בספר הקלאסי של יהושע קנז יש עושר רב. וגם נשים שיכולות להיות רק אימהות או מושאי אהבה עבור גברים. השבוע במדור "אשת ספר" ירדן ברקאי תוהה האם היה עדיף שלא היו בכלל נשים בספר?
דווקא גבר, אתגר קרת, הצליח לרדת לתובנות לא מדוברות, אך חשובות מאוד, של נשיות בשעות קשות. גברים משלמים את מחיר הגוף, נשים משלמות את מחיר הנפש, וכולנו שותות מיץ של מיתוסים.
איך בסוף כולנו הופכות להיות אותן האימהות? ירדן ברקאי קוראת ב"העלמה מקזאן" של מאיה ערד וחושבת על משפחה ועל הסללה מגדרית בישראל
הספר "סרט כחול-לבן", שבודק את ייצוג המיניות בקולנוע הישראלי, מספר על מיניות נשית חדשה ועצמאית על המסך בחסות משבר גבריות בישראל. אילה דקל טוענת שזו הייתה רק תחילתה של דרך שהובילה לרונה רמון ושירה איסקוב
ספרה של גליה עוז סובל מביקורת רבה מצד מעריצי עמוס עוז, נציגי המיינסטרים. האם זה מקרי שגם מדובר טקסט חתרני שמאיר תרבות שתומכת באגרסיביות גברית? כנראה שלא. תמר יחיא עם קריאה פמיניסטית ב"דבר שמתחפש לאהבה"
נשים יהודיות לא הורשו לצאת מהמטבח וללמוד קרוא וכתוב. אלו שהתעקשו, עשו והצליחו, נעלמו מדפי ההיסטוריה שכתבו גברים. בספר "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב" רחל אליאור נותנת להן שם, קול וזיכרון, ומספרת את סיפוריהן
בזמן שנשים מסוימות מעזות לדבר לראשונה על הטראומה במיניות הנשית, לדור הצעיר יש גישה אחרת למיניות: משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת. תמר יחיא על הספר "אני רוצה את זה רומנטי" ועל ההתפתחות החיובית של העונג הנשי
הספר "צומת גורל" נוגע במורסה כואבת, ממנה נוטים להתעלם בתרבות הישראלית הלהט"בית, כשהוא מתגולל דרך נקודת מבטה של צעירה ממשפחה מרוקאית, קצינה במג"ב, החוקרת את מיניותה במהלך שירותה הצבאי. ביקורת ספר – וביקורת על המבקרים
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
