ברידג'רטון, הסדרה החדשה בנטפליקס מצליחה להיות קלילה, על גבול המטופשת, להעביר ביקורת חברתית מעניינת ולעצבן את מי שתמיד מתעצבנים מסדרות עם הרבה נשים
בתגובה לדיונים סביב "גמביט המלכה" בנטפליקס, דנה פטרוב שואלת "מה זה אומר בכלל, סדרה פמיניסטית?", האם אמנות אמורה להיות מניפסט? והאם נרצה כצופות לחפש תמיד פמיניזם בפינצטה, או להניח לפעמים את החרב בצד וליהנות?
כל העולם מדבר על "גמביט המלכה" של נטפליקס, והסיפור על הצלחתה של אישה בעולם של גברים מדביק לסדרה באופן אוטומטי את התווית "פמיניסטית". אבל האם זה באמת המצב? בחינת הסיפור בפינצטה חושפת תמונה מורכבת יותר
מלחמת יום כיפור השפיעה על טלי עדן, אחותה ואימה. ועדיין, ובניגוד לביקורת הפמיניסטית, היא לא חושבת ש"שעת נעילה" צריכה לעסוק בנשים במלחמה. אבל אם כבר יצרו דמות נשית אחת: שווה לספר אותה ביותר כבוד
"ללכוד את לי מילר" לא מצליח לעשות את מה שמבטיח בכותרת, אבל נותן לנו חווית צפייה נעימה לעין ומעשירה למוח. אישה מהאגדות, שנעה בין פריס, אנגליה וקהיר, האמבטיה הפרטית של היטלר, ומגזין ווג
"שעת נעילה" בכאן חוזרת למלחמת יום כיפור ולגברים שלחמו בה. אבל היכן הנשים? הן לא נלחמו בחזית אבל המלחמה השפיעה עליהן לא פחות. אז לאן נעלמו הקול, הסיפור והייצוג שלהן? למאיה ומריאלה התשובות בסקירה המלאה
בסרט הדרמה "קיוטיז" בנטפליקס בנות 11 רוקדות בחושניות מול מאבטחים מבוגרים כדי להיכנס למועדון לילה, המצלמה דואגת להתמקד בישבן הצעיר והמתנועע. והעולם? מאשים את נטפליקס ומתעלם מתעשייה שלמה שמפקירה ילדים באופן יומיומי
הדרמה הדנית "בורגן" עוקבת אחר ראשת ממשלה, ומשקפת לנו את העבר, ההווה והעתיד של ייצוג נשי בפוליטיקה העולמית בכלל ובזו הישראלית בפרט. ועל הדרך? סדרה מהנה, חכמה, ושוות צפייה. עינת קפקא ממליצה.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
