטפליקסית "לא ייאמן" בצורה שונה מזו של בלוגריות וכותבות נשים. מה זה אומר לנו על הקשר בין כתיבה על אלימות כלפי נשים לבין התופעה עצמה?
בסרט "וויינה – המסע הארוך הביתה" היוצרת הסינית וויי יה נה ג'או חוזרת לעבר המשפחתי ולסין במאה העשרים. זהות, הגירה, ונשים במהפכה נמצאים במוקד היצירה, אבל היא גם שולחת אותנו למחשבות על "מהו בימוי נשי?"
ברידג'רטון, הסדרה החדשה בנטפליקס מצליחה להיות קלילה, על גבול המטופשת, להעביר ביקורת חברתית מעניינת ולעצבן את מי שתמיד מתעצבנים מסדרות עם הרבה נשים
בתגובה לדיונים סביב "גמביט המלכה" בנטפליקס, דנה פטרוב שואלת "מה זה אומר בכלל, סדרה פמיניסטית?", האם אמנות אמורה להיות מניפסט? והאם נרצה כצופות לחפש תמיד פמיניזם בפינצטה, או להניח לפעמים את החרב בצד וליהנות?
כל העולם מדבר על "גמביט המלכה" של נטפליקס, והסיפור על הצלחתה של אישה בעולם של גברים מדביק לסדרה באופן אוטומטי את התווית "פמיניסטית". אבל האם זה באמת המצב? בחינת הסיפור בפינצטה חושפת תמונה מורכבת יותר
מלחמת יום כיפור השפיעה על טלי עדן, אחותה ואימה. ועדיין, ובניגוד לביקורת הפמיניסטית, היא לא חושבת ש"שעת נעילה" צריכה לעסוק בנשים במלחמה. אבל אם כבר יצרו דמות נשית אחת: שווה לספר אותה ביותר כבוד
"ללכוד את לי מילר" לא מצליח לעשות את מה שמבטיח בכותרת, אבל נותן לנו חווית צפייה נעימה לעין ומעשירה למוח. אישה מהאגדות, שנעה בין פריס, אנגליה וקהיר, האמבטיה הפרטית של היטלר, ומגזין ווג
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
